6.7/10
המסר הוא העיקר. סיפור שבדרך כלל מהווה נושא לדרמות סוחטות דמעות, מוצג כאן במורה קלילה וחיננית. ריצ''ארד הוא מרצה באוניברסיטה שמתבשר שהוא חולה במחלה סופנית ונותרו לו עוד 6 חודשים לחיות. הוא לא מספר את זה לאישתו שבוגדת בו עם נשיא האוניברסיטה בו הוא מלמד, ולביתו שמגלה שהיא לסבית.היחיד שיודע על כך הוא חברו הטוב. ריצ''ארד מקבל החלטה, שמעכשיו יחיה את חייו כפי שבא לו.זה כולל בין היתר להתרועע עם הסטודנטים שלו ולעשן איתם מריחואנה ,לעשות סקס עם מישהי שאינה אישתו ולהתעמת עם נשיא האוניברסיטה. בעצם, הרעיון הוא שאנו לא חיים כפי שהיינו רוצים בגלל "כבלים" שיש לנו, שיכולים להיות מוסכמות חברתיות, ענייני פרנסה, ומחוייבויות כאלה ואחרות.אנו גם לא מעריכים נכון את הזמן ולא מנצלים את הרגע שאולי לא יחזור. הדבר מתחדד כאשר גיבור הסרט מבין שהחיים שלו קצובים בזמן קצר מאוד, ועדיף שינצל אותו כדי להנות,לצבור חוויות ולא לחיות בשקר. שווה מחשבה לכל אחד מאיתנו. בסך הכל לא סרט גדול אבל דינמי ושווה צפייה. ציון 7.5.
סרט משעשע ביותר, במיוחד ג''וני דפ שסוף סוף מזכיר כמה הוא יכול להיות מרשים אפילו בתפקיד של דמות לא פשוטה. נהנינו.
סרט מעורר מחשבות...על המוות הקרב...ככה זה שהסרטן מבקר יותר מידי...אהבתי...וג'וני דפ...יש רק אחד!!!
סרט בנאלי למדי על שאלות הקיום והשבריריות של החיים כפי שכולנו נתקלים בהן בשלב מסויים בחיים. איטי, ציני וקצת כבד, לא להיט, לא מפיל מהכסא. לא סרט חובה
סרט משעמם ובנאלי אבל ג''וני דפ בתפקיד חייו אני נותן לסרט הזה 6.5 כי המשחק הזה מרוח וזה נראה כאילו היא טלנובלה אמריקאית עם נוכחות עציצית של רוב הדמויות בסרט אבל לקראת הסוף זה נמשך כמו מסטיק אבל רציתי רומנטיקה בין ריצ''ארד וקלייר בתו של נשיא האוניברסיטה ולא היה והתאכזבתי לגמרי זה הכל
סרט יפה ואיטי על החיים והמוות משחק משובח של גוני דפ אפשר להנות אם לא באים עם ציפיות גבוהות כדאי
סרט לא משהו רק קהל הצופים אולי יאהב את זה אבל אני לא כזה. סרט סביר ולא יותר.
השתעממתי בטירוף וחיכיתי שיגמר כבר. תרגישו חופשי לוותר.
סרט עם הומור שחור. צחוק מהול בעצב על שגרת החיים, סופניות, סרקזם. משחק מעולה של ג''וני דפ. סרט אחר ומיוחד, נהניתי.
סרט עם רעיון מופלא. מה גורם לאדם לחזור להיות נאמן לעצמו, להגשים את עצמו?כנראה שרק שמצמידים לנו שעון מתקתק אנחנו חוזרים לעצמנו. עלילה קצת איטית אבל מלאה בפוואנטות מיוחדות. עושה חשק לחזור לאוניברסיטה ולחפש פרופסור שכזה....