לא הצלחתי לשים גבול בין הדמות לעצמי, ושילמתי את המחיר

כשג'ואנה סקנלן הייתה ילדה קטנה בוויילס היא תמיד ייחלה להגשים את החלומות שלה בעולם המשחק ולצעוד על השטיחים הכי נוצצים. אבל דווקא עכשיו, בגיל 61, כשהיא עוקפת שחקניות כמו ליידי גאגא ("בית גוצ'י") או רנאטה ריינסבה ("האדם הגרוע בעולם") וזוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי הבאפט"א הבריטי, כוכבת "אחרי האהבה" מרגישה כמו זרה בחלק הנוצץ יותר של עולם התרבות.

"תמיד רציתי להיות שחקנית ולזכות בפרסים גדולים" היא מספרת. "הקירות שלי היו מלאים בתמונות של כוכבי קולנוע מעידן הזהב, תמיד דמיינתי את עצמי מגיעה לשם, לא כי באמת האמנתי בזה אלא כי חלמתי על זה". אבל כשהגיע טקס באפט"א, הרגישה סקנלן כמו דג מחוץ למים. "הכל הרגיש מאוד שונה, הבחורה מהעיירה הפשוטה מגיעה לעיר הגדולה", היא מתבדחת ומוסיפה, "כל הכוכבות הגדולות מתארגנות לזה במשך חודשים. כשגיליתי על המועמדות צילמתי בוויילס, הגעתי מיד לאחר מכן ללונדון והייתי צריכה למצוא משהו ללבוש בתוך שבוע".

[*]

בסרט הביכורים של הבמאי האנגלי–פקיסטני אלים חאן, מגלמת סקנלן דמות שאנחנו לא זוכים תכופות לראות על המסך. מרי היא אישה מבוגרת שחיה חיים שלווים בעיר הנמל דובר שבאנגליה. לאחר המוות הפתאומי של בעלה, עבורו התאסלמה, מגלה מרי מספר הודעות חריגות בנייד שלו שיובילו אותה לחקור ולגלות על החיים הכפולים שלו, שהתרחשו מספר קילומטרים מביתם - בצדה הצרפתי של תעלת למאנש. בעקבות הגילוי והרצון לחקור את הצד שלא הכירה בבעלה המנוח, היא מחליטה לנקוט באמצעים קיצוניים כדי להשיג את התשובות. בדרך, היא מוצאת נחמה מפתיעה אחרי האהבה.

איזה תהליך עברת כדי להתכונן לדמות הזו?

"קראתי הרבה על הנושא – על האיסלאם ועל הייצוג של הנשים בו. ביליתי הרבה זמן בלונדון בתחפושת של הסרט, הסתובבתי ככה ברחוב, רציתי לראות איך זה מרגיש. ביקרתי בהרבה מסגדים ודיברתי עם נשים שהיו שם. גיליתי כמה זו סביבה מרגיעה, אנשים לא בטלפון. לא הייתי חריגה בנוף כי בסופו של דבר לונדון מלאה במסגדים ובאנשים מוסלמים. הייתי צריכה גם ללמוד את התפילות והמנהגים אבל זה לא היה דבר שזר לי. היה לי קל להבין ולהזדהות עם הנושא של אמונה כי בילדותי הייתי מבקרת הרבה בכנסייה עם המשפחה שלי".

"אחרי האהבה" הוא הפיצ'ר הראשון של חאן, אבל דווקא העובדה הזו לדבריה של סקנלן הצליחה להביא משב רענן לסט. "יש לו הרבה תשוקה למה שהוא יוצר. יש לו גישה מקורית, לא כזו שראיתי בעבר. אולי זה בגלל שהוא מדבר על סיפור לא שגרתי ועוד אחד שקשור במשפחה שלו באופן מסוים". הבסיס הייחודי לסיפור היה כל כך חזק, עד שגם כאשר נתקל חאן בקשיים, מספרת סקנלן שהוא "בא עם גישה מיוחדת שהוא יכול לנצח את הכל".

הדמות שלך מבוססת על אמו של חאן, עבדתן יחד כדי לדייק את הדמות?

"בילינו יחד הרבה זמן ושאלתי אותה הרבה שאלות לקראת התפקיד. היא נישאה לאביו של חאן בגיל 17 והיא מכירה את החווייה של להיות אישה מוסלמית בלונדון. הרגשתי שליחות לייצג אותה, רציתי לאמץ את האופי שלה לתוכי כשאני מגלמת את הדמות הזו כדי לתת לה מקום על המסך. בכל שלב הייתי חוזרת ל'מה היא הייתה עושה?'"

את מרגישה שהיא ויתרה על עצמה למען האהבה?

"לא שפטתי אותה וגם לא אותו. הם עברו דברים קשים יחד והיה להם ניתוק מסוים מהעולם. היה משהו בעצמה שהיא צריכה לכבוש ובאותו הזמן היא לא ידעה את זה. הייתה לה את האמונה, שזה דבר שהיה משותף לשניהם, אבל לא היו לה חיים משל עצמה. אני לא מרגישה שבגדו בה ואני לא חושבת שגם היא מרגישה ככה, בעלה עדיין אהב אותה והיא עדיין אהבה אותו, כל הדברים שהיא תגלה בהמשך יהפכו אותה לסלחנית יותר".

אפשר לומר שבמהלך הסרט מרי לומדת להיות אנוכית. את חושבת שזה משהו שכולנו צריכים ללמוד?

"לחלוטין. חשוב ללמוד שאתה אחראי להתקדמות שלך בחיים ולפעמים צריך לעשות דברים שהם לא לגמרי נחמדים כי הם יקדמו אותך. אני לא אומרת לוותר על הערכים לגמרי, אבל לפעמים כדי לעמוד על מה שאתה מאמין בו צריך להילחם על עצמך ו'לבגוד' בערכים שאתה מאמין בהם. מרי מגיעה למסקנה הזו בגיל מאוחר בחיים שלה בזכות הזדמנות שהיא מעולם לא חלמה עליה, היא זוכה להכיר ילד מאהובה, סוג של לקבל בחזרה את הילד שאיבדה. זו מתנה והיא צריכה לעבוד קשה נגד כל מה שהיא הכירה עד היום כדי לזכות בטוב. יש לה מערכת יחסים מוזרה עם האמא החדשה ורוב האנשים היו סוגרים את הדלת הזו, היא דווקא פותחת".

[*]

הסרט נוגע בהרבה נושאים שנחשבים "כבדים". משיח על אובדן ואימהות ואפילו מאבק בערכים למען אהבה או אנוכיות. העבודה על הנושאים הללו הייתה כה תובענית שהיא גרמה לזוכת הבאפט"א להגיע לבית החולים. "זה קרה מיד אחרי מסיבת הסיום", נזכרת סקנלן, "אלו היו 5 שבועות אינטנסיביים, סיימתי את הצילומים מפורקת". הדבר שהוביל אותה למצב הזה היה חוסר היכולת שלה לשמור על ריחוק מהדמות - "לא הצלחתי לשים גבול בין הפרויקט לעצמי. נתתי את כולי ושילמתי את המחיר".

את שמה של השחקנית הבריטית רובכם תזהו כנראה עם תכנים קומיים כמו "ברידג'ט ג'ונס בייבי", "קדימה מתחילים" או "the thick of it" יותר מאשר עם עולם הדרמה. אך דווקא העולם הדרמטי שנשמע כשינוי מהותי, מרגיש לה הכי בבית בעולם, אפילו יותר מהקומדיה. "מעולם לא הרגשתי שאני מתאימה לקומדיה", היא מצהירה. "אני עושה את זה ונהנית אבל אני מרגישה יותר בנוח בסביבה של הדרמה. במקור אני מהתיאטרון ושם עשיתי הרבה דרמה, אז זה מרגיש לי יותר טבעי מבחינת הכישורים".

מה תרצי למסור לקהל הישראלי שעתיד לצפות בסרט?

"חשוב לי שהם ייצאו עם מסר אחד מהותי מהסרט - אם אתה רוצה להתקדם ולעשות שינויים בחיים, מה שחשבת על עצמך צריך להיעלם ואתה צריך לקבל ולאמץ את מה שהחיים מביאים לך".