חמישה כוכבים: הסרטים האהובים על עידו ברטל ועידן חגואל

חמשת הסרטים האהובים על השחקן עידו ברטל

החיים על פי אגפא (1992)

על הסרט: יצירת המופת של אסי דיין שגרפה 9 פרסי אופיר ומתרחשת בבר תל אביב עגמומי מציבה תמונת מראה שחורה לחברה הישראלית המשוסעת והמפולגת לשבטים, הששה אלי קרב וצועדת בעיניים פקוחות אל עבר התהום. קאסט השחקנים הנפלא בראשות גילה אלמגור, שרון אלכסנדר, שולי רנד ואביטל דיקר, השירים הנפלאים שמבצע דני ליטני, עבודת הצילום המרשימה בשחור-לבן של יואב קוש והתסריט שלא לוקח שבויים של דיין הופכים את "החיים על פי אגפא" לסרט על זמני שתוקפו ומסריו רק הולכים ומתחזקים עם השנים.

"סרט שראיתי בגיל מאוד צעיר ואני זכור שהוא ממש השפיע עליי. אולי כי ראיתי אותו בגיל צעיר, אולי צעיר מדי לראות משהו כזה. וגם משהו בו – הדרמה שקורית בו היא דרמה עצבנית וזה מה שמאוד השפיע עליי כבר אז".

ספרות זולה (1994)

על הסרט: קוונטין טרנטינו משלב בעולם הפשע שהוא יוצר קווי עלילה שמצטלבים זה בזה: צמד רוצחים שכירים עם נטייה לדיונים פילוסופיים, מתאגרף כושל, זוג שודדים זוטרים ועוד. זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.

"כמו שזה השפיע על כולם, זה השפיע גם עליי. הסיפור הזה, הסגנון הזה, החדשנות הזאת. טרנטינו הגיח לעולם אמנם לפני זה אבל עם סרט כל כך טוב מכל הבחינות. סוג הכתיבה, הצילום והכל. פשוט מדהים עם תצוגות משחק יוצאות דופן כמובן".

סיפורים פרועים (2014)

על הסרט: מועמד לפרס האוסקר הבינלאומי. 5 וחצי סרטים קצרים, מופרעים, שנונים ומדממים של הבמאי הארגנטינאי דמיאן זיפרון, שמראים את ההנאה בעשייה של מה שאנחנו באמת רוצים לעשות ודוחפים את גיבוריהם בהדרגה לאיבוד שליטה.

"סרט פשוט ענק עשוי שעשוי מהרבה סיפורים קצרים שבכולם יש תמה של נקמה. כל מי שלא ראה שירוץ לראות. הוא גם היה מועמד לאוסקר הזר, אז אני לא מדבר על סרט קטן ולא מוכר".

הערת שוליים (2011)

על הסרט: סרטו של יוסף סידר בכיכובם של שלמה בראבא וליאור אשכנזי המגלמים אב ובנו בעולם האקדמי בירושלים בצל המאבק על קבלת פרס ישראל. הסרט זכה בתשעה פרסי אופיר, היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן ואף היה לסרט הישראלי המצליח ביותר בקופות בשנת 2011.

"תצוגות משחק מאוד יפות ובראבא - יש משהו בזה ששחקן קומי שפתאום עושה תפקיד דרמטי ועושה את זה כמו שנקרא ניילינג איט, וליאור אשכנזי תמיד ענק. זה סרט שמאוד אהבתי לראות – בגלל שהסיפור גאוני ובעיקר בגלל התצוגות משחק. ראיתי אותו כמה פעמים ונהניתי ממנו מאוד כל פעם מחדש".

השתולים (2006)

על הסרט: סרט פשע שהוא עיבוד לסרט הקוריאני "דרך ללא מוצא". הסרט בכיכובם של ג'ק ניקולוסון וליאונרדו דיקפריו העניק למרטין סקורסזה את האוסקר היחיד שלו עד כה כבמאי וגם זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. העלילה עוקבת אחרי בילי קוסטיגן (ליאונרדו דיקפריו) שמושתל אצל ארגון פשע ע״י שני שוטרים (מארק וולברג ומרטין שין בהופעה מהפנטת). אבל, בו זמנית ראש הארגון קוסטלו (ניקולסון) שותל אצל המשטרה את בן טיפוחיו, קולין סליבן (מאט דיימון).

"סרט מאוד מאוד טוב של סקורסזה. זה סרט ענק עם תפקידי משחק ענקיים ודיקפריו אחד שהוא פשוט גדול".

5 סרטים אהובים על הבמאי עידן חגואל

מי מפחד מווירג'יניה וולף (1966)

על הסרט: סרטו של מייק ניקולס ("הבוגר") בכיכובם של אליזבת' טיילור וריצ'רד ברטון המבוסס על מחזה בעל אותו שם מאת אדוארד אלבי. הסרט מתפרש על פני לילה אחד בסלונם של פרופסור להיסטוריה ואשתו. השניים מארחים זוג צעיר, מרצה שהצטרף לסגל המרצים ואשתו. הרביעייה עוברת מסע אל תוך הלילה, הכולל חילופי דברים אלימים החושפים את מערכות היחסים בין בני הזוג. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל לשחקנית הטובה ביותר עבור טיילור.

"מערכת יחסים שיכורה וממורמרת נגררת אל מעמקי הגיהנום המטאפורי רק כדי לגעת (שוב) בחומר האפל שמוסיף לקשור את גורלן של בני הזוג המדמם. מופת של הכל ושיעור ענק במשחק ועצבים חשופים באדיבות אליזבת' טיילור, ריצ'ארד ברטון והבמאי מייק ניקולס".

איש הפיל (1980)

על הסרט: סרט הפריצה של הבמאי דיוויד לינץ' למיינסטרים, שהביא דמות לא שגרתית במראה החיצוני שלה למרכז הבמה וייסד קטגוריה חדשה באוסקר, מבוסס על סיפורו האמיתי של ג'וזף מריק (בגילומו של ג'ון הארט), אדם בעל עיוותים בראשו וגופו המקנים לו מראה חריג מרחיקים אותו מהחברה ומועסק בתור פריק בקרקס רחוב.

"מלבד 'פרנקנשטיין הצעיר', הגאונות של מל ברוקס הייתה גם בלהעניק (בתור מפיק) לדייויד לינץ' את ההזדמנות לביים את הסרט ההוליוודי הראשון שלו (אחרי 'ראש מחק' העצמאי). צפייה ב'איש הפיל' והמבט אל הכוכבים לא נותר אותו מבט".

דני רוז האיש מברודוויי (1984)

על הסרט: סרטו של וודי אלן שגם מככב בתפקיד הראשי. הסרט מגולל את סיפורו של דני רוז, סוכן אמנים כושל, מנקודת מבטם של קומיקאים המספרים את הסיפור כאנקדוטה במסעדת קרנגי דלי שניו יורק.

"עם ממוצע של עשיית סרט בשנה במהלך יותר מחמישים שנים – 'בננות', 'כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול', 'אהבה ומוות', 'קליעים מעל ברודוויי', 'בעלים ונשים' – כולם סרטים מצוינים שלו, אבל עבורי הגורל הטרגי של 'דני רוז' מפתיע ושובר לב בכל פעם מחדש".

לילות כביריה (1957)

על הסרט: סרטו של פדריקו פליני שנחשב לאחד מסרטי הנאו-ריאליזם האיטלקי האחרונים. הסרט מספר את סיפורה של כביריה (רעייתו של פליני, ג'ולייטה מסינה) פרוצה תמימה וחיפושיה אחר אהבה שמסתיימים פעם אחר פעם בשברון לב. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

"היה לי את המזל לצפות בכל הסרטים של פליני בחודש מחווה בסינמטק תל אביב, בעותקים מחודשים של 35 מ"מ. הסוף של 'לילות כביריה' מלווה אותי עד היום. אם כביריה מסוגלת לחייך אחרי כל מה שהיא עברה אז גם אנחנו יכולים".

מאמא רומא (1962)

על הסרט: סרטו של הבמאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני. מאמא רומא (אנה מניאני), זונה לשעבר, מנסה להתחיל חיים חדשים במכירת ירקות עם בנה בן ה-16 אטורה. כשהוא מגלה את עברה, הוא נכנע לצד האפל בגניבת רדיו בבית החולים ונכנס לכלא.

"אנה מניאני צוחקת בחזרה ישר בפנים של אלוהים ות'כלס הכי מגיע לו. 'מאה ימים של סדום' סרט הרבה יותר מהפכני, אבל 'מאמא רומא' הוא הלב של פאזוליני".

(צילום תמונה חיצונית: רפי דלויה, עומר מזרחי)