חדשות קולנוע וסרטים

Seret מהעבר: עשור ל"לה לה לנד"

26/8/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

הסרט שאיים להחזיר את ז'אנר המיוזיקל לבמה הראשית של הוליווד והפך לתופעה תרבותית גלובלית חוגג עשור לצאתו ויוצא במהדורה מיוחדת בבתי הקולנוע החל מהיום. לכבוד המאורע, הנה עשר אנקדוטות שיתנו לכם את התירוץ האולטימטיבי לחזור ולצפות במיה (אמה סטון) וסבסטיאן (ראיין גוסלינג) רוקדים, שרים ומנגנים בסרט מרהיב על הרצון העז של כולנו להיות נאהבים, ואולי גם להגשים את עצמנו בדרך

1. משמעות השם

כבר בשם הסרט מסתתרת אחת התמות המרכזיות שבהן הוא עוסק. למונח "לה לה לנד" יש שתי פרשנויות: מצב אוטופי-חלומי, וכינוי לעיר לוס אנג'לס, בה מתרחש הסרט. למעשה, הסרט שואל האם "לה לה לנד", העיר, יכולה להיות המקום שאנשים מדמיינים כעיר להגשמת חלומות או שמדובר ברעיון אוטופי ללא אחיזה ממשית במציאות.

בדומה לסרטים רבים וטובים שעוסקים בעיר עצמה אל מול התפיסה התודעתית שלה כמו "מלהולנד דרייב", גם "לה לה לנד" נותן את הטייק שלו על לוס אנג'לס. רק שהוא בוחר לא לשנוא אותה ולהציג אותה ככזב, אך גם לא מתעלם מהקושי ומהמחיר שהיא דורשת. המחיר שהאומנים משלמים בשביל להצליח בה גורם לסרט להסתכל עליהם בהערצה. מתפיסה זו נובע גם השורה שנבחרה לטאגליין של הסרט: "לחיי הטיפשים שחולמים".

2. שיא האוסקרים

לנצח לא יהיה ניתן להפריד את "לה לה לנד" מ"אור ירח", שזכה בפרס לסרט הטוב ביותר באוסקר באותה השנה, אבל רק לאחר שבטעות הוקרא שמו של "לה לה לנד" כזוכה. מלבד לכך, הוא ייזכר בתולדות האקדמיה בזכות שיאי האוסקר ששבר. דמיאן שאזל, הכותב והבמאי של הסרט, זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר בגיל 32 בלבד והפך לבמאי הצעיר ביותר שזוכה בפרס. בנוסף, הסרט הגיע לשיא של 14 מועמדויות לאוסקר מתוך 24 קטגוריות סך הכל (שגם כוללות דוקומנטרי, סרט קצר וכו'). לפניו, הגיעו למספר המועמדויות הזה שני סרטים נוספים: "הכל אודות חווה" (1950) ו-"טיטניק" (1997). בטקס האחרון שהתקיים בתחילת השנה, "חוטאים" (2025) שבר את השיא של שלושתם והגיע ל-16 מועמדויות.

3. עיר הכוכבים

בשמיעה ראשונה, "City of Stars", השיר המפורסם ביותר מתוך הסרט שגם זכה בפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר, נשמע כמו שיר הלל ללוס אנג'לס ולמרדף אחר חלומות. אלא שהשיר חוזר בסרט פעמיים (עם מילים, המנגינה עצמה מופיעה במקומות נוספים). שתי הפעמים שבהן השיר חוזר מגיעות ברגעים משמעותיים במערכת היחסים של מיה וסבסטיאן: הראשונה אחרי מפגש מוצלח ביניהם, שבו סבסטיאן מבין שהוא מתאהב בה; והשנייה אחרי שהם חווים תקופה נהדרת יחד, כשהחיים שלהם סוף סוף עולים על המסלול שיתברר בהמשך כמסלול התנגשות.

"עיר הכוכבים" משתמש במושג העיר כמשהו נשגב, והופך אותו למטאפורה לדבר הנשגב באמת עבורם: אהבה. כך, כשסבסטיאן שר "האם זאת התחלה של משהו נפלא?", הוא מדבר על מערכת היחסים עם מיה. וכשהם שרים "כל מה שאנחנו מחפשים הוא אהבה ממישהו אחר", זה גם על אהבת הקהל, אך בעיקר על האהבה שלהם זה לזו.

4. בלי שטיקים ובלי קאטים

אחד האתגרים הגדולים ביותר שהסרט לקח על עצמו הוא צילום קטעי המיוזיקל בוואן-שוט או לכל הפחות, בשוטים מאוד ארוכים. כלומר, מה שאנחנו רואים על המסך הוא השחקנים צולחים את הריקוד והשירה בצילום רציף אחד, ללא האפשרות לחבר בין טייקים בעריכה. ההישג הזה דרש הכנה עצומה. ראיין גוסלינג התאמן על פסנתר כשעתיים ביום במשך ארבעה חודשים כדי שיוכל לנגן בעצמו בסרט למרות שלא ידע לנגן קודם.

גם לסצנת הריקוד והשירה בשיר "A Lovely Night" על רקע קו הרקיע של לוס אנג'לס, שהפכה בסופו של דבר לפוסטר המפורסם של הסרט, השחקנים הגיעו במשך יומיים רצופים בשעות אחר הצהריים, כדי לתפוס את התאורה הנכונה והיו להם רק כמה הזדמנויות בודדות לצלם את הקטע. מלבד להישג ויזואלי מהפנט, האתגר הזה גורם לקטעי השירה להיבדל משאר הסרט ומחזק את התחושה שהריקודים והשירים הם כניסה לעולמן הפנימי של הדמויות, המנותק מהמציאות האובייקטיבית שהסרט מציג. כך נוצר רובד נוסף של פנטזיה בתוך הסרט.

5. הליהוקים שכמעט היו

קשה לחשוב על צמד שחקנים מתאים יותר מראיין גוסלינג ואמה סטון לסרט. הכימיה בניהם בלתי ניתנת להכחשה, ולא סתם "לה לה לנד" הוא הסרט השלישי שבו הם משחקים זוג אחרי "טיפש, מטורף, מאוהב" ו"יחידת הגנגסטרים". במקור, השחקנים שהוצע להם התפקידים היו אמה ווטסון (הרמיוני מהארי פוטר) ומיילס טלר (שכיכב בתפקיד הראשי בסרט הקודם של דמיאן שאזל, "וויפלאש" (2014).

הסיבה לשינוי היא שאמה ווטסון בחרה לוותר על התפקיד כדי לגלם את בל בגרסת הלייב-אקשן של "היפה והחיה" (2017). עובדה מעניינת נוספת היא שהתפקיד של החיה באותו סרט הוצע לראיין גוסלינג, אך הוא בחר לוותר עליו. כתוצאה מכך, אמה סטון זכתה באוסקר הראשון שלה על תפקידה כמיה. גוסלינג, מצדו, זכה רק למועמדות לאוסקר אבל כן חזר לעבוד עם שאזל כשנתיים לאחר מכן, כשגילם את ניל ארמסטרונג בסרט "האדם הראשון".

6. הצפירה

מהרגע שמיה וסבסטיאן מתחילים להיות יחד, סבסטיאן צופר ברכב שלו כשהוא בא לאסוף את מיה וכך היא מזהה שהוא הגיע. בהמשך, הטקטיקה הזאת עוזרת לו למצוא את מיה כשהיא נוסעת לבית ילדותה. הסיבה לכך נעוצה במפגש הראשון שלהם בפקק בתחילת הסרט כאשר הוא צופר למיה כשהיא לא שמה לב שהיא יכולה להתקדם ואז עוקף אותה. הצפירה הופכת למעשה לעדות לכך ששניהם זוכרים זה את זו מאותו מפגש אקראי וקצר, ולא רק מהמסעדה בה מיה שומעת את סבסטיאן מנגן. אגב, המסעדה האמיתית שבה הקטע צולם נמצאת בסמוך לאולפני "וורנר". בית הקפה נמצא בתוך האולפנים עצמם והוא פשוט חדר ריק שמשמש הפקות.

7. תיאוריית הצבעים

קיימים לא מעט ניתוחי צבע לסרט. לפני הכל, צריך להתייחס לעיקרון הצבע שבו הסרט משתמש כדי להיראות כל כך צבעוני, עיקרון ה-60-30-10. למעשה, הפריים מחולק לשלושה צבעים על פי היחס: 60% צבע עיקרי ברקע, 30% צבע משלים ו-10% צבע מדגיש, וכך, הצבעוניות של הסרט היא מחושבת ומוקפדת ולא זריקה רנדומלית של צבעים לפריים. ניתוח צבע נוסף ומעניין לא פחות נוגע ללבוש של מיה וסבסטיאן. בתחילת הסרט הם לובשים צבעי יסוד המדגישים את ההבדלים ביניהם. ככל שהם מתחילים להתקרב, צבעי הלבוש שלהם הופכים לצבעים משניים והם מתחילים להיות מותאמים זה לזו, עד שהם שהצבעים בלבוש שלהם חוזרים להתנגש במה שמסמן את המשבר ביחסים ביניהם.

8. אמריקן פאי

בסוף סצנת הריב בין סבסטיאן למיה, התנור מצפצף ומדגיש את הכאוס בסצנה. סבסטיאן ניגש לתנור ומוציא ממנו פאי ענקי שנשרף, ובאותו הזמן, מיה בוחרת ללכת מהבית. אם שאלתם את עצמכם מדוע דווקא פאי אז הסיבה היא בדיחה פנימית של הצוות על ראיין גוסלינג. כחלק מההכנות לסרט, צוות מצומצם והשחקנים הראשיים נפגשו בארוחת ערב ביתית, אליה גוסלינג בחר להביא פאי תפוחים ענקי במשקל 11 קילוגרם, וכך זכה להכניס בדיחה על חשבונו לסרט.

9. כמוני, אבל טובות יותר

כאשר סבסטיאן מנסה לשכנע את מיה להגיע לאודישן נוסף, אחרי שבחרה לוותר על קריירת המשחק שלה, היא אומרת לו: "הן (שחקניות אחרות) כמוני, אבל טובות יותר ויפות יותר ואולי אני לא מספיק טובה". לאמירה הזאת של מיה יש משמעות קודמת בסרט. באודישן בתחילת הסרט, כל השחקניות הן ג'ינג'יות שלובשות חולצה מכופתרת לבנה, בדיוק כמוה. מה שמבדיל את מיה באותה סצנה הוא המעיל הכחול שהיא לובשת לאחר שנשפך עליה קפה. בהמשך, כשהיא מבקשת מסבסטיאן להביא לה את המפתחות לרכב, כל המפתחות הם בדיוק לאותו סוג רכב כסמל לכך שמיה היא בדיוק כמו כל השאר, לתחושתה.

10. הסוף האלטרנטיבי-האלטרנטיבי

אחת הסיבות לכך שהסוף כל כך מתסכל היא שמיה וסבסטיאן יכלו להיות יחד ולהגשים את החלומות שלהם, אם רק חושבים על כך לעומק. במונטאז' הסיום, שמציג את המציאות האלטרנטיבית, מיה וסבסטיאן אכן נשארים יחד, אך סבסטיאן לא מקים את מועדון הג'אז שעליו חלם בגלל שהוא מעולם לא הצטרף ללהקה, ולכן לא הרוויח את הכסף הדרוש. עם זאת, אי-ההצטרפות שלו כן מאפשרת למיה ולו להישאר יחד. ובכל זאת, במציאות האלטרנטיבית מיה עדיין הופכת לשחקנית מפורסמת והשניים נשואים בבית מפואר, כך שאפשר רק לשער שהיא יכלה להלוות לו את הסכום הדרוש כדי שיוכל להקים את מועדון הג'אז "סאבס" בכל זאת.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר

עומר אפריאט - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

2עושה חשק לרצות לראות את הסרט שוב אלמוג () | 27/08/2026 02:15:20

1מקסים ומרגש אמה גל (74) | 26/08/2026 18:08:14

רלוונטי