קובה סיפור אהבה

בתור חובבת קובה מושבעת, הסרט היה עבורי אכזבה אחת גדולה. הפוטנציאל אדיר אבל הביצוע כושל. כמו לפני עלייתו של קאסטרו לשלטון, גם בסרט הנוכחות האמריקאית גדולה מידי - הרומן בין גרסייה לאשתו של אחיו המת, הדיאלוגים המטיפים מוסר, והאמינות של הסרט שנהרסת כבר מהרגע הראשון מאחר והדמויות הקובניות כביכול דוברות אנגלית. פרט לכך הסרט ארוך מידי ובשעה האחרונה שלו נמרח ומייגע.

יצירת מופת.אנדי גרסיה יוצר סרט על עיר הולדתו ותוקף בחריפות את הממשל של קובה, ובצדק. משחק מצוין של דסטין הופמן, ביל מוריי וסטיבן באוור, בסרט שלא נופל מסרטי המופת הקלאסיים שנחשפנו אליהם

לעצום עיניים ולהקשיב למקצב הדרום אמריקאי. דסטין הופמן, פיספוס רציני בדמותו של מאיר לנסקי המזדקן. סתם תפאורה. משחק טוב של אנדי גרסייה ואינס ססטרה. סרט טוב

אנדי גרסיה כנראה התקנא באל פצ'ינו על תפקיד הסנדק בחלק השלישי של הטרילוגיה בה שיחקו שניהם באפיזודה של קובה.אבל יש הבדל. גרסיה אינו מצליח להיכנס לדמות זו, אף לא לדמות אחרת. לא רק קטעי הלחימה, אפילו סצינות האהבה מלאכותיות מדי. סרט מוזר, לא מגובש. דמויות מוצגות באור מאד שונה מן המציאות. מאיר לנסקי כקשיש חובב בדיחות ? אין ספק כי אם אכן זו הדמות, יוסף בורג היה מאשר את עלייתו לארץ ומחליף עימו דברי חידודין. צ'ה גווארה מוצג בסרט כמהפכן-ילד צמא דם. לדעתי, נעשה לו עוול. ביל מארי, בתפקיד של הכרוז של הטרגדיות היוניות מציל את הדיאלוגים, מבריק בגילום דמות ייחודית. החלק החזק של הסרט היא המוסיקה. להולכים: אולי הטוב ביותר הוא לעצום את העיניים ולהקשיב.