Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: פוליאקובים

"דוקו-ריאליטי" הוא אחד מצמדי המילים המשונים בעולם הבידור. מצד אחד, "דוקו" הוא ז'אנר שמקבל שוב ושוב תשבוחות ביקורתיות. "ריאליטי", לעומת זאת, הוא כנראה הז'אנר הטלוויזיוני הכי שנוי במחלוקת כיום. המילה הזו בלבד מעלה לא מעט דיונים של מוסר, איכות ויחס לקהל. ריאליטי הוא, מהגדרתו, ז'אנר שמכוון למכנה משותף לא גבוה במיוחד, ונועד להיות בידור קל לבליעה, אסקפיזם.

ואין עם זה שום בעיה. הרי אם יש משהו שחלק מהסרטים המרוויחים ביותר של השנים האחרונות לימדו אותנו, זה שאפשר ליצור אסקפיזם אינטלגנטי וטוב. אבל בכל זאת, ריאליטי מתאפיין בדרך כלל בזילות הצופה שגורם לך לרצות להתקלח. וגם בתוך זה, סדרות כמו "אידיוט בחו"ל" הוכיחו שאפשר ליצור ריאליטי מבדר שמכבד את הקהל שלו. אבל אי שם בתחתית הסקאלה של איכות בז'אנר הזה, נחה כמות לא-קטנה של סדרות שהן ריאליטי, במובן הסטריאוטיפי והדוחה ביותר של המילה. עבורי, "האח הגדול" וכל גלגוליו נמצא שם. גם "משפחת קרדישאן". ובכן, גם "הפוליאקובים" מאוד קרובים לשם.

"הפוליאקובים", שעולה הערב ב-HOT3, מספרת על איך יעל פוליאקוב לקחה צוות צילום והתחילה, בלי רשות, לצלם את המשפחה שלה. לצד יעל מככבים אמה שוש פוליאקוב אחיה איתמר ואריאל, בעלה אלעד מילוא והוריו רפי מילוא וגורו הסלבס יהודית מילוא, ובנה של יעל יונתן פוליאקוב. מכאן והלאה (ומעבר לעובדה שהעיסוק במשפחת פוליאקוב הוא לא דבר חדש במיוחד בטלוויזיה) עורכי הסדרה מכניסים אותנו לעולם רחב של סטריאוטיפים מגדריים ועדתיים, והכל בדמותם של אנשים שאנחנו כבר מכירים מהטלוויזיה, לכן אין צורך לאמץ את המוחות האומללים שלנו במחשבות מורכבות מדי.

[*] אנחנו כבר מכירים את ציון ברוך ואת משפחת פוליאקוב, אז אנחנו לא צריכים לחשוב כדי להבין מה תכונות האופי שלהם. מצד שני, גם אם לא היינו מכירים אותם, ההקצנה הברורה שהעריכה מעניקה להם בהחלט מספרת לנו הכל. הבעיה בדמויות קיצוניות כל-כך, זה שאי-אפשר באמת להתחבר אליהן. קשה להזדהות עם דמות שתכונת האופי היחידה שלה היא "סבתא קמצנית גנרית". הסדרה אמנם גורמת לקהל לחשוב שהוא מזדהה עם הדמויות שלה, אבל זו לא באמת הזדהות. זה לעג ששומר אותנו אל מול המסך.

טיעון חוזר ונשנה במקרים כאלה הוא "אבל זה ריאליטי! הם לא יכולים לכתוב דמויות מעניינות, אלו האנשים האמיתיים". וזה פשוט לא נכון. עריכה יכולה לשנות לחלוטין את איך שדמות מצטיירת בסרט או בסדרה, ואני בטוח לחלוטין שהאנשים שמוצגים ב"פוליאקובים" הם לא באמת האנשים חסרי האישיות שאנחנו רואים.

בעוד הסדרה חווה מפעם לפעם רגע של מודעות עצמית שנונה, זה לא מספיק כדי לחפות על הזילות בו היא מתייחסת לקהל שלה. אני לא בטוח עד כמה זה מכוון כאן, אבל משפחת פוליאקוב מוצגים כאן בצורה א-סימפטית ומרגיזה. סביר שליעל פוליאקוב- שהיא דווקא יוצרת די אינטלגנטית לדעתי, כפי שהוכח ב"הכל דבש"- הייתה שליטה יצירתית לא קטנה על העניין, אז לא ברור לי למה שהיא תצייר את עצמה ואת המשפחה שלה כאנשים כל-כך רדודים, חומרניים וטיפשים, במיוחד כשהם בבירור לא.

לעיתים לא רחוקות זה מרגיש כאילו כל מי שישב בחדר העורכים אמר פשוט "פאק איט, בואו נעשה את זה עוד יותר טיפשי ורדוד, יקנו את זה בכל מקרה". הגישה הנמוכה הזו אולי הייתה מפריעה לי פחות אם במסגרתה לא היו מזכירים שוב ושוב את אב המשפחה, ישראל פוליאקוב, שמהווה אייקון לא קטן בתרבות הישראלית. וגרוע מכך, המוות הטרי שלו מוזכר שוב ושוב באופן קז'ואלי, בין קאצ'פרייז מטופש למשנהו. הסיווג "דוקו-ריאליטי" לא מתאים לסדרה הזו, כי אין בה אפילו מעט מהשאיפה לכנות או לרגש שיש ליצירה דוקומנטרית. "הפוליאקובים" היא התשובה לשאלה "מה אם 'הקרדשיאנז' היו ישראליים?". כמה חבל שהתשובה עצובה כל-כך.