הצופה: ביקורת סדרה

היוצר הפורה והמצליח ריאן מרפי ("ראצ'ד", "סיפור אימה אמריקאי", "דאהמר"), מתמחה בסיפורים גדולים מהחיים, שבמקרים רבים מבוססים על סיפור (פשע) אמיתי. גם "הצופה" מבוססת על מקרה שקרה ב-2014 לזוג אמריקאי שקנה את בית חלומותיו בעיירה השקטה ווסטפילד, ניו ג'רזי. החלום האמריקאי על הבית בפרברים הפך במהרה לסיוט, כאשר הזוג החל לקבל מכתבי איום מוזרים. על החתום - "הצופה". ההתעללות הפסיכולוגית הזאת גרמה לכך שהזוג ושלושת ילדיו הוברחו מהבית, שהפך גם לבלתי ניתן למכירה. הסיפור הזה הלהיט את הדמיון של אמצעי התקשורת באמריקה זכה לעיבוד קולנועי (ללא אישור המשפחה) ב-2016 וב-2018 פורסם מאמר על המקרה ב"ניו יורק מגזין".

על המאמר הזה מבסס מרפי את הסדרה שלו, אך בדרכו הטיפוסית עושה ממנו מטעמים והופך אותו למשל על החיים בפרברים, תאוות בצע ומציצנות. הסדרה נפתחת בנסיעה של הזוג בראנוק, דין (בובי קבאנלי, "נחשים במטוס") ונורה (נעמי ווטס, "מלהולנד דרייב"), בתם המתבגרת אלי (איזבל גרביט) ובנם הצעיר קרטר (לוק דייויד בלום), אל הבית בפרברים, מקום שהם מתארים כ"גן עדן". הבן שואל אם הם רק יחלפו בנסיעה ליד הבית, שאלה תמימה כביכול שמקבלת משמעות אפלה יותר במהלך הסדרה. האב עונה לו בציניות: "ברור, רק נעבור על פניו ונזרוק עליו כסף. כך קונים בית." וכמובן, זה מה שקורה בסדרה. הזוג "זורק כסף" שאין לו על הבית, ומחול השדים מתחיל.

[*]

כאשר מגיע הזוג לבית חלומותיו, מבחין הבן הצעיר בדמות של גבר הצופה בהם מהחלון. עם הכניסה לבית, המשפחה נתקלת בזוג מוזר, אח ואחות (מיה פארו) מבוגרים בלבוש מיושן, שנראים כמו דמויות ברומן אמריקאי מהמאה התשע עשרה. האחות פרל, המגולמת בקאמפיות האופיינית לדמויותיו של מרפי, משחקת כאן תפקיד הפוך לתפקידה המוכר בסרט האימה של פולנסקי, "תינוקה של רוזמרי". בעוד בסרט המקורי, פארו הייתה הדמות המאוימת על ידי שכנים מוזרים שנחשדים בזדוניות, כאן היא השכנה המוזרה, שהצופים תוהים על טיבה. אחיה ג'ספר (טרי קיני, "אוז") גם הוא דמות אקסצנטרית במיוחד. גבר מבוגר ומרשים (מייקל נורי, "האו.סי"), מופיע גם הוא פתאום ושואל שאלה מוזרה: האם הבית נבנה על ידי עבדים? השאלה שנוגעת ביחסי כוחות בין לבנים ללא לבנים נותרת ללא תשובה, אך גם את הגבר הזה נפגוש שוב בהמשך. דמויות לא לבנות יופיעו כאן ויאתגרו את העולם הכל-לבן של הפרבר האמריקני. גלריית הדמויות המוזרות לא נפסקת כאן. השכנים ממול (ריצ'רד קינד, "תרגיע", ומרגו מרטינדייל, "האמריקאים"), היושבים בכיסאות גן וצופים על הבית גם הם חלק מהתעלומה. אליהם מתווספים מפקח המשטרה המקומי (כריסטופר מקדולנד, "האקס"), המתווכת שמכרה לזוג את הבית (ג'ניפר קולידג', "הלוטוס הלבן") והבלשית הפרטית (נומה דמצוואני, "היית צריכה לדעת" ), שמנסה לעזור לזוג לפתור את התעלומה אך גם לה יש סודות להסתיר. מי שולח את המכתבים? מיהו הצופה ולמה הוא או היא כל כך נחושים להטריד את המשפחה ולגרום להם לעזוב? את החידה הבלשית הזאת מנסות הדמויות והצופים לפתור, כשכל פרק מביא עמו טוויסט חדש הדוחה את הפתרון והתעלומה נותרת בעינה.

"הצופה" היא סדרת מתח הבוחנת את השפעות הטרור הפסיכולוגי על משפחה שרק רצתה לשפר את חייה ולמצוא ביטחון ושלווה בפרברים. מה יעשו אל מול מה שהם תופסים כאיום? האם יברחו או יילחמו על הבית? הסדרה מתארת יפה את ההתפוררות של החלום האמריקאי על חיים שקטים בפרברים והפיכתו לסיוט מתמשך, שמאיים לקרוע לגזרים את המשפחה, שהיא הבסיס של החלום הזה. ברובד אחר, "הצופה" היא גם אלגוריה על הרגלי הצפייה שלנו. האם להיות "הצופה" הוא אקט פסיבי או שמא יש בצפייה הזאת גם ממד מאיים? מרפי משתעשע כאן גם בפרודיה עצמית. כיוצר מצליח של סדרות פשע אמיתי, הוא מספק לצופים את מבוקשם והם רק דורשים עוד. "הצופה" הוא גם אנחנו הצופים.

חציו המחודדים של מרפי מכוונים גם ללבנים העשירים שגרים בפרברים, מנותקים מאמריקה האמיתית, כמו קפאו בזמן. במסורת סדרות כמו "הלוטוס הלבן" וסרטים כמו "משולש העצבות", שמכוונים את ביקורתם לעשירים המנוונים, גם כאן לא נחסכת ביקורת על סגנון החיים המנותק הזה. במכתבים ששולח "הצופה" מוזכרת תאוות הבצע שהביאה את המשפחה לפרברים, רמז לכך שהיא המניע של מי שמנסה להתקדם מעמדית אל תוך מועדוני החברים האקסקלוסיביים ואל החיים הטובים שהם נחלתם של מעטים.

למרות התרופפות לקראת סוף הסדרה, וכמה כיווני עלילה שלא בדיוק עובדים, "הצופה" מספקת חווית צפייה מענגת. המשחק מצוין, הצילומים מרשימים והקצב בדרך כלל עובד. הסדרה נעה בין פרודיה מושחזת לרגעים אנושיים המוכרים לכולנו. היא שיר הלל לבית חלומות שרק פסע בינו לבין סיוט. תזכורת לכך שרדיפת נדל"ן יכולה להפוך אותך ואת משפחתך לנרדפים ורדופים.

הסדרה "הצופה" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן