אלף: ביקורת סדרה

"אלף", סדרת הדרמה המדוברת שעלתה ב- yes שיצרו תמר מרום ואברהם שלום לוי, שגם משחק בסדרה בתפקיד מרכזי, היא גרסה בדיונית לסיפורו של הנשיא קצב. הסדרה מבוססת על ספרה של אודליה כרמון, אחת מהנשים שהוטרדו על ידי הנשיא. הסדרה נפתחת בטקס ההשבעה של הנשיא (בגילומו המבריק של יעקב זאדה-דניאל, המוכר לנו בין היתר מ"פאודה" ו"ולריה מתחתנת"), שבו הוא מצהיר שמינויו הוא "תעודת כבוד למדינת ישראל". נושא הכבוד והבושה מרכזיים בסדרה, והאמירה האירונית הזאת בטקס ההשבעה מהדהדת לכל אורכה.

הסצנה עוברת לעובדת החדשה בבית הנשיא, אושרת (שבחיים האמיתיים שמה אורלי רביב, בגילומה המרהיב של נלה מירה רובין), המתכוננת ליום הראשון לעבודה. הקלוז-אפ על פניה הופך אט אט לפיקסלים. הדימוי הזה חוזר בפתיח של כל אחד מפרקי הסדרה. זהו דימוי יפה להפיכתן של המתלוננות ל"אלף" קולקטיבי. הסדרה מחזירה את הנראות למתלוננות על הטרדה מינית ואונס, ונותנת להן שם, פנים וסיפור. היא לא הופכת אותן לקדושות, אלא מראה באומץ את המורכבות בסיפוריהן של מי שעמדו מול בוס רב כוח שמחזיק בידיו את ההווה והעתיד שלהן.

נחשף כאן סיפור של כנופיה מושחתת הסובבת את הנשיא, ששמו מעולם לא מוזכר בסדרה, המספקת לו נשים, תופרת לו אליבי לאחר שהן עוזבות את העבודה בעקבות ההטרדות ומשחירה את שמן כאשר הן אוזרות עוז ומתלוננות במשטרה. בראשם אבינועם (אברהם שלום לוי, "ולריה מתחתנת"), יועץ התקשורת של הנשיא. אבינועם, "ממליך המלכים", הרוצה להביא את הלקוח שלו עד לתפקיד ראש הממשלה, הוא דמות עוכרת שלווה במיוחד.

"כולנו אלף" הוא שם הפרק האחרון בסדרה, וגם המסר שלה. המתלוננות האלמוניות הופכות לייצוג של כל הנשים. השוטרת האמיצה יאנה (לנה פרייפלד, כן, גם מ"וולריה מתחתנת") שמגלה את הקשר בין הנשים המתלוננות ומתייחסת באמפתיה אליהן, היא נקודת האור בסדרה, המציגה תמונה אפלה מאוד של המתרחש מאחורי דלתיים סגורות במשכן הנשיא, המקום שאמור להיות סמל לממלכתיות ואחדות. בשלב מסוים בסדרה, אומר הנשיא, ש"נמאס לו להיות ממלכתי". המתח הזה בין התפקיד לבין מי שממלא אותו הוא אחד מהנושאים שמעלה הסדרה. את בת דמותה של כרמון, הנקראת כאן אביגיל רימון, מגלמת דנה מיינרט ("אפס ביחסי אנוש"), וכרמון עצמה מופיעה לשבריר שנייה בסדרה, מול בת דמותה הטלוויזיונית. הבדיה והמציאות שזורות זו בזו, כפי שהפתיח של הסדרה מדגיש. אבל אי אפשר לצפות בסדרה מבלי לחשוב גם על המצב הפוליטי היום ועל המסרים הנוקבים על שחיתות בצמרת השלטונית, התעללות בנפגעות עבירות מיניות והפיכתן מקורבנות למואשמות ועל הדרכים בהן גברים בעלי כוח משתמשים בו על מנת למשטר ולאיים על נשים תחת מרותן. כך גם עם דמותה של המתלוננת השלישית שנקראת בסדרה אסתר.

כיצירה טלוויזיונית, "אלף" מבריקה ממש בדרך שבה היא מספרת סיפור שמוכר וידוע לכולנו בדרך מרתקת וחדשה. בדומה לסדרת המופת "הנערים", גם כאן הצופים מכירים את השתלשלות האירועים ויודעים שהנשיא הורשע וישב בכלא. אבל למרות זאת, מצליחים היוצרים לספר סיפור מתח משכנע. כך למשל, הגילוי של הקופסה בבית הנשיא בה טמונים המתנות והמכתבים שאולצו הנשים שעבדו עם הנשיא בשלבים שונים לכתוב עם עזיבתן את התפקיד הוא רגע טלוויזיוני מרשים, וכמוהו יש רבים בסדרה. גם התיאור של היחסים בין הנשיא לאשתו (עירית נתן-בנדק, "מתנה משמיים"), שקרועה בין נאמנותה למושג המשפחה לבין החשדות שלה שכל הסיפורים ששמעה מנשים במשך השנים הם אמת לאמיתה, משכנע ומרגש ממש.

יש כאן גם הסבר לאחת התעלומות הגדולות בסיפור: מדוע בוחר הנשיא לא לקבל את עסקת הטיעון הנדיבה שהוצעה לו? אמו של הנשיא (שושה גורן, "נישואין פיקטיביים") מוצגת כאן כדמות מרכזית בדילמה הזאת. היא מאמינה לחלוטין בגרסת הקורבן הנרדף של בנה ואף אומרת ש"הם אף פעם לא רצו אותך, אבל העם רצה אותך. סוף סוף נהיה להם מלך, אחד משלהם". הסדרה מדגישה את המזרחיות של הנשיא וסובביו, ואת תחושת הקיפוח המנהלת את מהלכיהם.

"אלף" היא סדרה חשובה, ולא רק בגלל הנושא או האומץ בטיפול בו. מעבר לסיפור המוכר על הטרדות מיניות מושתקות ומוכחשות, היא מספרת גם סיפור על אחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית, על כל כיעורה. זהו סיפור שחורג בהרבה מעבר למקרה המסוים ההוא, ומעיד שמשהו רקוב מאוד בממלכת ישראל, ולא מהיום.

הסדרה "אלף" משודרת ב-yes. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן