אלי: ביקורת סדרה

הסדרה החדשה של נטפליקס "אלי" (או בשמה היותר גנרי-The Spy" ") הספיקה לייצר התרגשות וציפייה גדולה לקראתה עוד לפני ששוחררה לצפייה, ואפילו עוד יותר כותרות אחרי שעלתה. הסדרה, שבוימה ונכתבה על ידי היוצר הישראלי גידי רף ("חטופים") ובכיכובו של סשה ברון כהן ("בוראט"), מתארת את קורות חייו ומשימתו של אחד המרגלים הגדולים ביותר בהיסטוריה הישראלית - אלי כהן.

הסדרה כוללת 6 פרקים המתארים את משימת הריגול אשר הוטלה על כהן במהלך שנות פעילותו עבור המוסד - החל מגיוסו בשנת 1960 ועד למותו הידוע בשנת 1965. לאורך השנים אנו זוכים לראות את ההתרחשויות השונות דרך שתי נקודות מבט. האחת, העוקבת אחר פעולותיו של כהן וניסיונותיו להשתקע בצמרת הפוליטית בסוריה, הקשיים והמעורבות הרגשית הנקשרת בינו לבין הסובבים אותו אל מול המולדת שהתנדב לשרת ולסכן את חייו למענה. נקודת המבט השנייה מאפשרת מעקב אחר השפעות פעולתו של כהן על ארץ ישראל- כך אנו עוקבים אחר רגשות האשם וההלקאה העצמית אותן חש מפעילו של כהן וניסיונותיה של נדיה כהן (בת זוגו של אלי) המנסה לשמר את התא המשפחתי מתפקד, בהיעדרו.

מלבד לשמו של סשה ברון כהן, שגם נמנה על מפיקי הסדרה, הסדרה מכילה קאסט שחקנים ישראלים מכובד עם שמות כמו מוני מושונוב, אלונה טל, נטע ריסקין, הדר רצון רותם ועוד רבים אחרים. אם נדמה שכל השמות הללו לא יכולים להתקשר עם המילה אכזבה- זה בדיוק מה שקורה. אחד הדברים שהכי מפריעים בסדרה הם כשדמויות מדברות לא בשפת אימם ביניהם ויוצרות מין עולם מקביל מוזר בו כל המדינות בעולם מדברות בשפה האנגלית במבטאים מוגזמים שונים. התוצאה שנוצרת היא מגוחכת במיוחד כאשר שחקנים גדולים כמו מוני מושונוב- נאלצים לשבור שיניים. השימוש בשפה האנגלית עם מבטא ישראלי\ערבי מכוון והקושי להתעלם מכך, גורמים לתחושה שהשחקנים מתרכזים ביכולת שלהם לדקלם את הטקסט ויוצרת ריחוק של הצופה מהמתרחש.

לצערי, עניין השפה אינו הגורם היחידי המאיר את הסדרה באור מגוחך, מאחר והבעיה העיקרית הינו התסריט. לפחות בפרקים הראשונים - עד כניסתו של כהן אל סוריה האימתנית אז כל הכיף והאקשן מתחיל, מוצגת דינמיקה מביכה ומאולצת במיוחד. כשזה מגיע לייצוג היחסים בין בני הזוג כהן, הדבר הופך לקיצוני במיוחד כאשר הדיאלוגים ביניהם טיפשיים ודומים לכל תיאור של זוג מאוהב ונשוי באושר שראינו עד כה.

[*]

מחסומים אלו מקשים על הסדרה לתפוס תאוצה, אך אחרי הפרקים הראשונים היא מצליחה להציג סיפור מרתק וסוחף. סשה ברון כהן, הידוע בעיקר בשל האופי הקומי המאפיין את דמויותיו כמו בוראט וברונו, מציג הופעת משחק דרמטית מרשימה ואפילו מרגשת לרגעים בגילומו את אחת הדמויות ההרואיות ביותר בנוף ההיסטוריה הישראלי. הבחירות שבהן נוקטת הסדרה מבחינה ויזואלית מרשימות מאוד וניכר כי לא חסכו באמצעים כדי להגיע לתוצאה הזו. המעברים בין ישראל לארצות השונות בהן מבקר כהן במהלך תפקידו כמרגל והשימוש בצבעים ובאסתטיקה שונה לכל מקום, יוצרים שילובים מעניינים ומותחים.

אני בספק אם הסדרה תעבוד באופן מיטבי לאדם אשר לא גדל כאן בארץ וסיפורו ההרואי של אלי כהן לא הושרש בו עוד מימי בית הספר היסודי. לצערי, החסרונות של הסדרה עולים על איכויותיה והעובדה שהסיפור אכן מבוסס על סיפור אמיתי מרתק - לא מספיקה כדי לעמוד בציפיות וברף שהוצב עבורה.

הסדרה "אלי" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן