אני חושבת שכל מה שהסרט מייצג זו הגזמה אחת בגדול. מורה למוסיקה ביצ''י מנבל פיו והתנהגות גסה. גם משחקו של מיילס טלר התלמיד מוגזם. מוסיקת ג''אז טובה. אולי אפשר להתווכח האם זוהי שיטה ללמד וללמוד. כל אחד יעשה חשבון נפש בפני עצמו.
משחק טוב של השחקנים בדרמה קלושה אמורה להיות קומית אבל אותי זה לא הצחיק. גם לא אהבתי את הבוטות של רותם כהן. לטעמי זה היה יותר מדי בוטה למרות שזה היה התפקיד שלה כנראה. בעיני לא סרט משהו
אין ספק שהנושא שהועלה בסרט חשוב לדון בו. אבל במשך כל הסרט כאלו שום דבר לא זז. עומדים באותו מקום, חוזרים על אותם דברים. יתכן שזו הכוונה להראות עד כמה בית הדין הרבני מושך דברים לרעת האישה ואין לה סיכוי עד שהבעל יעשה טובה ויתן את הגט. לטעמי זה היה משעמם ודורך על המקום, למרות שאני מעריצה את השחקנים. אותי הסרט הזה לא שכנע במיוחד
רציתי לענות להילי שנתנה ציון אחד לסרט הזה וחבל. כנראה שגם לא הבנת את הסרט שהוא כולו אהבה ומסירות. הקצב איטי כיאה לאנשים בגיל 80. מסירות ואהבה ללא גבולות וגם כאשר הסוף טראגי הוא נעשה מתוך אהבה. לגבי דידי זהו סרט קשה לצפייה. למרות הרוך ואהבה שרואים בסרט אין בו אופטימיות, כי זה סוף החיים
סרט מומלץ ביותר. במיוחד לנוער העוסק בצ'אטים ולא מודע לסכנות האורבות לו בפינה.