סיפורו של האביר האפל: הסרטים הגדולים של הית' לדג'ר

הר ברוקבק

לדג'ר אישר את היותו שחקן ענק בדרמה זוכת פרסים על פרשת אהבה טראגית בין בוקרים. בתור אניס, היותר מאופק מהשניים, אדם עם תחושה עצומה שלא יהיה מסוגל להביע אותה גם אם החברה תאפשר לו. גם רחוק מהציוויליזציה, כשהוא מוקף בעדר כבשים וסוסים, הוא נשאר מאופק ולא נותן מקום לרגשותיו הכנים. כשהוא מגיע לגיל מבוגר, התיעוב העצמי שלו על מה שעשה בחייו מתחלף לתיעוב עצמי על מה שלא עשה.

הצפייה בסרט ממש שוברת את הלב. לדג'ר אף פעם לא הופך את אניס לקדוש מעונה: הוא שקט, נוקשה ולפעמים אף אכזר ואלים. אבל זה אחד הביצועים הכי טובים שלו, כי הוא כל כך נוגע ללב בסופו של דבר. הרגעים הכי טובים הם אלה בהם אניס שובר את מחסום האיפוק שלו ומרשה לעצמו לבכות. מרגש ומעורר מחשבה.

האביר האפל

להיכנס לדמות של אחד הנבלים הידועים ביותר על המסך זה היה אתגר גדול, בהתחשב בכך ג'ק ניקולסון סיפק גרסה קודמת בלתי נשכחת. לדג'ר מצליח לרתק בגרסה האנרכית האדירה שלו וזה המפתח להופעה הייחודית שלו: בכל טיק או משפט שלו הוא מרגיש בלתי צפוי, מה שהופך את הדמות לכוח טבע שקט, אך הרסני ומסוכן. כשהוא מספר על המקור לצלקת שלו, כל פעם זה סיפור אחר ואנחנו כבר לא יודעים מי עומד מולנו. אי אפשר לצפות את הצעד הבא שלו.

לדג'ר מבין שהג'וקר לא צריך להצחיק אף אחד חוץ מאשר את עצמו וחוש ההומור הייחודי שלו הוא אחד ההבדלים הבולטים ביותר בביצוע הדמות. לדג'ר זכה באוסקר לאחר מותו והגדיר את הדמות לדורות הבאים. מלחיץ, מותח ומצוין.

אני לא שם

לדג'ר שיחק את בובי קלארק, שחקן שייצג את בוב דילן כשהוא חווה פרידה כואבת מאשתו באמצע שנות השבעים. קלארק הוא קוקטייל של כעס וכאב, אדם ששוגר לתהילה ונאבק לחבר את חיי המשפחה האישיים שלו עם החיים המאוד הציבוריים שלו. הוא מאמין שנשים לא יכולות להיות משוררות, אך יודע גם להניח את האגו שלו בצד מול אישתו ומודה שאפילו "God is a woman".

זה אמנם לא התפקיד הטוב ביותר של לדג'ר, אבל הוא משכנע להפליא. יש בלדג'ר עדינות, זרימה ורגישות שהוא מביא איתו לתפקיד, שמצליחה לגרום למערכת היחסים עם אשתו בסרט להרגיש מורכבת כמו בחיים האמיתיים ולא דיכוטומית. הצילום אסתטי והדמויות המייצגות צדדים באישיות של בוב דילן מעניינות ומשוחקות נהדר.

סיפורו של אביר

בהרפתקה המרגשת הזו, לדג'ר משחק את ויליאם, בחור פשוט שגורלו כבר נגזר עליו כעני, כשהפסגה היחידה אליה הוא יכול להגיע היא להיות שוליה של אביר. למרות זאת, הוא מצליח לשנות את המציאות, מפסיק לצפות בדברים מהצד ומתחיל להיות במרכז העניינים. ויליאם יוצא למסע של חיפוש תהילה ועושר , שאותם הוא רוצה לצבור ע"י השתתפות בתחרויות. העניינים מתחממים עוד יותר כשהוא מתאהב בג'וסלין וחושש שתגלה את מוצאו ולא תרצה בו.

הקרבות הם לא עיקר הסרט והפסקול מורכב משירי שנות השבעים, כך שהסרט מבדר בהחלט. לדג'ר מבצע את תפקידו הקומי בהצלחה, התנועות שלו מבדרות והתפקיד הזה מוכיח את היכולת שלו לשחק בז'אנרים שונים של סרטים. קיטשי וכיפי.

מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס

למרות שהרבה מקשרים את "האביר האפל" למותו של לדג'ר מפני שהסרט יצא בחודשים הסמוכים לידיעה, לדג'ר למעשה הלך לעולמו באמצע מסע הצילומים של "מופע הפלאים" - מה שאילץ את הבמאי לחשב מחדש את שאר הסרט. לדג'ר משחק את טוני המסתורי, שקיבל הזדמנות לחיים חדשים מהדוקטור. טוני של לדג'ר הוא נשמה מבולבלת, אנרגטית ומקסימה, עם כמה הקבלות ברורות לשחקן האוסטרלי עצמו.

לאחר מותו של לדג'ר, הדמות התפצלה לגופים שונים שכללו את ג'וני דפ, ג'וד לאו וקולין פארל, כולם נכנסו ברגע האחרון. עם כל הצער בדבר מותו של לדג'ר, התפנית הזאת דווקא חידדה את הסרט, עזרה לו ונתנה לו עומק. החלק השני של הסרט מרגיש ממוקד יותר מאשר החלק הראשון, שמעט מבלבל וההחלפה של הדמות היא מהלך מנצח. משעשע, מותח וצבעוני.

הפטריוט

אף על פי שלסרטו של רולנד אמריך על מלחמת העצמאות האמריקנית הייתה הרגשה נדושה ומלודרמטית, לדג'ר ביצע את תפקידו הראשי הראשון בצורה מרשימה. הוא שיחק צעיר עקשן, בשם גבריאל מרטין, שהצטרף לצבא הקונטיננטלי בניגוד לרצון אביו הלוחם שנהיה פציפיסט (מל גיבסון). למרות שההופעה המופתית של גיבסון מאפילה על לדג'ר, הזעף המשכנע של לדג'ר והיכולת שלו להכניס חיים בדמות על ציר ההיסטוריה הוכיחו את עצמם באופן מוחלט. סיפור עמוק עם אלימות גרפית.

ארבע הנוצות

לדג'ר הוא הארי, קצין אנגלי מוצלח ומקובל בחברה, שמעדיף להישאר באנגליה עם אהובתו, מאשר להצטרף לחבריו במלחמה בסודן. ההחלטה שלו לא מתקבלת בהבנה על ידי אף אחד בחברה, כולל ארוסתו וגורמת לו בסופו של דבר לצאת לסודן כדי לעזור לחברו. הדיאלוגים של לדג'ר עם ארוסתו וחברו, שמלאים בהרהורים ורגשות שהוא מפגין הם אלה שעושים את הסרט מעניין. צילומים מרהיבים בסרט על כבוד וחברות.

שליטי דוגטאון

לדג'ר משחק את סקיפ אנגבלום, מנטור של סקייטרים צעירים. דמות מגניבה שאיננה מבריקה במיוחד, בהשוואה לדמויות אחרות ששיחק, אבל היא מיוחדת ומלאת מוטיבציה. לדג'ר משחק אותו כאנוכי ומניפולטיבי אבל עם גרוב. זאת הייתה ללא ספק ההופעה הכי טובה שלו עד לאותו הזמן. יש משהו יפה בחלום שמתחיל מאפס, מגלישה בבריכת שחייה ריקה. הסרט מעלה נקודות כמו מה המקום של הקפיטליזם בשכונות עוני ומתי נכון לקבל או לדחות את השונה. מהיר, מתגלגל ומעביר את הזמן בכיף.

10 דברים שאני הכי שונאת אצלך

פטריק ורונה (לדג'ר) הוא צעיר שובב עם מצפון חזק, אופנוע ועיניים חולמניות. השינוי שהדמות שלו עוברת במהלך הסרט מצליח בעדינות, כמעט מבלי שנשים לב, לשנות את דעתנו כלפיו. ההופעה שלו, באמצעות מגפון, של השיר can't take my eyes off you"" כדי לזכות בחיבתה של קייט, נשארה אחת המחוות הכי רומנטיות של סרטי הנעורים. פטריק לא לוקח את עצמו ברצינות כשהוא משתעשע ורוקד ריקוד מטופש, אבל זה חלק מהקסם שלו וגם של לדג'ר. מבדר ומרענן.

קזנובה

לדג'ר הופך את ונציה לגן שעשועים כשהוא נכנס לתפקיד של קזנובה. לאורך הסרט הוא מתחזה בפני נשים שונות ובפני הכנסייה, לאף אחד כבר לא ברור לחלוטין האם מדובר במאהב רומנטיקן עם קו מחשבה פילוסופי, או בפתיין מופקר וערמומי. כשהוא פוגש בפרנצ'סקה, אישה חזקה, חכמה ופמיניסטית, הם מצליחים לשנות אחד את השנייה ולעורר בלגן גדול. לדג'ר מצליח להיות כריזמטי, שובב ואצילי כאחד וניתן ממש לראות כמה הוא נהנה לשחק בסרט קליל זה.