חדשות קולנוע וסרטים

ג'ולי אנדרוז בת 90: חמשת התפקידים הגדולים שלה

1/10/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

היום חוגגת ג'ולי אנדרוז את יום הולדתה ה-90, ציון דרך מרשים בקריירה של אחת השחקניות הוותיקות והאהובות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי. זו הזדמנות לחזור ולבחון את המסע יוצא הדופן של אישה שקולה הצלול, כישרונה הגדול ונוכחותה המקסימה הותירו חותם ענק על התרבות הפופולרית של המאה ה-20 וה-21

גבירתי הנאווה (1956, ברודוויי)

לפני שכבשה את העולם דרך המסך הגדול, ג'ולי אנדרוז, שנולדה כג’וליה אליזבת ולס באנגליה, כבר הייתה תופעה בברודוויי. בגיל 19 בלבד, היא זכתה בתפקיד הראשי במחזמר "גבירתי הנאווה", עיבוד למחזה של ג'ורג' ברנרד שו. בתור אלייזה דוליטל, מוכרת הפרחים בעלת מבטא קוקני (אנגלית עממית שקשה להבנה) אשר עוברת טרנספורמציה לגברת מעודנת. אנדרוז הפגינה לא רק קול סופרן מושלם בעל טווח של ארבעה אוקטבות, אלא גם כישרון קומי ומשחקי יוצא מן הכלל.

המחזמר היה להצלחה סוחפת ורץ במשך שש שנים, אך כאשר הגיע הזמן להסריט אותו ב-1964, האולפן בחר באודרי הפבורן לתפקיד. ההחלטה, שנחשבת עד היום לאחת הטעויות הגדולות של הוליווד, נבעה מהחשש של מנהלי האולפן שאנדרוז לא הייתה שם מספיק גדול לקופות. אך גלגל ההצלה שלה כבר היה בדרך, וההחלטה הזו בסופו של דבר רק הגבירה את הסימפתיה הציבורית כלפיה.

מרי פופינס (1964)

וולט דיסני, שצפה באנדרוז בברודוויי ונדהם מהכישרון שלה, החליט שהיא המועמדת המושלמת לגלם את המטפלת הקסומה בעיבוד הקולנועי לספרה של פמלה לינדן טרוורס. "מרי פופינס" בבימויו של רוברט סטיבנסון, היה פרויקט שאפתני ששילב אנימציה קלאסית עם משחק חי, ואנדרוז הייתה הלב הפועם שלו בתפקיד המטפלת הבריטית המסתורית שמגיעה עם רוח מזרחית לשנות את חייהם של משפחת בנקס הלונדונית.

אנדרוז הביאה שילוב נדיר של דמות קפדנית, חמה ולא צפויה. הביצועים שלה לשירי הסרט הפכו בן-לילה לאייקוניים. הסרט היה להצלחה מסחרית וביקורתית אדירה, קיבל 13 מועמדויות לאוסקר וזכה בחמישה פסלונים, כולל זכיה בפרס האוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר לאנדרוז. הפסקול מכר מיליוני עותקים ברחבי העולם, והסרט הפך לאחד הסרטים המצליחים ביותר של שנות ה-60. הזכייה באוסקר הייתה מתוקה במיוחד. בטקס, אנדרוז הודתה בנאום שלה לג'ק וורנר "שהפך את כל זה לאפשרי" - התייחסות סרקסטית עדינה למפיק שסירב לתת לה את התפקיד ב"גבירתי הנאווה". אירוניית הגורל הייתה שלמרות שהפבורן כיכבה באותה שנה ב"גבירתי הנאווה" הקולנועי, דווקא אנדרוז זכתה באוסקר על תפקיד אחר.

צלילי המוסיקה (1965)

רק שנה לאחר מכן הגיע הסרט שיהפוך את אנדרוז למותג עולמי ויחרוט את שמה בתולדות הקולנוע. "צלילי המוסיקה", בבימויו של רוברט וייז, היה עיבוד למחזמר המצליח של רוג'רס והמרשטיין על סיפורה של מריה פון טראפ, נזירה צעירה שהופכת למטפלת בשבעת ילדיו של הקפטן האוסטרי האלמן גאורג פון טראפ (כריסטופר פלאמר), על רקע עליית הנאציזם באוסטריה של שלהי שנות ה-30. אנדרוז הפכה את מריה לסמל של תקווה, אהבה ואומץ. הופעתה הפותחת, כשהיא רוקדת ומזמרת על הגבעות האוסטריות את שיר הפתיחה שנושא את שם הסרט, היא אחד הרגעים הבלתי נשכחים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע המוזיקלי. גם יתר שירי המחזמר הפכו ללהיטים מוזיקליים, והפסקול הפך לאחד המוכרים והפופולריים ביותר בכל הזמנים.

הסרט היה להצלחה חסרת תקדים. הוא היה לסרט רווחי ביותר בשנת 1965, שבר שיאי קופות ברחבי העולם, ורץ בבתי קולנוע במשך שנים. בבריטניה, למשל, הוא הוקרן ברציפות במשך יותר מארבע שנים וחצי באותו אולם. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר, ואנדרוז קיבלה את מועמדות האוסקר השנייה שלה. למרות שלא זכתה הפעם, תפקידה נחרט בתודעה הקולקטיבית כאחד הביצועים הגדולים בהיסטוריה של הקולנוע.

ויקטור/ויקטוריה

בשנות ה-80 המוקדמות, אנדרוז מצאה את דרכה בחזרה לקדמת הבמה בזכות שיתוף הפעולה עם בעלה השני, הבמאי בלייק אדוארדס. "ויקטור/ויקטוריה" היה סרט קומדיה מוזיקלית מבריק ומשובח שמתרחש בפריז של שנות ה-30. אנדרוז גילמה זמרת מובטלת שמתחפשת לגבר המתחפש לאישה כדי למצוא עבודה כאמן דראג. התפקיד דרש ממנה לעבור בצורה חלקה בין זהויות מגדריות, להפגין כישורי קומדיה פיזית ולשיר ביכולת מלאה. הביצוע שלה היה מטורף ומרהיב, והוכיח שבגיל 47 היא עדיין בעלת כישרון וקסם מדהימים. הסרט היה להצלחה ביקורתית וקופתית, וקיבל שבע מועמדויות לאוסקר, כולל מועמדות שלישית לאנדרוז כשחקנית ראשית. היא גם זכתה בגלובוס הזהב על תפקידה, והסרט העיד על יכולתה להמציא את עצמה מחדש ולהישאר רלוונטית בעידן חדש של קולנוע.

יומני הנסיכה (2001)

בתחילת המילניום, אנדרוז מצאה קהל חדש לגמרי בזכות סרט משפחתי מקסים של דיסני. ב"יומני הנסיכה" (ובסרט ההמשך שלו מ-2004), היא גילמה את המלכה קלריס רנאלדי, סבתא מלכותית ומרשימה שמגלה לנכדתה המתבגרת (אן האת'ווי) שהיא יורשת הכתר של ממלכה אירופאית קטנה. התפקיד אפשר לאנדרוז להציג את כל האצילות, החום והחן שהיא נודעה בהם, והציג אותה לדור שלם של צופים צעירים שלא חוו את סרטיה המוקדמים בזמן אמת.

אחד הפרקים הטרגיים ביותר בחייה של אנדרוז התרחש ב-1997, כאשר עברה ניתוח להסרת גידולים שפירים במיתרי הקול שלה, אשר השאיר נזק קבוע לקולה המפורסם - הקול שהיה נכסה הגדול ביותר לאורך עשרות שנים. בשנת 1999 היא תבעה את הרופאים והאשימה אותם ברשלנות רפואית, והתביעה הסתיימה בפשרה ב-2000. אובדן הקול היה מכה הרסנית, אך אנדרוז לא נכנעה. היא המשיכה לעבוד, התאימה את עצמה למציאות החדשה, והמשיכה לדבב בסרטים (סרטי "שרק") ולספר סיפורים, אם לא לשיר. אנדרוז הוכיחה את יכולותיה גם כסופרת מוכשרת. היא כתבה סדרה של ספרי ילדים מצליחים, ופרסמה שני ממוארים. הספרים זכו לשבחי המבקרים וחשפו צד אינטימי יותר של חייה, כולל פרטים על ילדותה הקשה, הקריירה המרשימה והאתגרים האישיים.

לאורך השנים, אנדרוז זכתה בהכרה רבה על תרומתה לאמנות. בשנת 2000 היא קיבלה תואר Dame Commander מהמלכה אליזבת השנייה, ההכרה הבריטית הגבוהה ביותר עבור אישה. ב-2001 היא הייתה בין מקבלי פרס מרכז קנדי לאמנויות הבמה. בשנת 2024, לבסוף, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעי הקולנוע העניקה לה אוסקר כבוד על מכלול הקריירה שלה - הכרה מאוחרת אמנם אך מגיעה בצדק לאחת השחקניות עם אחת הקריירות המזהירות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ההוליוודי.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

אור טילינגר דה קרבליו - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !