ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

כמו סרטי לגו קודמים, גם הסרט הזה הוא חוויה למבוגרים שלא חייבים לסבול סרטים על סוסי פוני או לא יודע מה. סרט קליל מדי אך מקסים: הוא ציני, הומוריסטי, ומאוד רלוונטי. מומלץ לצפייה משותפת של ילדים והורים

המפגש בין הציטוט הקלאסי ברגע המוות של הילדה בידי אביה לבין הנסיון לתת מימד אקטואלי עכשווי לסרט לא מתחבר לי בראש. הנסיון לחבר את משבר הפליטים עם אהבה בלתי אפשרית של אנשים שונים מעמים שונים ולהוסיף את המצב הקטסטרופלי ביוון פשוט יוצא לא הגיוני ומאוד קלישאתי, והתוצאה: סלט הירקות אליו צורפה האפונה כפי שצירפו, בחוסר הצלחה, קפה קפה לתפריטם החדש.

סרט על מציאות ישראלית. האותנטיות מחברת אותי מאוד לסרט בתור צופה ישראלי ונראה שלפחות כאן זה נעשה בחכמה. נדמה שדחפו לנו יותר מדי על האנטנה והאנטנה וזה מפספס את המטרה כי אני מתקשה להזכר בשלל העלילות המסופרות וחבל.

סיפור אמיתי אגב. ולטועים שבינינו שמצפים לסרט אקשן הוליוודי עם פעלולים ואפקטים נדושים אז פשוט תדעו שלא. מדובר בסרט אינפורמטיבי מאוד שמתאר תקופה שלמה ואולי גם דור שלם בארצות הברית, את זה בכל אופן תשאלו את האמריקאים.. אבל אני יודע להגיד שהאותנטיות מורגשת מאוד לאורך כל הסרט, בעיקר בסצנות שמתרחשות דרך המצלמה הביתית של בארי סיל, הלא הוא טום קרוז, שמצלם באיכות אופיינית לתקופה. עצם העובדה שבסרט אין אובר-דרמטיזציה בסצנות הריגה ופשיעה, ניתן דגש עצום לאינפורמציה ולהתגלגלות האירועים שבתסריט. מומלץ סך הכל.

סרט בינוני ומטה. קהל היעד שלו הוא ילדים מחוצ''קנים בגיל ההתבגרות הנודע לשמצה כי מלבד הציפייה לבהלה ולריגוש שבזה אני מתקשה לראות נקודות אור. כמו סרטי אימה רבים, גם זה עסוק באמונות טפלות נוצריות והצופה הישראלי לא מבין בזה וכך יורדת מניית האותנטיות של הסרט לאפס מבחינתנו גם הבמאי עזר לזה עם נסיון כושל לתת תחושה שבאמת מדובר בתקופה של שנות ה50 ואז ה60 דרך מוזיקת הדיקסילנד ג''אז שביזי בי מזמזמת ובאמת מעצבנת לאורך כל הסרט עד לרוקנרול הבועט של הסיקסטיז. נקודת אור אחת לחובבי הז''אנר: הסוף מלא בהתרחשויות מאיימות מגוונות ואיכותיות, ואולי לשם זה יש סרטי אימה, אבל למה לתת סיפור רקע כלכך רדוד ומשעמם..