פסטיבל קאן 2023: 10 הסרטים הגדולים, הסרט הגרוע והסרט המאכזב

1. על עשבים יבשים - הסרט החדש של גאון הקולנוע הטורקי נורי בילג׳ה ג׳יילן הוא סאגה מונומנטלית בת שלוש וחצי שעות שמתרחשת באמצע הישימון התורכי הקפוא. שני מורים נחשדים בהתנהגות בלתי הולמת לשתי תלמידות שלהן. אז נכנסת לתמונה מורה בבית הספר שעברה תאונה וכעת משתמשת בפרוטזה. האם מי מהמורים החשודים יזכה בליבה? למי שיצלח את השעה ראשונה והלא מספיק ממוקדת מצפה שירה אמיתית. ג׳יילן הוא לטעמי אחד מגדולי הבמאים החיים היום והיו כמה קטעים בסרט שנשמתי ממש נעתקה והתרגשתי עד עמקי נשמתי. סרט נפלא. צילום נפלא עם המון הגיגים על הקיום האנושי והרבה פורטרטים שצצים ונעלמים לאורך הסרט. קולנוע שהוא שירה.

2. The Zone of Interest - הסרט המדובר של התחרות של הבמאי ג׳ונתן גלייזר מספר את סיפורו של מפקד אושוויץ הנודע לשמצה, רודולף הס, ושל משפחתו הגרה בבית בסמוך למחנה ההשמדה ומנהלת על פניו חיים נורמליים, כולל גידול ילדים וטיפוח הגינה. הסרט משובץ בקטעים מופשטים הכוללים בין היתר מסך ריק לבן (או אדום או שחור) וסיפור על ילדה בשחור-לבן. פס הקול מצמרר וזהו סרט שבעיקר מדמיינים בו כי לא רואים כלל את האסירים במחנה רק שומעים את צעקותיהם ורואים את ההבזקים מהמשרפות. אני עדיין מעכל את הסרט המאוד אמנותי הזה שיעורר שוב דיון על ייצוג השואה בימינו (כשבקושי רואים את הקורבנות).

3. עלים נופלים - סרטו החדש והמקסים של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי אינו יצירת מופת אך הוא בהחלט מסרטי הפסטיבל החביבים ביותר שראיתי שמספר סיפור אהבה בין שתי נשמות אבודות בפינלנד. הבמאי ממשיך במסורת הסיפורים על האנשים קשי היום בפינלנד ובעיקר בהלסינקי. גיבוריו כהרגלם ממעטים בדיבור ובכל זאת ניתן לחוש ברגשות שלהם מבצבצים מבעד למבטם הקפוא. המוזיקה נהדרת והסרט מלא בהמון ״איסטר אגס״ בדמות כרזות של סרטים ישנים, צפייה בסרט זומבים של ג׳ים ג׳רמוש - חברו הטוב של הבמאי וגם אזכור בימאים ידועים כצ׳פלין וגודאר. קולנוע נהדר שעושה טוב בלב.

4. קורי עכביש - הסרט החדש של הבמאי הקוריאני המוכשר קים ג׳י וון (״ראיתי את השטן״) הוא המהנה ביותר מבחינת כיף קולנועי שראיתי בפסטיבל. הוא עוסק בבמאי קולנוע (סונג הו-קאנג, האגדי גדול שחקני קוריאה בימינו המוכר כאב המשפחה מ״פרזיטים״) המנסה נואשות להשלים את סרטו האחרון. הסרט מזגזג בין הסרט לבין הסרט שמביים הבמאי כשבאמצע מפיקה עצבנית, אחראי הצנזורה בקוריאה, שחקנית מפונקתֿ ועוד כהנה וכהנה הנאות קולנועיות, כמו שילוב שירה של פראנס גאל, ״בובה על חוט״ ברגעי השיא הכאוטיים של הסרט.

5. נעורים - סרטו של הבמאי הסיני המהולל וונג בינג באורך 212 דקות עוסק בחייהם של עובדי דחק בתעשיית הטקסטיל של סין וצולם במשך למעלה מחמש שנים. יצאתי ממנו בהרגשה מדופרסת לגמרי ואכן הסרט מעורר מחשבות נוגות על המדינה המאוכלסת השנייה בגודלה בעולם ועל קפיטליזם ישן בסין הכביכול קומוניסטית. חמש שנים לקח לבמאי לצלם את סרט התיעודי המונומנטלי הזה. למרות אורכו הסרט לא משעמם לרגע. לפני הצופה מתגלה עבדות מודרנית במלוא עוזה וכיעורה כולל מערכת סופר קפיטליסטית של תגמול ותמריצים וויכוחים אינסופיים על שכר העובדים. בתת תנאים ,בלי שירותים ראויים עם שעות עבודה שלא נגמרות במבנים מוזנחים מלאי אשפה עובדים צעירי סין הכפרית, שנדמים כילדים תמימים שחיים בעולם ללא תקווה. מהפנט ומזעזע. ובסוף אלו הבגדים שכולנו מזמינים ברשת.

6. מונסטר – הסרט החדש של הבמאי היפני הירוקזו קורה אדה עוסק בנושאים המוכרים לבמאי -משפחות לא מתפקדות, יחסים בין ילדים למבוגרים ובין ילדים לבין עצמם. הסרט היפהפה הזה, שמעוטר במוסיקה של היוצר המנוח ריושי סקמוטו, נבנה כמעין סיפור רשומון על ילד שעל פניו המורה שלו הרביץ לו וניסיונותיה של אימו להעניש את המורה. לאט לאט מתבהרת לצופה התמונה הנכונה והמורכבת העוסקת בביריונות ובניסיון למצוא חבר אמיתי בעולם אכזר. אדה, שחזר לביים ביפן אחרי סרטו הקודם״ברוקר״ (שנעשה בקוריאה), מרגיש ככל הנראה הרבה יותר בטוח בעצמו במולדתו ומזכיר לצופה את סרטיו הקודמים כ״המשאלה״ ו״איש אינו יודע״. ברגעים מסוימים הסרט אף מזכיר ברגישות שלו את סרטו האחרון של לוקאס דונט ״קירבה״ וגם ב״מונסטר״ צצים ועולים סממנים הומו-ארוטיים מרומזים.

7. האלון הישן - סרטו של הבמאי הבריטי הריאליסטי קן לואץ' הוא סרט חברתי מרתק. עוד סרט של לואץ' שמשלב הומניזם עם השאיפה לקבל את האחר וחשוף את עוולות החברה של ימינו. כשפליטים סורים מגיעים לעיירת כורים קשת יום באנגליה המקום מתפלג לשני מחנות: אלו שרוצים לחבק ולהכיל את הפליטים ואלו שרק רוצים שהזרים המוזרים שהגיעו ייעלמו כלעומת שבאו. קורע לב ואפקטיבי. הסרט היחיד בפסטיבל שבכיתי בו.

8. חטוף - סרטו של מרקו בלוקיו הוותיק. הסיפור האמיתי והמדהים עוסק בילד יהודי בבולוניה של המאה ה-19 שנחטף על ידי הכנסייה ומוחזק במגורי הילדים בחצרו של האפיפיור ומשפחתו עושה הכל כדי להחזירו. חצי מהסרט מדברים עברית ולמרות שהתסריט אינו מהודק מספיק אני מוצא עצמי בהחלט מתרגש. בלוקיו קשישא בהחלט יצר סרט אפקטיבי וראוי. הבמאי האיטלקי מביים בתנופה (לעיתים רבה מדי ובומבסטית מדי) סרט על אנטישמיות ועל מקום היהודי בחברה האיטלקית .סרט שמעמת בין הנצרות ליהדות ורוב הזמן מצליח לא להיות צהוב .

9. רוצחי פרח הירח - סרטו החדש של מרטין סקורסזה, המבוסס על ספרו של דיוויד גראן ונכתב על ידי התסריטאי זוכה האוסקר אריק רות ("פורסט גאמפ", "מינכן"). בתפקידים הראשיים מככבים ליאונרדו דה קפריו ורוברט דה נירו - השחקנים הקבועים של סקורסזה שחוזרים לשתף פעולה עם הבמאי הגדול בפעם הראשונה זה לצד זה.

זוהי סאגה מונומנטלית בת שלוש שעות וחצי על מחוז אחד באוקלומה בשנות ה-20 של המאה העשרים שבו התעשרו בני שבט האוסייג' האינדיאני מנפט וקבוצה של מתיישבים לבנים זוממת להשתלט על אדמתם בכל דרך אפשרית. הסרט שהופק על ידי אפל טיוי ופרמונט ייצא בקרוב לסטרימינג באפל TV+ ונדמה לי שאכן צפייה ביתית היא יותר ראויה לעלילה המפותלת שמרגישה קצת ארוכה לצפייה רציפה בבית קולנוע. כל השחקנים משחקים נפלא, כולל התגלית לילי גלדסטון כאשתו של דיקפריו, ואפילו הבמאי בעצמו יפציע ממש לקראת סוף הסרט ויכבד את הצופים בנוכחותו. מומלץ בחום כשיגיע לסטרימינג - רצוי עם הפסקות להתרעננות.

10. קובי - הסרט החדש של טקאשי קיטאנו הוא סרט סמוראים קלאסי של במאי גאון שמשלב בין דרמה לקומדיה עם מוטיבים הומו-אירוטיים. לא מסרטיו הטובים של המאסטר אבל בכל זאת מהנה. קיטנו מעבד סיפור היסטורי על מלחמות שוגונים ביפן הפיאודלית וללא ספק שאב השראה מנגישה אושימה שליהק אותו בזמנו לסרטו ״טאבו״. הכל מתובל בלא מעט הומור (וזו הבעיה של הסרט כי ההומור חותר תחת העלילה הסופר כבדה). מרגש לראות שקיטנו עדיין פעיל.

הסרט הגרוע: ״בקיץ האחרון״ – זהו רימייק לסרט דני של הבמאית הצרפתייה קתרין ברייה יש לי כבר שנים הרגשה שרוב הסרטים הצרפתיים בתחרות הראשית זוכים להנחת איכות משמעותית. מדובר בסרט משעמם על עורכת דין הבוגדת בבעלה עם בנו המתבגר מנישואיו הקודמים. לאה דרוקר הזכורה לטוב מ״קירבה״ באמת מתאמצת, אבל הסרט צפוי למרחקים.

הסרט המאכזב: אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל – סרט מטופש ומקושקש, אולי הגרוע ביותר עד כה בסדרה ובעיקר משתמש בתמות מעברה של הסדרה (כן, יהיו נחשים וזוחלים, השוט שוב יופיעו באזכור לסצנה ישנה והנאצים ימשיכו לרדוף אחרי אינדי). הוא עוקב אחר הארכיאולוג הוותיק בירוץ נגד הזמן כדי למצוא חפץ אגדי שמחזיק בכוח שעשוי לשנות את מהלך ההיסטוריה. האריסון פורד נשאל האם יהיה "אינדיאנה ג'ונס "6 והשיב שהוא כבר עייף מדי וככה בדיוק מרגיש הסרט החמישי בסדרה המצליחה - סרט עייף ללא חדוות הנעורים שאפיינה במיוחד את שני הסרטים הראשונים בסדרה (לפני שהחלה ההידרדרות). בכלל הסרט מרגיש כמו שאריות מחוממות והוא לא לגמרי מובן. בעיניי זהו סרט שממש מבזה את המורשת של האיש והשוט.