ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

לעניות דעתי זהו אחד הסרטים הטובים ביותר העוסק בשואה. הוא מעלה את ניצוץ הטירוף הדבק במי שנפגע באיזושהי צורה ממוראותיה ונוגע בעדינות, תוך משחק יוצא מגדר הרגיל של שתי השחקניות הראשיות, בצל הרודף את הקורבנות ואת רודפיהם. אולי משום שהסרט בנוי סביב נשים, המגע, הפיוט, הצילומים, מעבירים תחושה של נשיות, כאילו הסרט נעשה ע"י אישה. אבל הוא לא. אולי זה משום שהשחקניות מחזיקות את כל הסרט בגבורה יוצאת מגדר הרגיל. סרט מצויין.

נורא ואיום! ציפיתי לסרט מהיר ותזזיתי ומה קיבלנו? מעיין הרהור פילוסופי - או יותר נכון פסאודו פילוסופי - על אלימות בעידן של אלימות. איך אדם כמוני וכמוך הופך לפושע חסר רחמים. כל כך אכזרי ושותת דם: פשוט לא יכולנו לעמוד בזה. יצאנו באמצע. בזבוז של זמן.

סרט מרגש ומהפנט. לכל חובבי פינה באוש והפואטיקה המרגשת והמתוחכמת שלה, שהרי היא מחלוצות התיאטרון-מחול, מתלמידותיה של מארי וויגמן. רק דבר אחד: לדעתי התלת מימד מיותר בסרט שכזה, משום, שמבחינה טכנית האפקט החללי איננו מספיק בסרט, ובייחוד שסיפורה של פינה מלווה בסיפורי תלמידיה, מעט כמו סרט דוקומנטרי. ולכן, לדעתי, הלתל-מימד לא עובר כאן.

סרט מאוד מרגש ואנושי, אבל, בכל זאת - מלודרמה: הכל קצת יותר מדי. היתרות מורגשת בכל הרמות - העלילה, המשחק, הג'סטות. אבל זהו סרט שבהחלט משתלב עם ז'אנר המלודרמה ההוליוודית של שנות ה40-50, כמו, למשל, "חיקוי לחיים", ובזה הסרט בהחלט יעיל. מאוד התרגשתי.

סרט מרתק ושווה כל רגע. מעט קשה להאמין שכל המסע הארוך הזה באמת התרחש, אבל הסרט עוצר נשימה, ולו רק בגלל הנופים. משחק מצויין של כל הקאסט. שווה בהחלט.

סרט עשוי לעילא! ג'ורג' קלוני מיטיב לשחזר את המחזה השיקספירי "יוליוס קיסר" ומביא לנו כאן דמות גדולה מן החיים (קיסר-המושל) הסוטה מדרך הישר ואת ה"סייד קיק" שלו הבוגד בו - משום שתאוות השלטון עולה לו לראש. ובכן: "הגם אתה ברוטוס?!"

סרט מעולה! אבל יש משהו בזה שהוא מדבר בעיקר לבנות: הבימוי הוא ממש "נשיי", אם אפשר להשתמש במילה המכובסת הזו. מצד אחד הוא מאוד נאמן לספר, מצד שני לא מפחד לקחת סיכונים בשבירת הרצף הליניארי. הוא מאוד פיוטי והבימוי מצויין, לצד המשחק, התיעוד של התקופה. רוצו לראות! (בעיקר אם אתן בנות...)

אני דווקא מאוד אהבתי את הסרט, ואינני מבינה בכלל את אלה שלא נהנו. כחובבת אוזון אני מבינה את הצורך לעשות מדי פעם קומדיה, בדרך כלל פרודיה, כמו "שמונה נשים" הנהדר, כמו וירג'ינה וולף שחשה צורך לכתוב מדי פעם "ספר קריא" ופחות אוונגרדי. אוזון, בעזרת הגווארדיה המצויינת של השחקנים - קתרין דנב המקסימה, דפרדייה החביתי - עושה, לעניות דעתי, סרט מצויין: מצחיק, חכם ובהחלט כייפי. לא תמיד צריך להיות כל כך רציני וקודר...

לכו לראות את "ברוכים הבאים למכס"! מהתלה שנונה ובאמת מצחיקה. משחק נהדר שלי דני בון, שגם ביים וכתב (וגם דומה ליובל סמו, אם יותר לי לציין: תחילה, כשראיתי את הפוסטר חשבתי שזו קומדיה ישראלית). נודף מהסרט ריח של פעם - תמימות וחום אנושי שלא רואים הרבה בסרטים היום. באמת שווה!

סרט בעייתי: מצד אחד - הויזואלי - הוא יפיפה. צילומים מדהימים ופיוטיים, ממחישים ניכור ובדידות ואף מצוקה. אולם הסרט לא פתור. הסוף מאכזב עד מאוד. חוטי עלילה שמוצעים לא באים על פתרונם, ובסך-הכל נוגע ללב ואף מדכא. מבחינה אידיאולוגית - הסרט לא מספיק עמוק: בעיות פוליטיות אינן מטופלות נכונה ולא נפתרות כאמור. אבל הסרט בהחלט נוגע ללב ושווה צפייה.

קומדיה חיננית וקלילה. קאסט מצויין: האריסון פורד הציני, דיאן קיטון הממתקית, רייצ'ל מקאדמס המקסימה וכמובן - ג'ף גולדבלום המצויין. העלילה לא מאוד מתוחכמת, הצילומים לא מאוד עוצרי נשימה, אבל כממתק ותו לא - נחמד להעביר איתו את הזמן.

סרט כל כך יפה! אבל כל כך כואב ועצוב. בארדם מעולה, והבימוי המסוגנן והפיוטי של איניריטו מדהימים. אבל הוא ארוך מדי לדעתי, כך הכאב מתמשך ומתמשך...

בשבילי - אכזבה. אולי משום שציפיתי לסרט קצת יותר קליל ולפחות עם "הפי-אנד". אבל הסרט השרה עלי אווירת נכאים. נכון, הבימוי מסוגנן, אסתיטי ופיוטי, אבל נושבת מהסרט קדרות וניכור, אולי משום שהוא מתרחש בניו-יורק, והבמאית רצתה להעביר אווירת ניכור. אבל בסופו של דבר - דיכאון...

סרט טוב. ועצוב. כי מאחורי הקצב המהיר, העלילה הסוחפת והתזזיתית עומדת דמותו של הוגה פייסבוק - דמות בודדה, אקסצנטרית, "עוף מוזר". אבל אינני חושבת שלסרט מגיע אוסקר. ישנם טובים ממנו, ראויים יותר לפרס הנכסף. בסופו של דבר זהו סרט עצוב, כאמור, אבל עשוי היטב.

סרט מאכזב. השאיר לי טעם מר בפה. אולי משום שבאתי עם ציפיות כל כך גבוהות מהאחים כוהן, שאני מאוד אוהבת חלק מיצירותיהם, וחלק לא כל כך. מה שמציל את הסרט הוא המשחק המדהים של הנערה הצעירה, והטקסט השנון והמרובד - שפה גבוהה עד תנ"כית בפי הגיבורה עד הסלנג התקופתי של חבריה למסע. עוד דבר: הצילומים הפיוטיים בהחלט תרמו לרמתו של הסרט.

סרט מצויין ומצמרר. מראה את אמריקה כפי שלא ניתן לנו להציץ דרך הסרטים המיינסטרימים וסדרות הטלביזיה. הנופים הסחופים והאפרוריים של מיזורי. סרט שמשרה קור - כמו הכותרת - קר עד העצם. בימוי רגיש ומשחק טוב.

סרט שראיתי בדבלין בספטמבר האחרון, לצידו של "קר עד העצם". מה אומר? זהו סרט מתעתע: רגע אחד חשבתי שהוא מבריק, רגע אחר - פטפטני. סרט פילוסופי, אבל זה לא מתאים למדיום של עלילה והתרחשות. הסרט כמעט קופא על שמריו. ובכל זאת...יש בו משהו מושך.

סרט מפעים! בתור אקס-בלרינה וחובבת מחול, קלאסי ומודרני, הסרט, מן הסתם היה חוויה מרנינה. אבל זה לא רק זה: פורטמן מקסימה, מצמררת, מרגשת, וגם - רוקדת יפה (למרות שאיני יודעת אם גם עבודת הרגליים, נעלי-האצבע והפוינט, היו שלה). מילה קוניס מצויינת אף היא. ומעל כולם - ברברה הארשי בתפקיד האמא הרעה, מצמררת. מגיע לה אוסקר לשחקנית מישנה. סרט מצויין, מבויים היטב וסוחף.

הספר, אם לומר את האמת, הוא "רומן למשרתות", אבל הבמאי דן וולמן השכיל לביים את כל המלודרמה לאיפוק ורמזים (יחסי המין, האונס ועוד). בעצם הסרט השכיל להראות לנו עד כמה היו קשים החיים בפלשתינה. השיחזור התקופתי משכנע. סך הכל, סרט טוב. לא "טוב מאוד", אבל בהחלט כדאי לראותו.

מרגש עד דמעות! תחילה כלל לא רציתי לראותו: ראיתי בקדימון את לונדון האפרורית, את הערפל, את המלחמה. אבל טעיתי, ובגדול. סרט משוחק היטב, מבויים היטב, נוגע ללב לפרקים ומאוד מרגש. וגם מצחיק.