ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מצטער לקלקל את חגיגת המבקרים שמתפעמים מהסרט. לטעמי מדובר בסרט איטי מאוד עד כדי שיעמום מוחלט, שניתן היה לקצר אותו בחצי שעה לפחות בלי לפגוע בו. כמה פעמים אפשר לראות את אותם נופים או לצפות בסצינות ארוכות של מבטים נוגים של השחקנים? הסרט כולל 131 דקות ארוכות מידי, שבמהלכן יחלתי לסיום.

לטעמי, מדובר בסדר מצוין. סיפור המסגרת של הסרט הוא של מותחני ריגול, אבל הסרט עוסק בג''אנר הזה באופן חתרני כי עיקר הסרט איננו יריות, אלא דווקא סיפור מערכת היחסים שנרקמת בין שתי הנשים, שכל אחת מהן מביאה אליה את הכאב שלה, ועל חווית שיתוף הגורל שנוצרת בין הנשים. משחק מצוין של שתי השחקניות הראשיות מכניס אותנו לעולמן של הדמויות והופך את הצפיה בסרט למרגשת. מי שמחפש סרט אקשיין - זה לא הסרט בשבילו. מי שמחפש דרמה אנושית מצוינת - צריך לרוץ לצפות בו.

אחד הסרטים הטובים שצפיתי בהם לאחרונה. סרט מתח, רומנטיקה, קומדיה והכל מורכב ביחד בצורה מרגשת.

"הקמצן" היא קומדיה כמעט לא מצחיקה, שמעוררת יותר אי נוחות מאשר צחוק, והסוף הדרמטי שהדביקו לה בתפרים גסים לא ממש מתאימה לשאר הסרט. בקיצור - סרט בינוני למדי והרבה פחות מצחיק מסרטים קודמים של דני בון.

סרט מוסיקלי מריר-מתוק על נער באירלנד בשנות ה-80 שזוכה בנערה בזכות המוסיקה. האוירה התקופתית בסרט, יחד עם המוסיקה המקורית הנפלאה ולהיטי שנות ה-80 משלימים את העלילה ואת המשחק המצוין, ויוצרים סרט מרגש ושווה בהחלט לצפיה. אני מנחש שמי שחי בשנות ה-80 (כמוני) יותר את הסרט, אבל נראה לי שגם כל השאר יהנו. תודה לאתר "סרט" על הכרטיסים. תמיד כיף להשתתף במבצעים שלכם.

הרומן הרומנטי במובן הטוב של הביטוי. ברוקלין הוא סיפור אהבה מתקתק בין שני מהגרים שהגיעו לארץ החדשה אמריקה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הסרט טוב כי הוא מדויק מבחינת כמות הקיטש שיש בו, ובניגוד לסרטים רומנטיים אחרים, לא מטביע את הצופים בסוכר. המשחק הטוב של שני השחקנים הראשיים מחזק את העובדה שהסרט משוחק היטב, מרגש ואמיתי מבחינת הרגשות שהוא מציג. אהבתי מאוד.

לצערי מדובר בסרט רע לתפארת. אני אוהב סרטים ישראלים, ודווקא משום כך התאכזבתי מ"ארץ פצועה". על פניו, מדובר בסרט העוסק בנושא המאוד חשוב של התמודדות יהודים וערבים עם הטרור, ולכן יש לו פוטנציאל להיות מעניין ורלוונטי. למעשה, הסרט פשטני, מציג קונפליקטים בין יהודים לערבים בצורה שבלונית וצפויה, וחסר גם בעלילה הצפויה וגם במשחק המוגזם והמלאכותי. וכמו סרטים כאלה, לא חסרה גם הטיה פוליטית: היהודים מוצגים בסרט כחיות אדם אלימות, בעוד הערבים (גם אם הם מחבלים) מוצגים כקדושים וקורבנות. זה יעבוד באירופה, אבל לא נראה לי שיתאים לקהל הישראלי. אחרי שראיתי את "פאודה", סידרה שעשויה טוב בנוגע לסכסוך, מצער לראות את הסרט הזה, שעשוי רע לתפארת.

סרט אומנותי ומהורהר מידי. לסרט "היורד למעלה" אין עלילה במובן המקובל, והוא מורכב מסדרת אפיזודות של פגישות הגיבורים עם אנשים שונים. הסרט איטי מאוד, משעמם לעיתים, וניכר כי הקונספט האומנותי או האמירה הפילוסופית היתה חשובה ליוצר יותר מאשר יצירת עניין עם הצופה או תקשורת עימו. עם זאת, הסרט נעים לצפיה - לאנשים עם סבלנות שיודעים למה לצפות מהסרט.

איטי, ארוך מידי אך גם מרתק ומשוחק היטב. בניגוד לקודיי, אני לא חושב שמדובר בסרט גדול או מופלא. מדובר בסרט טוב, אך איטי וארוך מידי. משחק טוב של טום הנקס (כרגיל) לא מצליח לכסות על סרט לא אחיד, שיש בו רגעי דרמה מרגשת, וגם רגעים שגולשים לטרחנות מיותרת. בסך הכל, סרט שאפשר לצפות בו, אם יש לכם סבלנות.

סרט חביב במסורת סרטי הבורקס אצלנו. דמויות חביבות, עממיות ומעלות חיוך. תסריט משעשע שנשען על נאפולי ועל נופי העיר, קמת מתח וקצת חיוך ורומנטיקה. מה צריך יותר לסרט?

סרט במסורת "דוני בראסקו" על סוכן חשאי שמסתנן לתוך המאפיה ועוזר להפליל את ראשיה, אבל עם טויסט גדול מאוד. מבוסס על סיפור אמיתי, מותח, משוחק היטב, ולא משעמם. די מומלץ.

ספקטר אולי לא הסרט הטוב ביותר בסידרת בונד, אבל הוא עשוי טוב, מותח ומבדר במיטב המסורת של סרטי בונד. סצינות המרדפים הלוהטות כאן, כמו גם ההומור הבריטי היבש, ולמרות שהסרט קצת ארוך מידי וחלק מהתפניות בעלילה לא כל כך ברורות לפעמים - עדיין מי שאוהב את בונד יקבל תמורה מלאה לכספו.

סרט איטי ומהורהר. מצד אחד המשחק של איאן מק'קלן מרשים, ומצד שני - התסריט עצמו די חסר פואנטה, מה שנקרא "סרט אוירה". מתאים למי שיש הרבה סבלנות, ומודע לכך שלא מדובר כלל על סרט בלשי, אלא סרט על זיקנה וחשבון נפש של זקנים על העבר. אפשר ללכת, אבל לא מוכרחים.

סרט נוסטלגי, ודי אנמי. הסר מספר סיפור התבגרות של ילדה לפני מלחמת ששת הימים, ויש בו הרבה נוסטלגיה לימים האלו, אבל אין בו הרבה עלילה והוא קלוש למדי מבחינת בניית סיפור ועניין. ריימונד אמסלם במשחק מצוין (כרגיל), אבל היא לא מצילה את הסרט, שנראה שיוצריו לא ידעו מהו הסיפור שהם רוצים לספר. חבל.

סרט משעמם ודי חופר. במשך שעתיים תמימות ישבתי וניסיתי לחשוב למה התכוון המשורר ולקוות שהסרט הזה עוד יממש את הפוטנציאל שלו - אבל די התאכזבתי. הסרט ארוך, איטי, רצוף דיאלוגים משמימים, והעיקר - לא מתקדם לשום מקום. לא ברור לי איזה סרט ראו כל הממליצים על הסרט הזה. אני איתי סרט לא טוב.

חביב, אבל בנאלי וצפוי. "המתמחה" הינו סרט חביב מאוד, אפילו נעים. אבל בצד זה, הוא גם נראה כמו אלף סרטים אחרים שנעשו לפניו, המסרים שלו פשטניים ומועברים באמצעות קריקטורת אשת הקריירה הרשעית שלומדת לבכות מול הסבא החביב שמתגלה כאביר על הסוס הלבן. זה מופרך, ובעיקר לעוס וצפוי. אפשר לצפות, אך בניגוד לקודמיי - לא חשבתי שזה סרט מופת.

מותח, מרתק, עדכני ומעורר מחשבה. הסרט אינו מדע בדיוני במובן המקובל, משום שהוא לא מניח טכנולוגיות שאינן קיימות כיום או יצורים שאנחנו לא מכירים, והוא בעצם ריאליסטי במהותו - מספר סיפור אפשרי על מה עשוי לקרות אם משלחת בני אדם תצא לחלל. הסיפור הוא ביסודו סיפור הישרדות אנושי, אבל גדוש באזכורים טכנולוגיים, ובדיון על כל ההחלטות המוסריות שיש לקבל אם משהו ישתבש. התוצאה היא סרט שעתיים וחצי שאין בו רגע אחד משעמם. מומלץ.

מותח מאוד, אבל נופל לקלישאות. יש בסרט רגעים מותחים מאוד, שלא מומלצים לבעלי לב חלש, אבל מצד שני - לקראת סוף הסרט היתה לי הרגשה שהסרט נוקט בכל מניפולציה רגשית אפשרית כדי לרגש, וקצת הגזים, במידה שגורעת מכוחו. לטעמי יש לסרט הזה התחלה טובה, אבל סוף בינוני.

סרט איטי נוגה ויפה על מוסר, אהבה ומלחמה. סיפור על קצין גרמני "אחר" והומני בכל הכיבוש של צרפת במלחמת העולם השניה, שמתאהב בצרפתיה , ומתלבט בין חובתו למדינתו לחובתו לאהובתו. חמרות שהפריע לי כיהודי לראות בסקר קצין נאצי הומני, אי אפשר שלא להיסחף עם העלילה ולחוות את אותם לבטים של השחקנים.

סרט קצבי , מותח וגם זאת משעשע ורווי הומור אנגלי משובח. אה, וגם יו גרנט האיש והקסם האישי בתפקיד משנה. כל זאת בסרט מתח שלא באמת לוקח את עצמו ברצינות. מה צריך יותר מזה לבילוי של אחר צהריים בימים החמים?

סרט אנושי, שנון ונוגע ללב, שעוסק בנושאים קשים כמו גירושין או מוות במשפחה בישירות ובלי התנצלות. בצירוף הנופים הסקוטיים הנפלאים שמהווים את הרקע להתרחשויות - הסרט והוא חווית צפייה מלבבת מאוד, ונראה לי שמשפחות יהנו ממנו.

סרט לא ברור ולא מצחיק. הסרט הזה נעשה במתכונת הסרטים הרומנטיים שהוליווד יודעת להפיק כל כך טוב, אבל נראה לי שבסרט הזה פס היצור נדפק: העלילה תמוהה, הבדיחות עבשות, והתחושה הכללית שהרגשתי כשצפיתי בסרט היתה שיעמום. שמחתי מאוד כשסרט הסתיים, ולא בגלל הסוף הטוב...

סרט מצחיק ושנון, שיש בו ערך נוסטלגי לבני קבוצת הגיל שלי שחוו את הזמנים בהם היית הולך לאולם משחקים כדי לשלשל מטבעות למכונה ולשחק את המשחקים שמוזכרים בסרט כמו "גלאגה", "דונקי קינג" או "פאקמן". הומור חביב שלא גולש לבדיחות פיפי קקי, בשילוב רומנטיקה הופכים את הצפייה בסרט לחוויה מענגת. בהקרנה שהייתי בה יו בעיקר ילדים, אבל אני בטוח שבני גילי יהנו מהסרט לא פחות.

סרט אגרוף קלאסי, עם תסריט צפוי - אבל עם טוויסט: המשחק של ג''ייק ג''ילנהול מדהים ועושה את הצפיה בסרט לחוויה אמיתית.

לא אהבתי את הסרט. לטעמי, כל התסריט הוא רעיון נפל מפוספס, והסרט בעיקר חופר במח, עם התפתחות עלילתית לא קיימת ותחושה של שעמום לנוכח ההתלבטויות של הגיבור שמוצגות בצורה ארכנית וטרחנית. אם אין רעין טוב לסרט - לא חייבים לעשות סרט כל שנה.

אקשן משובח, למרות שהקצוות של התסריט לא לגמרי מודבקים, ויש בסרט מספר דברים שההיגיון רחוק מהם. אבל מי חפש הגיון בסרט שמחזיק אותך דבוק לכסא במשך שעתיים, ואין בו רגע משעמם אחד? מומלץ לצפיה בהצגה יומית בימים מיוזעים אלו.

סרט שהוא היסטוריה מומחזת. מעבר לתרומה שלו באיזכור המאורע ההיסטורי, אני לא חושב שיש לסרט הזה שום יתרון בתור סרט קולנוע: הדרמה בו די מפוספסת, המשחק מפוספס ואנמי (במיוחד של מיכה סלקטר), ואין דיון באירועים מעבר לתיאור יבש שלהם. בכל זאת, שווה לצפות בסרט, ולו כשיעור בהיסטוריה

אני חושב שהסרט הוא השג קולנועי נדיר: כבר מזמן לא ראיתי סרט כל כך מטופש ומופרך, עם בדיחות ברמה של גן ילדים. התסריט האוילי ובדיחות הקרש רק מוסיפים לתדהמה שלי שצפיתי בסרט, ולשאלה: מישהו באמת טרח לממן סרט כזה? אולי אני לא קהל היעד, כי עברתי את גיל 4, ובכל זאת...

סרט חביב עד מצחיק למי שאוהב בדיחות פיפי קאקי. יתרונה של הקומדיה הזו במינון גבוה של פאנצ''ים חביבים, רובם מתייחס לאיזורים מתחת לחגורה. החיסרון שלה שהיא גם מנסה בחלק מהזמן להיות דרמה קורעת לב, ובזה היא לא ממש מוצלחת. בסך הכל, קומדיה נחמדה למי שלא מפחד מבדיחות וולגריות ולמי שהמשפט "יש לי כלב מת על הזין" לא גורם לו להקיא :-)

סרט דידקטי ומשעמם למדי. בניגוד לכותבים הקודמים, אני חושב שהסרט יבש, דידקטי ונראה כמו סרט דל תקציב שמעוניין ללמד היסטוריה בתיכון ופחות כסרט עלילתי. זהו אחד מהסרטים שבו המסר חשוב יותר מהעלילה, והמסר של גבורת השחורים שמחו נגד ההפרדה נדחף שוב ושוב לפני הצופה בבוטות חזקה כל כך, שזה נהיה מביך. בנוסף, נראה לי שמדובר בסרט אמריקני על היסטוריה יחודית לארה"ב, ולכן יעניין פחות ישראלים.