Seret מהעבר: עשור ללשבור את הקרח

לוולט דיסני היה עניין רב שנים בעיבוד האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, "מלכת השלג", לסרט אנימציה קלאסי. עם זאת, הניסיונות של דיסני ליצור גרסה מוקדמת של "מלכת השלג" אי שם בשנות ה-30 המאוחרות ושוב בשנות ה-40, עמדו בפני אתגרים רבים. עם נרטיב ודמויות מורכבות של האגדה הקסומה, דיסני וצוותו כשלו בפיתוח הפרויקט במהלך השנים, בעיקר בשל הקושי למצוא דרך משכנעת לספר את הסיפור. דמותה של מלכת השלג במיוחד, הערימה קשיים בתרגום לדמות אנימציה מושכת.

למרות מאמצים רבים של האולפן, שכללו לוחות סטוריבורד ואמנות קונספט מוקדמת, דיסני עצמו לא היה שבע רצון מפיתוח הגרסאות המוקדמות ולא הצליח לייצר גרסה קלאסית באורך מלא כמו שרצה ל"מלכת השלג" ולהביאה לכדי מימוש במהלך חייו. לבסוף, הפרויקט נגנז, ורק עשרות שנים לאחר מכן, אולפני דיסני יצרו גרסה רעננה לאגדה הקסומה שהפכה את דמותה של מלכת השלג, אלזה, לדמות מורכבת ואהודה. השבוע דיסני מציינים עשור ל"לשבור את הקרח", בבימויים של כריס באק וג'ניפר לי, סרט שהפך עם יציאתו לאקרנים לתופעה תרבותית שהותירה חותם בל יימחה על האנימציה והתרבות הפופולרית והפך בין לילה להצלחה היסטורית והיסטרית.

הפיתוח של הסרט שהפך בסופו של דבר ל"לשבור את הקרח" החל שוב בסוף שנות ה-90 כאשר דיסני רכשה את הזכויות (בשנית) על הסיפור של אנדרסן. בתחילה, מטרת הפרויקט הייתה ליצור מחזמר אגדות מסורתי, אך הסיפור עבר תיקונים רבים במהלך השנים. נעשו מספר ניסיונות להתאים את "מלכת השלג" עם במאים וצוותים יצירתיים שונים שהוצמדו לפרויקט. אתגר משמעותי שחזר גם הפעם היה ללכוד את המהות של דמות מלכת השלג, אלזה, בצורה מושכת ומשכנעת. פריצת הדרך עבור "לשבור את הקרח" הגיעה כאשר ג'ניפר לי הצטרפה לפרויקט כתסריטאית ולאחר מכן הפכה לבמאית שותפה לצד כריס באק. השפעתה של לי הייתה מכרעת בעיצוב מחדש של הסיפור ומתן פרספקטיבה רעננה.

הדמות עברה תמורות ניכרות, והתפתחה מנבל קלאסי לדמות מורכבת וסימפטית יותר. הדגש עבר מעלילת אגדות קונבנציונלית להתמקדות במערכת יחסים בין שתי אחיות, אנה ואלזה, והוסיפה טוויסט ייחודי ומודרני לנרטיב. ההחלטה לרכז את הנרטיב סביב הקשר בין אחיות ולא קו עלילה רומנטי הייתה בחירה פורצת דרך, ואתגרה את רעיון הנסיכות המסורתיות של דיסני. השינוי בסיפור המקורי והתאמתו לרוח התקופה במטרה להנגיש את האגדה לכל בית ברחבי העולם, שבו את לבבותיהם של הצופים. היציאה הזו מהנורמה לא רק הוסיפה עומק וממד לסיפור אלא גם רכשה לעצמה (ובצדק) קהל מגוון, וטיפחה תחושת העצמה והכלה.כאשר "לשבור את הקרח" שוחרר לבסוף בנובמבר 2013, הוא התעלה על הציפיות הן מבחינה ביקורתית והן מבחינה מסחרית. הסרט הכניס למעלה מ-1.2 מיליארד דולר ברחבי העולם והפך לסרט האנימציה הרווחי ביותר בתקופתו אי פעם. הצלחת הסרט ניזונה לא רק מהעלילה המרתקת שלו, אלא גם מהפסקול המוזיקלי האלמותי שהלחינו קריסטן אנדרסון-לופז ורוברט לופז, כשהלהיט "Let It Go" (בביצועה של עדינה מנזל בתור אלזה) הפך לתופעה תרבותית ולהמנון עולמי לביטוי עצמי ולשחרור ואף זכה בפרס האוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר וכן בפרס הגראמי.

מעבר לנרטיב ולמוזיקה, "לשבור את הקרח" הציג טכניקות אנימציה פורצות דרך, בעיקר ביכולות העיבוד של קרח ושלג. הפקת הסרט עמדה בפני מערך אתגרים לא פשוטים, במיוחד בהנפשת כוחות הקרח הקסומים של אלזה ותרגומם להנפשת תלת ממדית בצורה מציאותית. צוות האנימציה אתגר את גבולות הטכנולוגיה והצליח ליצור אפקטים מדהימים מבחינה ויזואלית, המציגים את היופי של הקרח והשלג באופן חסר תקדים. הפאר הוויזואלי של ארמון הקרח של אלזה והנופים הקסומים של ארנדל זיכו אותו בשבחים רבים הן מהקהל והן מהמבקרים כאחד.

מלבד ההצלחה הפנומנלית שזכו להם אולפני דיסני בהכנסות קופתיות אדירות, ההצלחה הגיעה גם מהיותו מעצמת מרצ'נדייז באמצעות מלאכת מיתוג אגרסיבית הנושאת מגוון עצום של מוצרים בהשתתפות אלזה, אנה ואולף. בנוסף, אטרקציות בהשראת הסרט פותחו בפארקי השעשועים של דיסני ברחבי העולם, שהביאו את הקסם של ארנדל למבקרי דיסני. כמו כן, הסרט זכה גם לעיבוד בימתי כמחזמר בברודווי שעודנו מציג וזוכה להצלחה לא מבוטלת, אשר חיזק עוד יותר את מעמדו של הסרט כסטטוס תרבותי. מורשת הסרט חורגת מעבר לשיאים אלו, שכן היא השפיעה על נוף סרטי האנימציה, ומעודדת חקירה רחבה יותר של נושאים ודמויות. בנוסף, ההצלחה של "לשבור את הקרח" סללה את הדרך לסרטי הנסיכות שהגיעו לאחר מכן, כשדיסני העניקו עדיפות לסיפורים ודמויות מגוונות ומסקרנות עוד יותר וסיפורי הנסיכות השתנו ללא היכר.

גם שנים לאחר יציאתו, הסרט ממשיך להיות אהוב ורלוונטי. מורשת הסרט ממשיכה להתקיים גם באמצעות סרטי המשך שנוצרו ברבות השנים, כשסרט ההמשך ללהיט שיצא ב-2019 שבר את שיאיו הקופתיים של הסרט הראשון, אם כי מבחינת הביקורות הוא נחשב לפחות מוצלח. לאחר שנות המשבר שחוו האולפנים מאז תקופת הקורונה וההפסדים הרבים והצורבים עם ההפקות שהגיעו לאחר מכן, בין שכשלו בקופות בצדק ובין שלא בעקבות סגירתם של האקרנים והמעבר למדיום הטלווזיוני ("דיסני פלוס"), הכריז השנה מנכ"ל החברה, בוב אייגר, (שהוחזר לתפקידו בשנית כדי להציל את החברה ממשבר מתמשך של הפסדי עתק) על הפקתם של שני סרטי המשך ל"לשבור את הקרח".

ההיסטוריה מאחורי "לשבור את הקרח" של דיסני היא בסופו של עניין סיפור של התמדה, אבולוציה יצירתית ונכונות לערער על נורמות מבוססות תוך חתירה למצוינות ביכולת לספר סיפורים. המסע הארוך של הסרט שהחל בראשיתה של המאה הקודמת משקף את האופי הדינמי של תעשיית האנימציה ואת היכולת של האולפנים להמציא את עצמם כל פעם מחדש ולהמשיך ליצור גם ב-100 שנים הבאות סיפורים שישאירו חותם לפחות כמו "לשבור את הקרח" .