סרט שבלוני אמריקאי. הנושא מרתק, והדמויות מעוררות הערצה, אבל הסרט כל כך נוסחתי וצפוי ובנאלי שהצפיה בו היא כמעט-אגבית. אני מניח שההתלהבות הרבה שמראים כאן הצופים נובעים מההתרחשויות עצמן, שהן באמת מרתקות, ולא מהסרט, שהוא עוד קלישאה אמריקאית משמימה.
לא עשה לי הרבה הסרט. הצד הטוב שלו הוא ההקפדה המדוייקת על פרטי הלבוש, המראה, וכל התפאורה שמסביב, לפרטי פרטים, כולל הלכלוך איפה שצריך, המכונות הישנות, התסרוקות, וכו'' (למרות שחלק מהדמויות נראו כמעט כמו קריקטורות של דמויות מהזמן ההוא, קצת מוגזמות על גבול הגרוטסקה, ולפעמים המאמץ לשחזר את התקופה שקוף מדי בהכנסת כל מיני אלמנטים טיפוסיים). הסיפור הידוע סופר כדרמה הוליוודית פשטנית, עם מניפולציות רגשיות בנאליות וצפויות מראש (מוזיקה, פאוזות ארוכות ברגעים קריטיים, שתיקות), עם מעט מאוד התייחסות מתוחכמת לדברים המעניינים בעיני, שהם: מה הוא המצב הנפשי הנדרש כדי להעז ולפעול (ועוד לבד בלי מסגרת תומכת ומלהיבה) נגד מנגנון רשע אימתני משוכלל ואפקטיבי כזה, ומהי באמת התוחלת של פעולות כאלו (שמודמות על ידי הגיבור לזריית חול בתוך מכונה). את השחקן הראשי, ברנדן גליסון, שלא הכרתי לפני כן, מאוד מאוד אהבתי. היה מושלם כדמות. האחרים פחות. הייתי ממליץ לראות רק כדי לקבל תחושה חיה של האווירה ולנסות להשליך את עצמך לשם.
אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי לאחרונה. משחק עלוב, עלילה בנאלית, אפקטים מטופשים, חסר דמיון, קשקושים על אהבה ופיזיקה וארררררררררררררררווווווווווווךךךךךךךךך.
סרט ארוך, משעמם, עם תסריט בנאלי וחסר מעוף.