ילנה

הסרט מבוסס על הערכה פסיכולוגית והפסיכואנליטית. העלילה מתגלה באמצעות האינטראקציה בין הקטגוריות של "אב", בן", "בת", "אמא", "אישה", כמו כל השאר הסרטים של אנדריי זויאגינצ'ב. היוצר מתעקש על חומר הקריאה האינטלקטואלית. הסרט על המלחמה בין אהבה לדם. הבמאי נוטה למיתוס וארכיטייפ: ברור שיש במוחו את המיתוס של הלן שגרמה למלחמת טרויה. ילנה מהסרט - סוג של "סוס טרויאני" שבאמצעותו המגינים היו מבולבלים ומובסים.

סרט תמציתי, נקי מאוד, מעביר בעוצמה את תחושת הניכור בין הדמויות בו (כמו הניכור החברתי). קולנוע רוסי גאוני, מעוצב בקפידה, סוף הסרט פתוח, כיאה לקולנוע הסומך על האינטליגנציה של צופיו. מאוד מופנם, איטי, אמנותי, ולשמחתי לא מסחרי. נותן חשק לראות מה יש לקולנוע הרוסי העכשווי להציע. מקווה שנראה עוד הרבה בארץ.

לפני שנכנסנו לקולנוע פגשנו חברים שיצאו מההקרנה מאד מאוכזבים. היתה לי הפתעה נעימה. מאד אהבתי את הסרט. מבחינות מסויימות זה היה כמו לקרוא ספר טוב, הקצב איטי אבל דווקא משום שהתרבות והמנטליות לא היו מוכרות לי כלל מצאתי את הסיפור והלוקיישנים מרתקים והמשחק מצויין.

הגעתי עם "ראש פתוח" לסרט איכותי שונה. עזבתי בתחושה שרימו אותי. השיטה הנהוגה על ידי הבמאי שכשיש מחסור בדיאלוג בעל משמעות הוא מכניס שוטים שרובם אינם תורמים לעלילה הקלושה (כמו שלוש דקות המוקדשות להורדת המצעים ממיטת חוליו של הגיבור)או שמביאים מסר שכבר מובן קודם לכן לצופה (סצינת אלימות של נכדה של הגיבורה שכבר ברור לכל שהינו פרחח, עצל וחסר תועלת כמו אביו). זו שיטה שמעייפת בתחילת הסרט וממש מרגיזה בסופו. הסצינה היחידה בעלת משמעות היא הדיאלוג בין האב לבתו שם הדמויות הן לא קרטוניות או שותקות במסווה "אומנותי" המבקרים הטעו אותנו. ראו הוזהרתם!

לאלה האוהבים לסבול אני מציע צירוף חד פעמי: בקרו במוזיאון תל אביב בסרט ילנה ואם לא עדיין לא ספגתם די דיכאון, היכנסו לתערוכה של אדוארד מונק. לרומם את הרוח בתערוכה ההודית, בחדרים של יזהר פטקין ואורית אקטע-הילסהיים. הסרט עצמו הוא סרט של פעם, מבית המדרש האומר כי אקדח במהדורה הראשונה.... כך הופך הסרט להיות צםוי עד שימממון. צילום רועד, השוואות מצב באנליות. משחק מצוין אינו מכפר על השיעמום. כדאי להפנים את המסר כמה חשוב לכול אחד מאיתנו לעמוד בזכות עצמו, לל תלות.

סרט איטי ומטריד מנוחה, גדוש ברמיזות ויזואליות - העורבים בהתחלה, האישה המבוגרת והצעירה שמתרחקות על שתי מדרכות, האחות שמסדרת את מיטת החולה אחרי שהוא עוזב את בית החולים ועוד... ועוד... למרות הקושי שבקצב המונוטוני, הסרט ממשיך לעורר מחשבות גם אחרי שנגמר, הרבה בזכות השחקנית הראשית והדילמה שהוא מעמיד בפני הצופה. דרושה מידה של סבלנות כדי לצפות בסרט הזה, אבל הדרמה שמתרחשת בחלקו האחרון מצדיקה את המאמץ.

קולנוע במיטבו. לא קל אבל כ"כ טוב

קולנוע במיטבו. לא קל אבל כ"כ טוב

סרט איטי, משעמם, עלילה רדודה, ממש מאכזב. הלכתי לאור המלצת המבקר והתאכזבתי מאד.

אני מאוד אהבתי אבל זה באמת לא לכל אחד. הסיפור מינורי אבל עורר אצלי הרבה מחשבות על פערי מעמדות ועל האפשרות להחלץ מהמעמד שלך. לא סרט למבקרי קולנוע, יש זמן במהלך הסרט לחשוב הרבה כי קורה מעט ולאט לי זה לא הפריע אלא ההפך.

הסרט הזה לא מיועד לכל אחד. זהו סרט מיוחד והוא מתחיל ללא מוסיקה אבל עם תמונה מטפאורית ופסטוראלית... ציפור ישובה על ענף עץ שאליה מצטרפת ציפור נוספת על רקע בית ששייך למעמד הגבוה (העשיר) ברוסיה. בסה"כ זהו סיפור משובח, רוסי עם צילומים מקסימים ומרהיבים. ישנה הקפדה על הפרטים הקטנים ושפת הגוף של השחקנים. הסרט מתרכז על ההבדל בין העוני לעושר, על קיום בכבוד ומלחמה של הלב וההגיון. ילנה (השחקנית הראשית) נקרעת בין הנאמנות לבעלה ובנה עד שהיא נכנעת. הסרט נע בקצב איטי ומי שאוהב מוסיקה בסרטים - אז אין. (לטעמי האישי לא היה מזיק אם היו מוסיפים קצת מוסיקה לסרט הזה). בסה"כ זהו סרט מומלץ והוא מוטמע אצל כל אחד לאט לאט בדיוק כמו פתיתי שלג שנופלים על פני הארץ באיטיות ונמסים לאט לאט לתוך האדמה. כך גם הסרט הוא נמס לאט לאט בתוכנו.

ילנה. סרט של פעם. כמו הגיבורים שלו, הוא תקוע בחידלון גמור. די ב-20 דקות כדי להעביר את המסר כי כול אחד מאיתנו מן הראוי כי יפרנס את עצמו, ללא תלות. כאן היוצרים מרחו את הזמן בצילומים של סידור מיטה. הכול צפוי, בנלי, השוואות ילדותיות. תקריב של כסף בכספת במערכה הראשונה, חזקה כי יקרה עם זה משהו בהמשך. משעמם עד כדי מועקה. עדיף לראות במוזיאון את התערוכה הההודית, היצירות של יזהר פטקין והציורים המופלאים של אורית אקטע-הילדסהיים. אלה אשר לא סבלו דיים בסרט מוזמנים לתערוכה של אדוארד מונק.