סקירות פסטיבל ירושלים: האסיר X, ריאליטי, חסרונות ועוד

את יום שישי התחלתי עם יצירתה של הבמאית החירשת אליסון אודניאל, "גנבי הטובה", שהוקרנה בפסטיבל סאנדנס. למרות חיבתי לקולנוע ניסיוני, והערכה הרבה לניסיונה של היוצרת להשתמש בשפת הסימנים, לנסות להכניס את הצופים לעולם קולנועי חדש המבטא איך חירשים חווים את העולם על גבי המסך בעזרת צלילים שלכאורה נשמעים מוכרים אך נשמעים אחרת, והניסיון שלה ליצור נראות ווקאלית חדשה על גבי המסך - התוצאה המאוד ניסיונית לא צולחת 92 דקות. "גנבי הטובה" יכול לעבוד היטב כמיצג במוזיאון או כסרט קצר של 10 דקות, אבל 92 דקות באולם קולנוע זאת משימה ממש קשה לצליחה.

"האסיר X" סרטם של הילה מדליה ועמוס רוברטס הוא דוקומנטרי אקטואלי יותר מתמיד, על אף שהסרט מתעד מקרה שהתרחש בשנת 2010 על אסיר אלמוני שנמצא מת בכלא איילון. סיפורו של סוכן המוסד בן זיגייר, אזרח אוסטרלי/ישראלי שהואשם בבגידה ונאסר כאשר הוא נכלא בתא שנבנה במיוחד ליגאל עמיר. הסרט מתאר את התגלגלות סיפורו של זיגייר הפטריוט שהסתבך. הוא עוסק בנקודות מאוד אפלות של מערכות השלטון בישראל, על כך שאנשים חפים מפשע יכולים להיעצר, להיות מועלמים בתוך בתי כלא, כאשר מערכות החוק אינן שקופות ומסתירות את האמת מפני האזרחים, התקשורת ואפילו קרובי המשפחה של המואשמים. ישראל, גם היום לפני המהפכה המשטרית, לא ממש דמוקרטיה תקינה. סרט חובה לכל אזרח בישראל.

"חיים שלמים", סרט הביכורים של סלין סונג, הוקרן בפסטיבלי הקולנוע של סאנדנס וברלין, זכה לביקורות חיוביות מאוד, אהבת הקהל בארה"ב ואולפן האינדי 24A דוחף אותו בכל הכוח לכיוון האוסקר. הפיקה אותו כריסטין ואשון ("הרחק מגן עדן", "קרול"), שהיא אולי אחת המפיקות העצמאיות המוצלחות הפועלות כיום. שני חברי ילדות נפגשים אחרי 20 וקצת שנים. אחד נשאר בקוריאה והאחרת היגרה עם משפחתה לארה"ב והתחתנה עם סופר יהודי. סרט על החמצה, על לחיות בעבר ולנסות להתקדם הלאה.

נהניתי מהסרט ובעיקר מהנוכחות של שלושת השחקנים הראשיים: גרטה לי, טאו יו וג'ון מגארו. הכימיה ביניהם ממוטטת והם כובשים את הלב. התסריט עצמו כתוב היטב, הסרט מבוים בקפידה ויעילות. אמנם לא התרגשתי ואני לא חושב שזה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנה החולפת, אבל עם הייפ של חברת יחסי הציבור של 24A וביקורות אמריקאיות גומרות את ההלל קשה להתווכח, לכו ותגלו בעצמכם. בעיניי זה סרט קטן, אנושי וחמוד, לא יותר מזה. אם כבר עוסקים בקוריאנים, קבלו את קומדיה נפלאה שאין לה הרבה הייפ אבל כדאי לתת לה הזדמנות, "חסרונות" שביים הקומיקאי רנדל פארק המביא אל המסך סוג של וודי אלן אסייאתי רק הרבה יותר חתיך אבל עדיין מיזנטרופ. בן חלם להיות קולנוען, אבל הוא מנהל במקום זה בית קולנוע של סרטי איכות וקלאסיקות שעומד לפני סגירה. סת' זוגתו נודדת לניו יורק להתמחות והוא נשאר בלוס אנג'לס עם חברתו הטובה ביותר אליס שקופצת מבת זוג אחת לשנייה. התוצאה קומדיה מהנה, לא שנונה כמו שהיא חושבת שהיא, אבל כזו שמצליחה להעלות נושאים מעניינים של פוליטיקת זהויות בתוך סקס ומגדר כמו שלא נראה עד היום בקולנוע. הסרט הציני, המריר והמצחיק הזה הוא בדיוק ההפך מ"עשיר בהפתעה", וטוב שכך.

"סיסי ואני", סרטה של פראוקה פינסטרוולדר, על המשרתת הנאמנה של הנסיכה האוסטרית הנודעת מפספס את ההזדמנות לספר סיפור על אובססיה ותשוקה בשביל דרמת מלמלות עם טאץ' קומי עם מוזיקה עכשווית מתייפייפת. השחקנית המעולה סנדרה הולר מתבזבזת כאירמה, בת הלוויה המתאהבת במלכה שלה ומפתחת אליה אובססיה לא בריאה. מה שהיה יכול להיות דרמה פסיכולוגית מרתקת מרגיש כמו אופרת סבון מושקעת וריקנית נטולת סאב-טקסט. אכזבה ענקית שלא מחדשת דבר הודות המלכה שזוכה לעדנה בשנים האחרונות עם מיני סדרות וסרטי קולנוע על חייה הסוערים.

"המשלחת" היא דרמת נעורים עם נגיעות קומיות המתרחשת במשלחת נוער למחנות ההשמדה בפולין, שכתב וביים אסף סבן והוקרנה בפסטיבל ברלין. זו הפתעה מקסימה במיוחד. הנוער הישראלי אולי נודד לפולין למחנות ההשמדה אבל הוא גם בעל הורמונים, תסכולים מבית, אהבות, בגידות, תשוקות והרצון לחוות את חיי הלילה במדינה זרה. הסרט מצליח גם להאיר את הצד הפחות סימפטי של הטיולים המאורגנים לפולין. התוצאה באופן מאוד מפתיע פשוט מצחיקה ומשוחקת נפלא על ידי צוות צעיר ואנונימי, שלצידם עזרא דגן המרגש מאוד ועלמה דישי הנהדרת.

"לו רק יכולתי לישון", סרטה המתוק והמרגש של הבמאית צולג'רגל פורוודש, כבר עשה היסטוריה: זהו הסרט המונגולי הראשון שנבחר אי פעם להשתתף בפסטיבל קאן. הוא מספר את סיפורה של משפחה קשת יום במונגוליה. האב נפטר באופן מפתיע, האמא אלכוהוליסטית שצריכה לגדל 4 ילדים לבד. הם חיים בשכונת עוני קשת יום בעיר הבירה. הבן הבכור עובד בעבודות מזדמנות, אבל בבקרים מגיע לבית הספר ומתגלה כבעל כישרון על בשני מקצועות - מתמטיקה ופיזיקה. יש לו אפילו סיכוי לזכות במלגה שתאפשר לו ללמוד באופן מלא על חשבון המדינה במוסד להשכלה גבוהה, אולי אפילו בחו"ל. החיים הולכים להערים עליו קשיים שונים עד להגשמת חלומו. התוצאה בסופו של דבר מזכירה סרטים רבים אחרים, אך עדיין יש לה קסם רב שמחפה על אפס במקוריות. אם אני הייתי מפיץ ישראלי של סרטי דודות, הייתי קונה את הסרט הזה.

"ריאליטי", סרטה עטור השבחים של טינה סאטר, הוא מותחן המבוסס על הקלטות ותמלילי חקירתה של הלוחמת לשעבר ריאליטי וינר. כאשר היא חשפה את הפרשייה שטראמפ ושותפיו ניסו כל כך להסתיר: הרוסים סייעו לו להיבחר על ידי קמפיינים ובוטים מזויפים ברשתות החברתיות השונות. החשיפה התרחשה ביוני 2017, העובדה שריאליטי הדליפה את המידע סיכנה את הקריירה הצבאית שלה. סידני סוויני ("אופוריה", "הלוטוס הלבן") מעולה בתפקיד הראשי בסרט מאוד מדויק, נטול שומן ואפקטיבי מאוד.

"טוטם", יצירתה של הבמאית המקסיקנית לילה אווילס, מתאר יממה בהכנות למסיבת יום הולדת של אביה של סול בת השבע. הדודות הלחוצות, הסב הנרגן, האחיינים הכאוטיים, העוזרת האדיבה ואבא אחד המסתיר מבתו סוד. התוצאה סרט מאוד אינטימי המיטיב לתאר באמינות את הסיטואציה, אבל למרות שאורך הסרט הוא רק 95 דקות הוא מרגיש הרבה יותר ארוך כי אין ממש חוט עלילתי דרמטי שמוביל את הסיטואציה, אלא רק הידיעה שכולם מתכוננים למסיבה וכל אחד סוחב איתו מטען רגיש לא פשוט. התוצאה אולי מאוד קולנועית אבל היא גם מייגעת במקצת.

לפרטים מלאים, מועדי הקרנה והזמנת כרטיסים באתר הרשמי של הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים 2023 >> לחצו כאן