הזוכים בפסטיבל חיפה וסקירות: החייל הנעלם, הקדירה וספר הפתרונות

הסרט "החייל הנעלם" בבימויו של דני רוזנברג הוא הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הקולנוע הישראלי העלילתי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-39, חיפה 2023. "זה סרט מבוים היטב העושה שימוש יוצא מן הכלל באמצעי המבע הקולנועיים ומצליח לתאר דילמה של חברה שלמה בעתות מלחמה. למרות הדילמה הטראומטית הניצבת במרכזו, הסרט רגשי, מצחיק וטרגי בו זמנית, וסוחף את הקהל למסע הרפתקני בהובלת הדמות הראשית, שהאנרגיה המתפרצת שלה ניכרת בכל פריים", מסרו בחבר השופטים.

פרסי סרט הביכורים והתסריט הוענקו לסרט "לרוץ על החול"של אדר שפרן ופרס המשחק הוענק ליובל סגל על הסרט "סיפור חיים". פרס הסרט התיעודי בתחרות הישראלית הוענק לסרט "נוני עיוני" של פז שוורץ וציון לשבח לסרט תיעודי ניתן לסרט ״השמיעי קולך״ של שרית אנספי. בפרס לסרט העצמאי העלילתי הקצר הטוב ביותר זכו "עננים חיים קצרים ברוח" ו"קראו לה זהבה" והפרס לסרט הסטודנטים הקצר הטוב ביותר הוענק לסרט "יפתח של הלילה".

בתחרות "כרמל" לקולנוע בינלאומי הוענק פרס הסרט הטוב ביותר לסרט "במצב קריטי" תוצרת גרמניה ואיראן וציון לשבח הוענק לסרט "אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר על משפחתו של מפקד אושוויץ רודולף הס שגרה עמו בסמוך למחנה ההשמדה. בפרס עוגן הזהב לסרט ביכורים זכה "כלבי ציד" של כמאל לאזרק.

סקירות סרטים

החייל הנעלם

סרטו של דני רוזנברג ("מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם") נפתח בסערת הקרב, כאשר שלומי, חייל גולני בן 18 (עידו טאקו המצוין שהועמד לאופיר על התפקיד), מחליט לנצל את המולת המלחמה ולהימלט על נפשו. לא טוב לו למות בעד ארצו, הוא בקושי יודע מיהו ומהו, הוא רק יודע שני דברים – הוא לא רוצה למות ורוצה לראות את החברה שלו פעם נוספת בת"א לפני שתטוס לחו"ל.

הוא יוצא למסע לילי מזירת הקרב, דרך המושב שלו ועד לעיר הגדולה, רוכב על אופניים, גונב בגדים להחלפה מתיירים, מחפש אוכל ומקום מחבוא לנשק. הוא פועל באופן חייתי, מדחף ומאינסטינקט הישרדותי ומתוך פוסט טראומה שהוא טרם עיבד. כשהוא לא נמצא לאחר זמן, הרשויות בטוחות שהוא נחטף תוך כדי הקרב ושלומי נאלץ לבחור האם לחזור או להמשיך במסע חסר המוצא שלו.

קשה להצדיק את מרבית מהחלטותיו של שלומי בסרט, אבל רוזנברג יוצר סרט שכמו גיבורו רץ ולא עוצר לרגע. הוא מגובה בצילום סהרורי של דוד סטרז'מייסטר שמשחק באופן מרהיב עם אור וצל ומצבי התודעה של גיבורו ובמשחק היצרי של טאקו, שדמותו מייצגת את הצד שהחברה מעדיפה להסתיר מתחת למעטה הגבריות הישראלית המיליטריסטית. (אלעד שלו)

הקדירה

הזוכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן 2023 ונציג צרפת לטקס האוסקר הוא אולי מרהיב לעין ויעורר תיאבון אצל קהל הצופים, אבל מדובר בבחירה תמוהה ומיושנת למדי. "הקדירה" הוא כנראה יצירת הפורנו food הכי מרהיבה שהוקרנה מזה זמן רב על גבי המסך הגדול. ואכן הבמאי עטור הפרסים, טראן אן הונג הווייטנאמי -צרפתי ("יער נורווגי", “ניחוח פאפאיה ירוקה”), מספק כאן חוויה קולנועית וקולינרית יפהפייה.

ז'ולייט בינוש בתפקיד שני בחשיבותו גונבת את ההצגה, אבל "הקדירה" בסופו של דבר הוא יצירה מאוד מיושנת עם שף השקוע בעצמו כגיבור ראשי שלא מצליח לעורר סימפטיה בגילומו של בנואה מג'ימל, בן זוגה לשעבר של בינוש. עם תסריט מינימלי המתמקד באהבתם המשותפת של שתי הדמויות הראשיות לבישול, הסרט המנומנם מתרפק יותר על התאורה והצילום מאשר על מערכת היחסים, והתוצאה מרהיבה אבל לא ממש מספקת שיא רגשי אמיתי. (מבקר: יאיר הוכנר)

הקרנה נוספת: יום שישי 6.10 בשעה 15:15 בקריגר (כרמל צרפתי)

ספר הפתרונות

מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", " קדימה, תריץ אחורה") חוזר עם סרט חדש אחרי 8 שנים של היעדרות מהמסך הגדול. לכאורה מדובר בקומדיה מלאה ביצירתיות, בהתאם לסגנונו הייחודי של במאי הווידאו-קליפים שהפך לבמאי מצליח. אבל בעצם מדובר בדרמה על מחלת נפש, דיכאון ואבדון. הגיבור הוא במאי קולנוע בשם מארק, הוא כנראה מוכשר אבל המשקיעים והמפיק שלו מודאגים מהסרט שהוא ערך ולכן בעזרת המפיקה והעורכת המאמינות בו (בלי שום סיבה הנראית לעין) הם גונבים את החומרים והציוד לכפר לבית דודתו.

שם הוא צריך להמשיך לערוך את הסרט אבל עושה הכל כדי לא לעשות זאת. התוצאה בעיקר עצובה. השחקן הצרפתי פייר ניני מספק הופעה פרנואידית והיסטרית שאיננה מצליחה לעורר סימפטיה למצבו. הדודה החביבה בגילומה של פרנסואז לברון מקסימה וליבי יצא אליה, ויש גם את סטינג לרגע קט. הסרט הושק בקאן 2023 ואינני צופה לו עתיד כסרט קאלט. (יאיר הוכנר)

לשבור את הקרח

סרטו החדש של הבמאי הסינגפורי אנתוני צ'ן, כוכב עולה בשמי הקולנוע האסייתי והעולמי. הסרט עוסק בידידות שנרקמת בין שלושה צעירים שמבלים יחד סוף שבוע ביאנג'י המושלגת שממוקמת על הגבול עם צפון קוריאה. האופנג מגיע אל האזור בשביל חתונה של ידיד ונשאר שם בעקבות הימשכות רומנטית אחר אישיותה המיוחדת של מדריכת הטיולים נאני. אליהם מצטרף גם שאו, פושע נמלט שמאוהב בנאנה בסתר.

הסרט מתאר בחדות ובבהירות את הבעיות שעומדות בפני הצעירים האלה: תחושת דיכאון ומשיכה כמעט אובססיבית אל המוות, חלומות מפוספסים וחווית חוסר משמעות כללית. הבעיה היא שהסרט מעט נמשך אחריהם: לעיתים קרובות הסרט מרגיש חסר כיוון, מתנדנד מאפיזודה לאפיזודה מבלי סיבה או מגמה מסוימת. בשלב מסוים במהלך הצפייה העפתי מבט אל השעון שלי, וזה אף פעם לא סימן טוב. אבל אולי כוחו של הסרט גם בצעירותו: במהלך הצפייה נזכרתי בסרטים המוקדמים של הבמאי המופלא וונג-קור וואי, שסרטיו לא נודעים בעלילתם הסדורה אבל כוחם הוויזואלי והמקוריות הקולנועית שלהם חסרת פשרות. בדומה לקאר-וואי, צ'אן שומר על עניין ויזואלי במהלך כל הצפייה, מבלי שהטריקים והשטיקים הקולנועיים ייהפכו למתישים או מוגזמים. (מתי לנג)

הקרנה נוספת: יום שבת 7.10 בשעה 21:15 ברפפורט

צב של אבן

קשה מאוד לתאר את עלילת הסרט המלזי מבלי לעשות לו חוסר צדק משווע, אז אנסה בזהירות: זהרה חיה באי בודד עם אחייניתה. בבוקר היא יוצאת עם האחיינית אל העיר הגדולה בכדי לנסות למצוא בשביל הילדה בית-ספר שבו היא תוכל ללמוד. עם שובן אל האי, הנשים מוצאות עליו גבר זר ומסתורי שטוען כי הוא הגיע אליו בכדי לחקור את צבי הים במקום, אך האמת אפלה הרבה יותר. אציין גם שהסרט פועל לא כקו לינארי, אלא כספירלה מהפנטת, שחוזרת שוב ושוב על אותם אירועים שבאופן מסתורי שבים על עצמם.

הסרט משלב במפתיע בין קולנוע אניגמטי בסגנון לואי בוניואל ואפיצ'אופונט ווירסתאקול לקולנוע הומוריסטי בניחוח "לקום אתמול בבוקר", עם עטיפת מסתורין שמזכירה את סרטי הניאו-נואר האמריקאיים. יש אפילו כמה קטעי אנימציה מרהיבים שמשולבים בסלט הנפלא הזה! מהתגובות סביבי באולם, אני הבנתי שהסרט הזה לא בשביל כולם. רבים ראו בו לא קוהרנטי וסיזיפי, ויצאו בתחושת בלבול מאוכזבת. אבל אני מאמין שאם תשחררו את הציפיות והדעות הקדומות, ותתמסרו לקולנוע שמבכר את המיסטי על-פני הריאליסטי, אתם תזכו עם "צב של אבן" לחוויה קולנועית חד-פעמית. (מתי לנג)