ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

קומדיה (אם אפשר לקרוא לה כך) אווילת, רדודה, שטותית, טיפשית, מטומטמת וחסרת-עומק. לא ברור לי איך מישל פייפר הסכימה לשחק בסרט כה ירוד. נראה שמצבה הכלכלי כל-כך בכי רע עד שהסכימה לשחק ו-או שלא קראה את התסריט קודם לחוזה. רוזי (מישל פייפר), מפיקה בת 40 בסדרת טלוויזיה, גרושה ואמה לנערה מתבגרת, כבר התחילה להתרגל לחיים לבד. יום אחד היא פוגשת באדם פרל (פול ראד) הכריזמטי במבחני במה לסדרה שלה. אדם, שלא מסוגל להוריד את המבט שלו מרוזי, משכנע אותה לצאת איתו לדייט אחד תמים. האם הקשר הזה יכול להצליח למרות העובדה שהוא צעיר ממנה ב-11 שנה לפחות? זו אולי לא התוכנית של דרך הטבע, אבל אולי דרך הטבע טועה, אחרי הכל? בעוד מערכת היחסים של רוזי ואדם מתקדמת לאיטה, הבת של רוזי, איזי (סירשה רונאן) פוגשת לראשונה נער שמוצא חן בעיניה, ואפילו מעורר פרפרים בטנה. האם התחושה הזו היא מה שהמבוגרים מכנים אהבה? כל זה היה קומדיה רומנטית פשוטה וברורה - לולא היתה נכנסת לתמונה אמא אדמה (טרייסי אולמן), שמחליטה להתערב בעליצות בחייהן של הדמויות ומשנה את הגורל שלהן. האם תצליח האהבה להתגבר על הפרש הגילים הרב שבין השניים? סוף דבר, 97 דקות של קומדיה מיותרת קלושה וחלטוריסטית, לא מצליחה להצחיק. לא ברור בשביל מה פייפר הייתה צריכה את הסרט הזה לרזומה שלה. אמנם פול ראד מקסים וחינני למדי, אך זה מתגמד לאור הסרט כולו. בקיצור, שומר נפשו ירחק ויחסוך את מחיר כרטיס הקולנוע לסרט אחר.

אדם סנדלר ממשיך לעשות סרטים עם הומור ילדותי בן זמננו, אבל עם לב ונשמה של תור הזהב ההוליוודי. סרטים שיהיו שיגידו שהם נאיביים, מלוקקים, מופרכים, אבל יש בהם כל כך הרבה טוב לב שאני באופן אישי מתקשה לעמוד בפניהם. כשאני כותב “טוב לב”, אגב, זה אחרי שמנקים מהסרט את הומור הביבים, הבדיחות הגזעניות וההטרדות המיניות הוויזואליות. אבל מה שמקסים אצל סנדלר זה שהוא מצליח לגרום לכל הדברים האלה להידבק: הוא מפריח בדיחת פלוצים (מעולה, אגב), תוך שהוא מנסה ללמד את צופיו שיעור בסדרי עדיפויות: המשפחה באה לפני הקריירה. הוא עוצר כדי לתת לנערים בדיחה (הורסת, אגב) בה הוא בועט באשכיו של שון אסטין (סם מ”שר הטבעות”), אבל דרכה הוא מנסה לפקוח את עינינו לכך שאנחנו מעבירים את החיים בהילוך מהיר, מנהלים את חיינו על טייס אוטומטי ומחמיצים את כל מה שחשוב. באמצעות שלט רחוק פלאי, המסוגל להריץ קדימה את כל הרגעים הלא נעימים בחיים, מגלה דמותו של סנדלר שמה שנדמה בתחילה כנס, הופך עד מהרה לקללה איומה שמחריבה את חייו. נשבע לכם שזה נשמע כמו עיבוד הוליוודי למעשייה ברסלבית, עם טוויסט סכריני כל-אמריקאי מתוצרת פרנק קפרה (או הרולד ראמיס). התוצאה, אינפנטילית ונאיבית כל שתהיה, מצחיקה מאוד ומחממת לב.