סרטו השלישי כבמאי של השחקן דן תורג'מן מנסה לגולל את מסעה הקשה של הקהילה היהודית התימנית החל מחיים תחת שלטון מתעלל ועד קשיי התאקלמות בארץ ישראל של תחילת המאה הקודמת. סיפורם של יהודי תימן הוא בהחלט אינו פשוט אבל הצפייה ב"רימון הזהב" קשה הרבה יותר.הסרט עוקב אחר חייה של מזל אשר התלוותה לבעלה הטרי ועלתה לירושלים, שם הצמד מנסה להקים משפחה, לחיות בכבוד ולעזור לקהילה היהודית מפני השלטון האלים. הפוטנציאל הטמון ברעיון היה יכול להוביל לסרט מעניין ואף מעשיר, אולם הכישלון בכל אספקט ביצירה הובילו לאחד הסרטים הישראלים הגרועים של השנים האחרונות ואחד הסרטים הגרועים ביותר של השנה החולפת בכלל.
פרסומת
"רימון הזהב" הוא לא יותר מגיבוב של שטויות המוצגות בצורה חובבנית שמביישות את המשתתפים בו. הבימוי הטלוויזיוני והעריכה נטולת המחשבה מעייפות בעוד תורג'מן משחק בין שוטים וזוויות חסרות משמעות, שנראה כאילו בחר אותן ביום הצילומים. גם אם נתעלם מהבעיות הקשות בהמשכיות והמעבר הלא ברור בין סצנות, עדיין מדובר ביכולת הלחנה קולנועית חובבנית שלא הייתי מצפה לה. אל אלו מצטרף סגל שחקנים שמציג יכולת נטולת רגש ואמינות בהופעה מאובנת.יכולתם של השחקנים מוגבלת לאור הבחירה ההזויה לצלם את הסרט באנגלית.
מסתבר שלפני מאה שנים, ללא חינוך, התושבים שלטו (וגם דיברו ביניהם) בשפה בה היום בקושי מצליחים תלמידי ישראל לעבור את מבחן הבגרות. הדר עוזרי, גלית גיאת ואופיר נהרי מבזים את עצמם בעוד הם מנסים לדבר אנגלית ולשמור על מבטא תימני. התוצאה, כמובן, מגוחכת. אילו היה מצולם הסרט בשפות המקור, אולי היו מצליחים השחקנים להעביר קמצוץ של רגש ואת תחושת האותנטיות הכה חסרה שניתן להרגיש כי הקאסט משתוקק להעביר.
נקודת האור בסרט הוא הצילום האיכותי של עופר ינוב ("עג'מי"). אמנם הסרט מורכב ללא מחשבה, ניתן לראות כי מאחורי המצלמה עמד אדם עם כישרון אשר הצליח לבצע את עבודתו בהצלחה מסוימת. אילו הסרט לא היה כה מענה לצפייה, אולי היה ניתן ליהנות מהצפייה בצילום האיכותי."רימון הזהב" הוא בעיקר פספוס שנכשל למנף את הפוטנציאל של סיפור יהודי תימן והחיבור של סגל השחקנים אליו ועתיד לחטוף נוק אאוט לא רק ממבקרי הקולנוע אבל גם בקופות במיוחד בתקופה שבה כל הסרטים הגדולים המועמדים לאוסקר מגיעים לבתי הקולנוע בארץ. תעשו לעצמכם טובה, ותלכו לאחד מהם.
סרט יפה אמיתי ומרגש אשר יכול להוביל כל אחד לעבר של העדה מאוד אהבתי
שם:משהגיל:4207/01/2013 14:23:12
4/10
סרט מביך וחובבני שמחזיר את הקולנוע הישראלי שנות דור אחורה. קצת עצוב לראות שעד שמישהו עושה סרט הנוגע לעלייה התימנית הוא עושה זאת בצורה כל כך מרושלת וחסרת מעוף שמזכירה קולנוע חובבני. החל מהבחירה התמוהה ששחקנים ישראליים ידברו אנגלית לכל אורך הסרט ( כנראה מסיבות שיווק בחו"ל..אבל עדיף שלא ייצא לחו"ל ולא יעשה לנו בושות). האנגלית נשמעת לא אמינה בעליל על רקע נופי תימן (כביכול) וישראל. אבל ניחא האנגלית עם זה עוד היינו מסתדרים.העלילה פשטנית למדי וחסרת תחכום עמוסה בקלישאות ומנסה כביכול להוליך אותנו דרך ההיסטוריה עד הקמת המדינה דרך סיפורה של אישה אחת. התוצאה יוצאת מגוחכת. הבחירה בהדר עוזרי ( היפה כתמיד אין ספק) שאינה שחקנית לגלם את מזל הצעירה היא תמוהה לחלוטין עוזרי ניחנה בהרבה קסם אבל לא בכשרון משחק. נקודת האור היחידה בסרט היא גלית גיאת הנפלאה המגלמת את מזל הבוגרת אבל גם היא לא מצליחה להציל את הסרט. הסרט אולי ירעיד כמה נימים בנפשם של התימנים הבוגרים והפחות בוגרים בקטעי השחזור של הטקסים התלבושות התפילות וכד' אבל מעבר לכך אין כל ערך לסרט. החלק הכי הזוי בסרט הוא הקישור לאחינועם ניני בשנת 1978 עם דמותו של הערבי שאינה מוסיפה כלום להבנת הדמות והקשר שלה למזל. גם הבחירה במתי אטלס לגלם את בנו של שלום היא תמוהה כשהוא נראה מבוגר יותר מאביב אלוש המשחק את אביו.