פסטיבל טאלין: בכורת הסרט הישראלי קולות רקע

אני פותח את היום השלישי שלי בפסטיבל טאלין בדיווח ליומן הבוקר של רשת ב' ואז הולך לראות את הסרט הישראלי ״קולות רקע״. בהקרנות האקדמיה לקולנוע צפיתי השנה ב-21 מתוך 24 הסרטים שהוקרנו ואת ״קולות רקע״ פספסתי. הסרט בבימויו של יבגני רומן ("איגור ומסע העגורים") מספר את סיפורם של שני עולים מרוסיה שמגיעים לארץ בשנת 1990. ברוסיה הם עבדו כמדבבי סרטים ובארץ בתקופת מלחמת המפרץ הם מתקשים למצוא עבודה. הסרט הוא פנינה קולנועית אמיתית והמשחק של מריה בלקין וולדימיר פרידמן שבעצמם עלו מרוסיה באותה תקופה נהדר.

זוהי קומדיה מרירה-מתוקה שמלאה באהבה לעולם הקולנוע ומספרת בעצם את החוויות האישיות של רומן ושל זיו ברקוביץ שכתבו את התסריט ביחד. ברקוביץ גם אמון על מלאכת הצילום המשובחת. הסרט מתחרה בתחרות הראשית בפסטיבל לאחר ששנה שעברה זכה בתחרות הפיצ׳ינג.

[*]

אני ממשיך לסרט יווני הזוי לחלוטין הנקרא ״המרדף המוזר אחרי לאורה דורנט״ ומספר את סיפורם של שני חברים שמחליטים למצוא כוכבת פורנו שנעלמה. מכיוון שהבמאי הוא גם דיג׳יי הסרט מלא במוזיקה מגניבה ביותר ומעבר לכך כולל מחוות ללא מעט קלאסיקות קולנועיות .ממש צ׳יץ׳ וצ׳ונג בסטייל יווני. אני ממשיך למפגש בנושא נשים בקולנוע שמתקיים בבית השגריר השבדי בטאלין. ידידתי הטובה קדרי היא בין המשתתפות והיא מספרת על ניסיונה כשחקנית וכבמאית בעולם קולנוע שעדיין נשלט על ידי גברים. השגריר השבדי מספר לי על כך שקידום נשים הוא אחד מהנושאים החשובים שמשרד החוץ מנסה לקדם השנה. הלוואי עלינו.

[*]

(רון פוגל וצוות הסרט הפיליפיני "מנניטה")

אחרי ההקרנה אני מגיע עם צוות הסרט "קולות רקע" למסיבה בפאב מקומי ואז מגלה שהדיג׳י הוא לא אחר מאשר במאי הסרט היווני שראיתי בבוקר. דימטרי באוולאס הוא טיפוס מחוק בדיוק כמו הסרט שלו ופס הקול של הסרט מרקיד את הקהל עד לשעות הקטנות. זמן להתכונן ליום הבא בטאלין.

ביום הרביעי בפסטיבל אני צופה בסרטו החדש של השחקן שהפך לבמאי אולריך תומסן, הזכור מסרטים כמו ״החגיגה״, ״איה״ הישראלי ועוד. זוהי קומדיה צינית שצולמה באמריקה ועוסקת בשלל נושאים כשנאת זרים, לאומנות ובעיקר בגרמני אחד תמהוני שמחליט לפתוח מסעדת נקניקיות באמצע העיירה גאטרבי ברצועת התנ״ך האמריקאית. אחרי ההקרנה אני פוגש לראיון את תומסן הנהדר שמתגלה כחביב מאוד. אנחנו מדברים על תנועת 'דוגמה' על "הממלכה" של פון טרייר, על הסרט ״אחים״ בכיכובו ועל אמריקה בעידן טראמפ. הראיון עם תומסן יפורסם באתר בהמשך.

[*]

(רון פוגל והשחקן הדני אולריך תומסן) ערב יורד על טאלין (מחשיך בשתיים בצהריים!) ואני מגיע לקולנוע קוקה קולה הסמוך למלון כדי לקבל את פני הבימאי והשחקנית הראשית בסרט הפיליפיני ״מנניטה״ שבו צפיתי ממש לפני כן. הסרט המדהים והמאוד ארוך הזה (שעתיים וחצי) עוסק במדיניות של המשטרה הפיליפינית שהייתה עוצרת סוחרי סמים בשירה ולא באקדחים. כן, קראתם נכון. המשטרה הייתה מגיעה לביתם של החשודים ומתחילה לשיר ולנגן תוך כדי שהיא מבקשת מהם להיכנע, וזה עבד. הסרט עוסק בצלפית שהוריה נרצחו על ידי ברוני סמים שחוזרת לאזור מנניטה כדי לחסל את אלו שהחריבו את חייה. משחק מדהים של בלה פדילה היפהפייה שבדרך כלל מככבת בסרטים מסחריים והיא אחת הכוכבות הגדולות היום של הקולנוע הפיליפיני.

כשאני מסיים להציג את הצוות אני מגיע למסעדת ״קרו״ היוקרתית בעיר העתיקה. הוזמנתי על ידי הצוות של״קולות רקע״ לארוחת ערב. לצערי אני נאלץ אחרי המנה הראשונה לעזוב וחוזר לקיים את השאלות והתשובות לסרט הפיליפיני. זה הזמן ללכת למסיבה הגרמנית ליד תחנת הרכבת ולפגוש את משתתפי הפסטיבל לעוד ערב של ריקודים ואלכוהול.