המושב האחורי

לא שייך לעולם הקולנוע. יש סרטים טובים,יש בינוניים ויש גרועים. הדבר הזה לא יכול להיכלל באף קטגוריה מהנ"ל כי הוא לא עומד בקריטריונים של סרט. לא רק שאין עלילה, אלא שגם הדיאלוגים הם סתמיים,לא מספרים סיפור וגם לא תורמים תובנות מחכימות. מפגש אקראי בין נהג מונית מבוגר שחי בעולם של פעם,לנוסעת שהיא בחורה צעירה שמנהלת רומן עם גבר נשוי. הזמן עובר בין שיחות ביניהם ובין התכתבויות שלה עם המאהב.הדקות האחרונות כוללות גילוי אינטימי מסויים מצד הנוסעת ובעקבותיו נוצרים יותר חום ואמפתיה בין הדמויות, אבל זה לא משנה את תמונה הכללית.

הסרט אינו ראוי לצפיה בקולנוע ומזל לא הלכתי.מונוטוני ומאשר את הבגידות שאנשים חווים בכרך כמו מנהטן ואולי בעל עיר גדולה לא מומלץ מתחת לגיל 18 בגלל השפה

סרט על שני אנשים שנוסעים באוטו ומדברים. זה נשמע כמו מתכון מוצלח לסרט משעמם אבל הוא לא. למרות הויזואליה המשעממת השחקנים עושים עבודה מדהימה ומחזיקים טוב את הסרט בעזרת הדיאלוג המעניין שביניהם.

סיפור מרגש ולעומק לב עם שיחות נפש לתוך הלילה. אני אהבתי וידעתי על מה מדובר מהאינטרנט. הסרט לא מתאימה לכל אחת ולאזרחים וותיקים במיוחד. יש המון קללות ורגעים גסים. היו כאלו שעזבו באמצע. אני נהנתי.

מצוין, חכם. כדאי להגיע מוכן להקשיב, ללא התרחשות.

אחד המשעממים שראיתי בשנה האחרונה. שעה וחצי של שיחה לא נגמרת שמצולמת במונית.

נקודת האור בסרט הוא משחקה המשובח של דקוטה ג''ונסון שנותנת את תפקיד חייה. מלבד זאת סרט משעמם. 101 דקות של 2 א.נשים המדברים בינהם.ן במונית ותו לא.