סיכום 2017: הסדרות הטובות של השנה

10. היהודים באים

אנחנו פותחים את הרשימה עם תכנית מערכונים ישראלית, שאני שמח לומר שאני לא נאלץ לעשות לה "אפליה מתקנת". מדובר באמת בתכנית טובה מספיק כדי להיחשב לאחת מהטובות בטלוויזיה השנה, גם ללא העובדה שהיא ישראלית. בעונתה השלישית "היהודים באים" הפכה לתכנית הכי נועזת והכי חדה שמשודרת כאן. בין הומור נונסנס מצוין ופרודיות על סרטים וסדרות הוליוודיים לבין מערכונים נוקבים, כל פרק הוא פשוט סאטירה במובן הכי קלאסי והכי אפקטיבי שלה. מזמן לא נראתה בטלוויזיה הישראלית סאטירה כל כך פוליטית במפורש, חכמה ומצחיקה.

9. Master of None

הסדרה שאין לי מספיק מקום להיכנס לנבכי העונה השנייה והמצוינת שלה שהייתה פשוט מרגשת ומצחיקה במובנים הכי קלאסיים ויפים. ויש הומאז'ים לקולנוע איטלקי שזה תמיד מבורך.

8. נופל וקם

הסדרה הלא מספיק מדוברת של הקומיקאי פיט הולמס היא אחת התוצאות הטובות יותר של ז'אנר ה"בואו ניתן לקומיקאי סדרה שמבוססת על החיים שלו". הולמס משחק כאן את עצמו, אחרי שאשתו בוגדת בו, ישן על ספות של קומיקאים שונים ומרפא את שברון הלב במהלך העונה. הסדרה, כמו הולמס, היא מתוקה ומשהו בסוג המתיקות שלה מצחיק. זה הומור שמוכיח שאפשר לעשות קומדיה אפקטיבית שגורמת לך לצחוק בקול בלי טיפה של אכזריות. הומור של טוב לב.

הסדרה כתובה כתהליך התבגרות של הולמס וכותבת את התהליך של הדמות שלו באופן אותנטי ומיומן. בליבו של התהליך הזה, סוג של גילוי מחדש של ישו. זו סדרה שהיא למעשה די נוצרית במסרים שלה, וזה מושפע ללא ספק מעברו של הולמס כילד במשפחה נוצרית. כמובן שחלק מהכיף לצופים הכופרים הוא זה שאין פה קנאות דתית של ממש, אלא יחס ליברלי לפעולות לא נוצריות - קצת גראס פה ושם וקצת סקס זה אחלה. אבל יש כאן גם גילוי מחדש של אהבת אלוהים, של הוקרת התודה ושל הענווה. הולמס עובר בסדרה כאיש צנוע וטוב לב, וזה מועבר לאמנות שלו והופך אותה לגיוון משמעותי בנוף החילוני להחריד של עולם הטלוויזיה.

7. חדר 104

האנתולוגיה הנפלאה מבית HBO והאחים דופלאס ("חיות") היא דרמת אימה רגישה וניסיונית. היא עושה ניסויים עם פורמט הטלוויזיה יותר מכל סדרה אחרת השנה: פרק שלם שהוא יצירת בלט, חקירה מתמשכת של הגבול בין אימה ל"סתם" דרמה ויצירת תחושת בלתי פוסקת של סוריאליזם, של טשטוש הגבול בין אמיתי לתת-מודע של הדמויות. הפרמיס הוא זה: 12 סיפורים קצרים, לכולם היבט אולי-על-טבעי על אנשים שונים שמגיעים לאותו חדר מלון. יותר מכל, לא יצא לי לראות סדרה שחוקרת את תת-המודע האנושי באופן מתמשך ואפל כל-כך. חסרות לנו סדרות פורמליסטיות עד כדי כך, שמטשטשות את הגבול בין חלומות, סיוטים, פנטזיות, טראומות ומציאות של הדמויות. חדר 104" היא יצירה טלוויזיונית מופתית בניסיוניותה, חקירה מרגשת ומעמיקה של הנפש האנושית בעזרת שילוב תמידי בין פשטות ומורכבות.

6.לגיון

אם דיברנו על פסיכודליה, הנה סדרה שמאמצת אותה לסיפור שהוא כן שגרתי יותר, אבל בסופו של דבר אפקטיבי רגשית, מגניב ועמוק לא פחות. מבית היוצר של נוח האוולי ("פארגו"), הסדרה מספרת על דיוויד הלר, מוטנט עוצמתי שמאובחן בסכיזופרניה בגיל צעיר ופוגש את אשת חלומותיו במוסד פסיכיאטרי, ומפה לשם גם מבין את הכוחות שלו. זו נשמעת כמו עלילה סטנדרטית לסדרת גיבורי על, למרות שזה מרוחק מזה לחלוטין. האופן בו הסדרה נצמדת לתודעה של דיוויד גורמת לצופה להרגיש הרבה יותר כאילו הוא רואה סרט של קובריק מאשר כאילו הוא רואה סדרה ביקום של אקס מן.

"לגיון" עוסקת מזווית מאוד הגותית על רוע, מיניות, אלימות, רוך והיחסים בין כל אלה. זה פשוט מהפנט לראות את זה, כי במקום מסוים ומופשט מספיק כולנו מתמודדים עם הרעיונות הגדולים הללו, גם אם באופן מודחק. בנוסף, קשה להכחיש שזו סדרה כיפית בטירוף.

5. דברים טובים

מהגרנדיוזי יותר לאישי ביותר: "דברים טובים" היא הסדרה שפמלה אדלון ("לואי") כותבת, משחקת ויוצרת, ולצידה עזר לכתוב לואי סי. קיי. ואיכשהו, הסדרה של אדלון טובה מספיק כדי להתגבר על זה. כי זו דרמה אישית, מרגשת ונפלאה שחוקרת באומץ וברגישות את הדינמיקות שבמשפחה שמורכבת כולה מנשים, שהיא גם קומדיה על נשים הזויות. כדרמה וכקומדיה, הסדרה הזו היא נפלאה.

היא חדשנית באופן הנוגע שהיא מדברת על היחסים של המשפחה הזו ועוסקת בהורות ובאימהות באופן שמצליח לשבור טאבואים. כל הנשים כאן אנושיות ברמה ובצורה שאנחנו לא רואים: זהו ייצוג של החוויה הנשית וספציפית האימהית באופן לא מתפשרת למבט גברי בצורה שיכולה לרגש צופים מכל מגדר.

4. בוג'ק הורסמן

גם "בוג'ק" היא כביכול קומדיה ודרמה, גם היא אינטימית ונפלאה. הלב של בוג'ק הוא רגשי - זו הסדרה הכי מרגשת בטלוויזיה. האנימציה למבוגרים על סוס מדבר מדוכא נהפכה כבר מזמן לדרמה הכי אנושית על המסך. בניית הדמויות של הסדרה פשוט נפלאה וקורעת לב והפילוסופיה הבודהיסטית-אקזיסטנציאליסטית זורמת בעורקיה, ובעונתה השלישית הסדרה מגיעה לעוצמות רגשיות חדשות ולחדשנות יוצאת דופן. הסדרה היא בלתי שגרתית באופן שהיא כותבת את הדמויות שלה ובגישה המסקרנת שלה לרעיונות של תכלית ואושר.

3. סיפורה של שפחה

זו ללא ספק הסדרה המדוברת השנה וכל אחד מהפרקים פנומנלי מספיק בשביל להצדיק את ההייפ. הסדרה היא דיסטופיה מושלמת עם מסר חתרני ומורכב על דינמיקות כוח ודיכוי שקיימות בכל חברה.

הסופרת מרגרט ארטווד עיבדה את הספר של עצמה לסדרה חשובה ורלוונטית. החתרנות האמיתית של הסדרה חזקה מספיק כדי להשפיע על דעות של אנשים ולהראות לכולנו איפה אנחנו מסכנים את הדמוקרטיה השברירית שאנו חיים בה להפוך למשטר טוטליטרי. זו סדרה עם עשייה טלוויזיונית כמעט מושלמת. וכן, היא גם חשובה.

2. הנותרים

אנחנו בקושי זוכרים, כי זה היה לפני סדרות רבות, אבל העונה האחרונה של סדרת המופת "הנותרים" הייתה השנה, ו-וואו איזה יופי. כל המתחים הפילוסופיים והדרמטיים שכבר דובר עליהם רבות, הגיעו לקתרזיס בבת אחת. עונה יפהפייה ונפלאה.

1. שקרים קטנים גדולים

יוצרי הסדרה ריס ווית'רספון (שגם מככבת), דיוויד אי. קלי והבמאי ז'אן מארק ואלה הפכו סדרה על עיירת חוף שקטה שיש בה המון אלימות ושנאה ליצירת מופת שמחזיקה את הקהל שלה על קצה הכיסא מרוב מתח ופחד למצבן של הדמויות. הסדרה מדברת על דינמיקות כוח ומגדר וכותבת ומפתחת דמויות באופן ראוי להערצה. וכל זה, עם שימוש מועט בטקסט ושימוש מבריק בסאבטקסט.

זו סדרה מאופקת להפליא שמצליחה להיות מסעירה ולתת אגרופים ישר לבטן וכל זאת באופן הכי מינימליסטי. "שקרים קטנים גדולים" תיזכר כאירוע בתולדות הטלוויזיה. זו עוד דוגמה לסדרה גילתה את היכולת של טלוויזיה כשילוב של היתרונות הרעיוניים של ספרות והיתרונות החזותיים של קולנוע לצורת אמנות מופלאה.