ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט רע. יש בו ריקנות, אין בו גבולות, אין בו עומק/אופי לדמויות, אין התמודדות משמעותית, הסרט מכוון לתחושה שאין משמעות לכלום מלבד ההנאה, "החיים הם קערת תותים" לכן היופי החיצוני המודגש, והעדר המהות. מקרה קצה של התרבות הדקדנטית שסביבנו שבלוחות הברית שלה כתוב 2 דברים: עונג ונוחות. כדאי לוותר.

הסרט מציע התבוננות מהצד על החיים דרך עיניה של מרי, שבוחרת לא לראות. כי מה כבר יש פה להציע? "שום דבר לא קורה פה" זו האמירה שלה אותה הצופה גם מרגיש. תחושת שעמום מתמשכת של "נו, מתי משהו כבר יקרה"? או תחושת ריקנות, שרק בסוף שייכתי אל מרי, הנאבקת בכל דרך להימנע מלהתעמת עם הכאב המתמשך של חייה. הסרט לא רק מראה, אלא גם נותן לצופה להרגיש, איך זה לחיות מתוך הכחשה מתמשכת של כאב פנימי. לכן הסרט מתחיל עם תמונה של הכחשה כזו (האישה שבנוקשות נאחזת בכדורי שינה) וגם מסיים איתה (כשמרי בולעת כוס יין שלימה בלגימה ממושכת). מנגד משבץ הסרט תמונות של ביחד אופטימי מחייהם של טום וג'רי - הנחמה שמציעה המשפחתיות. כך נוצרים ניגודים של עשייה מול תחושת חוסר אונים ואי מסוגלות, מלאות מול ריקנות, חמימות מול קור. בעוד שהפרומו מציג פוטנציאל לדרמה אנושית מעודנת, הסרט עצמו רחוק מתחושה קלילה זו. התייחסות לרעיונות נוספים בהם עוסק הסרט, באתר hitpatchut סיומת com (תחת התפתחות עצמית, סרטים), בינם רעיון הקיום היחידני: האם החיים כאדם יחיד שלא בתוך משפחה אמורים להיות אומללים?