חיים בין השורות ביקורת סרט

The Squid and the Whale Movie Review

יאיר הוכנר על "חיים בין השורות":
"פנינה קטנה ומושלמת"

סרט ארכיון שתף/י

משחק לורה לייני, גף דניאלס, אוואן קליין, ג'סי אייזנברג, אנה פאקווין, וויליאם בולדווין במאי/ת נוח באומבאך

קומדיה

ביקורת סרט לחיים בין השורות מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"פנינה קטנה ומושלמת"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.1/10

היכן תצפו?

בקולנוע

33.3% בבית

50.0% לא אצפה

16.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

סוף כול סוף, אחרי שחיכיתי לו זמן רב, עולה בבתי הקולנוע בישראל אחד הסרטים המקסימים, המרגשים, המצחיקים, העצובים, והמופלאים של השנה האחרונה - "הדיונון והלוויתן" או בשמו העברי הבעייתי משהו - "חיים בין השורות". אני מציע לא להיבהל, אף אחד לא מסניף שורות בסרט הזה, אבל כן הגיבורים נראים כאילו הם נפלו בין השורות, וכנראה בגלל שההורים הם סופרים. מפיצי הסרט חשבו ש"חיים בין השורות" יהיה שם ראוי, תסלחו לי שאני מעדיף את המקורי.בכלל לא היה בטוח שהקהל הישראלי יזכה לראות את "חיים בין השורות" בבתי הקולנוע בארץ וזאת למרות שמדובר באחד מסרטי הקולנוע העצמאיים המוערכים ביותר של השנה החולפת. מרבית הסרטים העצמאים הקטנים שחלקם איכותיים ומומלצים ביותר לא זוכים לחוש את מסכי הקולנוע בישראל, בד"כ בגלל שחברות ההפצה רגילות לעבוד מול מוצרי צריכה שעלו מאה מיליון דולר עם כוכבי קולנוע גדולים שמכניסים כבר בסופשבוע הראשון סכום כסף לא מבוטל ולא מול סרטים קטנים ואינטימיים שצריך להשקיע בהם את הלב והנשמה. אני ממליץ לכם לקפוץ לבית הקולנוע הקרוב שבו הסרט הזה מציג וליהנות מהמגע האינטימי של נוח באומבאך.

"חיים בין השורות" הוא לא סרט חשוב כמו "לילה טוב ובהצלחה" או "טרומן קפוטה" האינטלקטואלים ומרובי החשיבות ההיסטורית. הוא בדיוק ההפך מהם. הוא סרט קטן מידות, עוסק בחיי היום יום של זוג הורים גרושים וילדיהם המבולבלים. הוא לא עוקב אחרי אירוע היסטורי, הוא לא מעלה שאלות חברתיות נוקבות, ואין בו הומואים. נוח באומבאך כתב את התסריט המבוסס על ניסיונו האישי כבן להורים אינטלקטואלים גרושים. אמו היתה מבקרת קולנוע מפורסמת מגזין הנחשב "ווילג' וויס", בעוד אביו כתב נובלות ומדי פעם ביקורות קולנוע. ההורים התגרשו וזכו לחזקה משותפת על נוח ואחיו. כמובן שהחוויה השפיעה מאוד על הבמאי/תסריטאי/ובעלה של השחקנית ג'ניפר ג'ייסון לי.באומבאך התפרסם בעזרת סרטיו העצמאיים, "Kicking and Screaming" ו"Mr. Jealousy" אבל את החותמת נתן לו הבמאי העצמאי המפורסם קצת יותר, ווס אנדרסון שביים את הסרטים העצמאים המצליחים: "המרוץ לצמרת של מקס פישר", "משפחת טננבאום" ו"עמוק במים" שבאומבאך היה מעורב גם בכתיבת התסריט שלו. אנדרסון גם הפיק את, "חיים בין השורות" ולמען האמת זה קצת הדאיג אותי. אנדרסון הוא וירטואוז קולנועי. הדמויות שלו מעניינות בזכות האקסצנטריות שלהן. הדמויות שהוא יוצר לא מרגשות ובסופו של דבר אתה נשאר מנוכר לייסורים השונים שהן חוות. למזלנו הבעיה הזו לא קיימת ביצירה החדשה של באומבאך.

הסרט שהיה מועמד לאוסקר עבור התסריט המקורי הטוב ביותר, עוקב אחרי וולט בן ה-16, המשתתף בתחרות כישרונות צעירים ומציג את השיר "Hey You" של הפינק פלויד כאילו זה שיר שהוא כתב. פרנק, אחיו בן ה-12 שותה בירה, מורח זרע על הספרים בספריה של בית הספר ומתעניין בחיי המין של אמו. שניהם נמצאים במשבר בעקבות כוונת הוריהם להיפרד. האב עובר לגור בבית חדש ומנסה בחוסר הצלחה להחיות את הקריירה שלו כסופר. האם לעומת זאת מצליחה לפרסם את יצירותיה ואפילו מנהלת רומן עם מאמן הטניס של פרנק. הילדים מוצאים את עצמם נודדים מבית אחד למשנהו, מצב הרוח שלהם מדרדר, והקשרים הרעועים גם ככה הולכים ונסדקים.על אף שעלילת הסרט נשמעת דרמטית מדובר ביצירה קולנועית עדינה ובעלת חוש הומור שחור וייחודי המצביע על המתחים הנמצאים מתחת לפני השטח ומתאר את המציאות האבסורדית של הבנים בעקבות השינוי הקיצוני בחייהם. ההורים האינטלקטואלים בכלל לא יודעים איך להתמודד עם הילדים ומתייחסים אליהם כאילו מדובר ברכוש שאפשר לשלוט בו ולהניע אותו מבית לבית. הילדים מאבדים את הקרקע היציבה שהיתה מתחת לכפות רגליהם ונאלצים להתמודד לבד לחלוטין עם הסיטואציות המורכבות שהם נקלעים אליהן. השחקנים הצעירים ג'סי אייזנברג (וולט), ואוון קליין (פרנק) עושים עבודה מעולה כצמד האחים. השניים מצליחים לגרום קהל להזדהות עם מעשיהם גם כאשר הם קיצוניים ולכאורה בלתי רציונאליים.את צמד ההורים מגלמים לורה לייני המופלאה ("קינסי", "משהו לסמוך עליו", "השדים של אמלי רוז") כאם שסוף כול סוף מתחילה לחיות ולהגשים את עצמה לצערו הרב של גרושה. ג'ף דניאלס ("לילה טוב ובהצלחה", "גיבורים דמיוניים"), מעולה כאב השתלטן שהיה בעבר סופר מצליח והיום בקושי מצליח ללמד. אנה פאקווין ("הפסנתר", "X-מן") היא הסטודנטית שאיתה האב מפלרטט ואילו וויליאם בולדווין ("סילבר" שפעם היה שחקן עולה והיום סתם מכוער) מגלם את המורה לטניס. כולם נותנים הופעות מרשימות שהופכות את היצירה הקטנה והצנועה הזו עצמו לתענוג מתחילתו ועד סופו.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

חיים בין השורות - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: מורגיל: 3221/09/2014 00:17:30

6/10

סרט דיי עצוב. לא ממש קומדיה. הסוף מאכזב. סיפור על 2 הורים קצת אגואיסטים שמחליטים להיפרד ועל 2 ילדים שקצת הולכים לאיבוד. וגם מנסים לבחור צד. המשחק טוב אבל העלילה לא מתקדמת.

שם: אוריגיל: 1720/06/2013 15:36:05

7/10

וואו איזה סרט מדכא! למה לעזאזל שמישהו יחשוב שזה מצחיק.. ראיתי חצי סרט.. נכנסתי לדיכאון ועצרתי. מי שרוצה סרט קומדיה זה לא זה! מה שכן הסרט עשוי טוב..

שם: ליאן רםגיל: 2917/08/2006 20:02:03

10/10

מישהו פעם אמר לי שהסיבה שעלילות של סרטים או ספרים פורחים מזכרוני היא – שהם לא הותירו עלי כל רושם. בדקתי את התיאוריה הזו, והיא התגלתה כנכונה. לפיכך ברור לי שאת The Squid and the Whale אזכור עוד זמן רב. מי שחושש מספויילרים – שימשיך הלאה. אהבתי לשנוא את ברנרד ברקמן, אחד האבות הנוראיים ביותר שניתן לקבל, כי מילא אבא שיכור ומכה, שברור לעין הנזק שהוא גורם, אבל החלאה הזה מסתתר מאחורי מסווה שלי אינטלקטואל כשכל מה שיש לו להציע זה database ענק של קביעות מטופשות להפליא אותן הוא משנן לבנו. בן שכאילו נברא על מנת להיות הקהל של אביו. להעריץ אותו, להגן עליו, ולחקות אותו בכל אלמנט אפשרי ("אל תהיי קשה" הוא אומר לחברה שלו). בן שנשללה ממנו האפשרות לקרוא בעצמו, לחשוב, לדמיין, לפתח עמדות, להרגיש, כי נכפתה עליו ירושה ענקית וחולנית של אב שכבר עשה את כל העבודה עבורו. "למה אמרת שכתבת את השיר?" שואל הפסיכיאטר, "כי הרגשתי שיכולתי לכתוב אותו בעצמי... זה רק פרט טכני שלא אני כתבתי אותו"... אהבתי לראות את האמא הנהדרת הזו, שיש לה כל כך הרבה לתת לילדים שלה, אך העיוורון של הגדול מונע ממנו לקחת את כל הטוב הזה. לא האמנתי כמה כוח יש באישה שאומרת לבנה "נראה לך שאתה שונא אותי, אבל אני יודעת שאתה לא" על אף כפיות הטובה הבלתי נתפסת שלו היא מלאת בטחון שהוא עוד יתעשת. והוא מתעשת. איך ניתן שלא לאהוב את מי שכתב את הדבר הזה? ואת ארבעת השחקנים שהפליאו להפוך את זה לאחד הסרטים המושלמים שנעשו וייעשו אי פעם? איך?

ל 5 ביקורות גולשים נוספות

קישורים