לזרו השמח

ציפיתי ליותר.מזכיר בסגנון סרטים איטלקיים קלאסיים מהעבר כמו "לה דולצ''ה ויטה" ,אך פחות טוב. הסרט נתון לפרשנות והוא מנסה להעביר מסר שאגע בו בהמשך. העלילה מתחלקת לשניים. בחלק הראשון אנו פוגשים את לזרו.בחור צעיר ,שקט ומופנם, מאופק וגם טוב לב על גבול הנאיבי.הוא חי בכפר בו גרים ועובדים איכרים באדמותיה של מרקיזה שמתעמרת בהם. בנה של המרקיזה הוא טנסדרי הבוטה והישיר, שסולד ממנה ורוצה ללמד אותה לקח. אחרי ששניהם מתידדים, טנסדרי נעזר בלזרי לזייף חטיפה שתאלץ את אימו לשלם כופר עבורו.בסיום החלק ,לזרו נופל מצוק גבוה ומצליח לשרוד. בחלק השני, אנחנו פוגשים את לזרו בהווה ,כשהזמן מבחינתו עמד מלכת והוא נראה בדיוק כמו שהיה בעבר. כאן הוא הולך לאיבוד ומגשש את דרכו לעיר הגדולה וגם פוגש באותם אנשים שהיו בכפר בזמנו. המטרה של לזרו היא לפגוש שוב את טנסדרי. בניגוד לחלק הראשון, בחלק הזה אין ממש עלילה ברורה. המסר הוא שאסור לבלבל בין טוב לב לבין להיות נאיבי. טוב לב מתגמל,אך נאיביות, במיוחד בעולם של ימינו, מביאה לתוצאות לא טובות. חובבי הקולנוע והתרבות האיטלקית לא יסבלו,אך היה אפשר להפיק יותר מהיצירה הזו.

סרט יפהפה! עדין,רגיש,קסום,פיוטי,מבריק...משחק נפלא של אדריאנו טרדיאולו כעלם החמודות - לזרו, המקסים, העדין, טוב הלב, בעל העיניים הרכות המביטות מהורהרות למרחקים. פס קול נהדר! במיוחד הפרלוד במי במול מינור של באך בביצוע נפלא! נהניתי מכל רגע!

שוב ושוב אני נופל בפח בעיקבות מבקרי קולנוע מלומדים.הסרט הזה זכה לכל הסופרלטיבים האפשריים,אבל אפשר לגמרי לוותר עליו.זהו כתב חידה ארוך ומתמשך, שמאלץ את הצופים לשאול את עצמם למה התכוונה הבמאית.צילום לא מרשים,משחק בינוני,ואף טיפת רגש.

סרט משונה, איטי וחסר התרחשויות דרמטיות. למרקיז הצעיר קוראים טנקרדי ולא ככתוב אך מה שקורה לו בהמשך הסרט הזוי ביותר. הגיבור הראשי לזרו חביב אך ממש לא שמח. מוגבל במקצת בהתנהגותו ותגובותיו. הסרט מציג תמונת חיים בשריד שנותר באיטליה מהחברה הפיאודלית הכפרית. לא מעלה ולא מוריד. אפשר להימנע.