למה נשים רוצחות: ביקורת סדרה

"למה נשים רוצחות"? האם זו כותרת למחקר, שאלה רטורית או שאלה שאין לה תשובה? לפני שאכנס לתוך הסדרה, אפתח בזה ש"למה נשים רוצחות" זו סדרה פשוט מצוינת – הבינג' המושלם - יצירה מעולה שעשויה ללא רבב. בימוי, הפקה, צילום ועריכה שמדביקים את הצופה למסך, ושהצליחו להפוך סיפור מורכב ומנופח לזורם, מובן ומרהיב. יוצר הסדרה הוא מארק צ'רי, יוצר "עקרות בית נואשות". צ'רי מוכיח שהוא כותב בחסד עליון – מעניין ופרובוקטיבי, מטיח אמת בפרצוף ולא מנסה להיות מנומס. הסדרה מלווה בהומור שחור כיאה לקומדיה שחורה, אך היא עושה זאת בעידון ו"קלאסה" שמשאירים טעם של עוד.

"למה נשים רוצחות" מספרת את סיפורן של שלוש נשים, שמתרחש באותו הבית, בתקופות שונות. נקודת המוצא למסע הגילוי העצמי של הנשים היא העובדה שבעליהן בוגדים בהן; בת' אן – עקרת בית משנות ה-60, סימון – אישה עשירה ומוכרת משנות ה-80 וטיילור – עו"ד פמיניסטית ביסקסואלית משנת 2019. הסדרה מתמקדת במערכות היחסים של שלוש הנשים; בת' אן – שנבגדת על ידי בעלה באורח קבע תוך שהוא מביא אותה לקצה ועושה ממנה שעיר לעזאזל, סימון – שנבגדת גם היא אך בצורה קצת שונה, וטיילור – שחיה עם בעלה במערכת יחסים פתוחה שמתפתחת לפוליאמוריה ולסיפור אהבה משולש מסוכן.

[*]

השתלשלות האירועים וההסתבכות המרתקת שלהם מובילה כל אחת מהנשים לרצוח, כשזהות קורבנות הרצח נשארת סודית עד לסיום הסדרה וכשבאמת לא ברור את מי ירצחו הנשים כשכל כך הרבה אנשים סביבן מצטיירים כפוטנציאל להירצח. כשחושבים על הסדרה מיד עולה התהייה איך ממחישים סיפור שמתרחש בתקופות זמן שונות בלי לבלבל, לעייף וליצור כאוס. "למה נשים רוצחות" מצליחה לעשות סדר, לחלוף בין התקופות בזרימת מצלמה מרהיבה וכשבתמונות המשתקפות חוזרים מוטיבי צבע, מרקם ומבנה. עוד לפני שיספרו לכם מה קורה, אתם תבינו שאתם מזהים את המקום, עוד לפני שתתחיל שיחה, אתם תבינו באיזה תקופה אתם, בבית של מי, ובחיים של מי אנחנו מחטטים עכשיו. חרף הסיפור השטחי לכאורה, הסדרה מעבירה מסרים ומציפה סוגיות זוגיות מורכבות, מזכירה מבחנים ובעיות שעמדו בפני נשים וגברים בתקופות השונות ומשאירה תהייה מה נכון היה לעשות, האם מה שנעשה הוא נכון, ומה כדאי שייעשה. מהאישה הכנועה והחלשה שמפגינה כוח רק בסתר בשנות ה-60, לאישה שהיא ה"גבר" של הבית בשנת 2019 - כשברקע תגובת הגבר והשתלבותו במסלול שינויי מעמד האישה. מה שיפה בסדרה הוא שהיא מהללת את דמות האישה ולא מציירת דמות שטחית או פלסטית, וממש לא נותנת תשובה חד משמעית לשאלה למה נשים רוצחות.

הליהוק לסדרה מצוין. את בת' אן סטנטון מגלמת ג'ניפר גודווין שמדייקת במימיקות ומשתלבת מדהים בשנות ה-60 כשהיא מרגשת ומצליחה להלחיץ עד צמרמורת. את סימון (שנות ה-80) מגלמת לוסי לו שחלפו כמה שנים טובות מאז שהייתה המלאכית של צ'ארלי, ושלמרות מתיחת הפנים שעברה נאבקת ומצליחה להעביר רגש. את טיילור הארדינג (2019) מגלמת קירבי האוול בפטיסט. דמויות המשנה גם הן מעולות - בין שמות השחקנים תמצאו גם את אודליה הלוי הישראלית, ילידת ראש העין, שמגלמת כוכבת אינסטגרם נהנתנית – תפקיד קטן אך בביצוע מצוין.

"למה נשים רוצחות" יוצרת בולמוס צפייה שמתקבל בברכה - הצגת סיפורי החיים המורכבים בשלושה רבדים שממחישים לנו כמה העולם השתנה, כמה אנחנו השתנינו וכמה עולם הזוגיות, החברה ותפיסותיה ממשיכים להשתנות. הסדרה נחלה הצלחה רבה בארה"ב וכבר מצטלמת לעונה שנייה שתציג סיפורים ודמויות חדשות. כשבת' אן נשאלה בסדרה מה אלוהים חושב על פעולות הנשים היא השיבה כי "מה שמשנה זה מה אשתו חושבת..." – תשובה שמסכמת את מהות הסדרה.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן