חיים בין השורות

סרט דיי עצוב. לא ממש קומדיה. הסוף מאכזב. סיפור על 2 הורים קצת אגואיסטים שמחליטים להיפרד ועל 2 ילדים שקצת הולכים לאיבוד. וגם מנסים לבחור צד. המשחק טוב אבל העלילה לא מתקדמת.

וואו איזה סרט מדכא! למה לעזאזל שמישהו יחשוב שזה מצחיק.. ראיתי חצי סרט.. נכנסתי לדיכאון ועצרתי. מי שרוצה סרט קומדיה זה לא זה! מה שכן הסרט עשוי טוב..

מישהו פעם אמר לי שהסיבה שעלילות של סרטים או ספרים פורחים מזכרוני היא – שהם לא הותירו עלי כל רושם. בדקתי את התיאוריה הזו, והיא התגלתה כנכונה. לפיכך ברור לי שאת The Squid and the Whale אזכור עוד זמן רב. מי שחושש מספויילרים – שימשיך הלאה. אהבתי לשנוא את ברנרד ברקמן, אחד האבות הנוראיים ביותר שניתן לקבל, כי מילא אבא שיכור ומכה, שברור לעין הנזק שהוא גורם, אבל החלאה הזה מסתתר מאחורי מסווה שלי אינטלקטואל כשכל מה שיש לו להציע זה database ענק של קביעות מטופשות להפליא אותן הוא משנן לבנו. בן שכאילו נברא על מנת להיות הקהל של אביו. להעריץ אותו, להגן עליו, ולחקות אותו בכל אלמנט אפשרי ("אל תהיי קשה" הוא אומר לחברה שלו). בן שנשללה ממנו האפשרות לקרוא בעצמו, לחשוב, לדמיין, לפתח עמדות, להרגיש, כי נכפתה עליו ירושה ענקית וחולנית של אב שכבר עשה את כל העבודה עבורו. "למה אמרת שכתבת את השיר?" שואל הפסיכיאטר, "כי הרגשתי שיכולתי לכתוב אותו בעצמי... זה רק פרט טכני שלא אני כתבתי אותו"... אהבתי לראות את האמא הנהדרת הזו, שיש לה כל כך הרבה לתת לילדים שלה, אך העיוורון של הגדול מונע ממנו לקחת את כל הטוב הזה. לא האמנתי כמה כוח יש באישה שאומרת לבנה "נראה לך שאתה שונא אותי, אבל אני יודעת שאתה לא" על אף כפיות הטובה הבלתי נתפסת שלו היא מלאת בטחון שהוא עוד יתעשת. והוא מתעשת. איך ניתן שלא לאהוב את מי שכתב את הדבר הזה? ואת ארבעת השחקנים שהפליאו להפוך את זה לאחד הסרטים המושלמים שנעשו וייעשו אי פעם? איך?

מזכיר את הסרטים של וודי אלן! הדמויות מאוד מורכבות ושנונות!כייף גדול.....

סרט מאכזב, אינו מצחיק ואינו מעציב. ללא התחלה וללא סיום, קשה להצביע על הנושא המרכזי בו הסרט עוסק. שורה תחתונה איני ממליץ כלל לצפות בסרט במיוחד כאשר נדרש לשלם עליו כסף.

הסרט מנסה להקיף מספר רב מדי של נושאים, לכן אינו מעמיק באף לא אחד מהם. הנושא מענין תמיד - גירושין, סקס, נעורים -המשחק מצוין. הסרט מורכב מ"תמונות קטנות", בחלקן מצוינות ובחלקן גולשות אל הקיטש. הבעיה היא בשילוב, ביצירת ההמשכיות. כמו בתקופת נישואי: הכל בסדר, כולם ממלאים את תפקידם, אך אין עניין...

סרט המציג את תמונת הגירושין כששני ההורים אגוצנטריים והילדים מחוייבים להסתגלץהמשחק טוב.הנושא מטופל באופן קליל ולא מעמיק.הנקודה החיובית היא שהסרט מראה שלא הכל גמור ושילדים גם אחרי משבר יכולים להתגבר ולא להשאר שבויים.ללכת בלי צפיות גבוהות.

לא ברור לי על מה היתלהבות המבקרים ? הסרט מלנכולי ומדכא עם "טיפטופים" של סצינות רגעיות המפיחות מעט חיים בסרט וזהו !