רימון הזהב

סרט מקסים אותנטי ומרגש. רוצו לראות

סרט יפה אמיתי ומרגש אשר יכול להוביל כל אחד לעבר של העדה מאוד אהבתי

סרט מביך וחובבני שמחזיר את הקולנוע הישראלי שנות דור אחורה. קצת עצוב לראות שעד שמישהו עושה סרט הנוגע לעלייה התימנית הוא עושה זאת בצורה כל כך מרושלת וחסרת מעוף שמזכירה קולנוע חובבני. החל מהבחירה התמוהה ששחקנים ישראליים ידברו אנגלית לכל אורך הסרט ( כנראה מסיבות שיווק בחו"ל..אבל עדיף שלא ייצא לחו"ל ולא יעשה לנו בושות). האנגלית נשמעת לא אמינה בעליל על רקע נופי תימן (כביכול) וישראל. אבל ניחא האנגלית עם זה עוד היינו מסתדרים.העלילה פשטנית למדי וחסרת תחכום עמוסה בקלישאות ומנסה כביכול להוליך אותנו דרך ההיסטוריה עד הקמת המדינה דרך סיפורה של אישה אחת. התוצאה יוצאת מגוחכת. הבחירה בהדר עוזרי ( היפה כתמיד אין ספק) שאינה שחקנית לגלם את מזל הצעירה היא תמוהה לחלוטין עוזרי ניחנה בהרבה קסם אבל לא בכשרון משחק. נקודת האור היחידה בסרט היא גלית גיאת הנפלאה המגלמת את מזל הבוגרת אבל גם היא לא מצליחה להציל את הסרט. הסרט אולי ירעיד כמה נימים בנפשם של התימנים הבוגרים והפחות בוגרים בקטעי השחזור של הטקסים התלבושות התפילות וכד' אבל מעבר לכך אין כל ערך לסרט. החלק הכי הזוי בסרט הוא הקישור לאחינועם ניני בשנת 1978 עם דמותו של הערבי שאינה מוסיפה כלום להבנת הדמות והקשר שלה למזל. גם הבחירה במתי אטלס לגלם את בנו של שלום היא תמוהה כשהוא נראה מבוגר יותר מאביב אלוש המשחק את אביו.