אנומליסה

כמו בסרטים האחרים של קאופמן התסריט מציג דמות דיכאונית ואחוזת שיגעון, אולם למרות הרבדים הרבים, התקשיתי להתחבר לעלילה הפעם (בניגוד לג''ון מלקוביץ'', אדפטיישן ושמש נצחית). הרגשתי שהסיפור המסגרת לא היה מספיק מעובה, ולכן גם עלילת הלילה במלון, שהיא העיקרית בסרט, הייתה קצת תלושה.

סרט אנימציה למבוגרים שזכה לא סתם לאמירות המהללות אותו על היחודיות , השונות וכיוב. ולמרות זאת , למרות העניין והסקרנות מסרט אנימציה למבוגרים יש בו לא מעט כלום ושום דבר. מה בסוף רצה הסרט להביע ? ראיתי , הסתקרנתי , לא יצאתי מכילי.... הרבה ולא כלום....

סרט מקסים !!! הסטופ-מושן נהדר, הדיבוב מעולה, הפס-קול מוסיף די הרבה לאווירה, המסר הנלווה מקורי וערכי במיוחד ורוב הדיאלוגים מעניינים אבל התסריט והעלילה לפעמים אינם מקוריים ומעניינים (בעיקר ב-15 דקות האחרונות) והגסויות שבהם מיותרים בהחלט. אז אם בא לכם סרט כבד עם מסר חשוב, ממליץ. אם בא לכם להעביר את הזמן בכיף, דלגו.

מה נאמר, סרט א-נומלי לגמרי הסרט מתאר ביקור של הגיבור בעיר זרה ליום אחד ומה שהוא מספיק לעשות. המציגים הם בובות ולא שחקנים אמיתיים. עיקר הסיפור הוא המפגש של הגיבור עם דמות נשית שמדברת בקול נשי, בעוד כל שאר הנשים בסרט מדברות בקול גבר. זה משל יפה, אך לדעתי לא מצליח להחזיק סרט שלם. כן, יש כמה רגעים יפים, שכתובים ברגישות אנושית יפה, אך גם יש לא מעט מוזרויות, בעיקר בסוף. מה שמתקבל הוא סרט מוזר, די מעניין, אך לא כזה שאוכל למליץ עליו. מצ''רלי קאופמן הגדול ציפיתי ליותר.

הצגת בני אדם כמריונטות הוא אחד המוטיבים העתיקים בתרבות. הצגת הניכור והבדידות הקיומית אף הוא, לצערנו, מוטיב שכיח. קאופמן לא מחדש דבר או יוצר איזו תובנה מיוחדת בנושא ונופל לקלישות קיומיות. אם יש עניין בסרט הוא אפקט האנימציה המדהימה . בסרט קודם של קאופמן "להיות ג''ון מלקוביץ" הגיבור הוא בובונאי ( מפעיל תיאטרון בובות) נדמה כי "אנומליסה" הוא אחת מיצירותיו של אותו קרייג שוורץ וראוי להיראות כפרק מתוך מכלול שלם.

סרט מצוין ובלתי שגרתי, מאוד יחודי. העלילה מתבהרת רק בשלבי הסיום של הסרט. כדי להבין אותה יש צורך לשים לב לכל פרטי הסרט, אחרת הסרט יראה כשגרתי לא ללא כיוון ברור. זה אולי המיוחד שבסרט הזה, הפרטים הקטנים. טכנולוגיה של האנימציה מדהימה. ממליץ לחפש כתבות באינטרנט לגבי איך יצרו את הסרט הז- תופתעו בגדול. סרט מאוד מומלץ , אחד הטובים של שנת 2015, למרות היותו סרט אנימציה!

סרט מופרע ומדליק, כמו שאני אוהבת.

סרט אנימציה יוצא דופן.מתוחכם.סיפור בנאלי,על אנשים רגילים שנמצאים בצומת באמצע החיים ומחפשים ריגושים.כשהדמויות הן בובות.המלל,המוזיקה,התנועה,הניואנסים,אפילו גם הומור,מאוד מיוחדים.

יצאתי מהסרט עם הרגשה אמביוולנטית. מחד, סרט בטכנולוגיה מיוחדת שמאפשרת לנו להרגיש שמולנו בני אדם עם תחושות ורגשות וכך לפעמים להזדהות עם הסיטואציות הרגשיות/משברים שהן חוות. ומצד שני עלילת הסרט לא מחדשת בעיניי ומבחינת סיפור העלילה (קשה וכואב לכל הדמויות) עם היותה מוקצנת משהו יש בה תחושה של "כבר היינו בסרט הזה", כי המציאות היא שניבטת אלי ומקרינה מהמסך. יש בסרט סצינות "בוטות" והוא ממש לא לילדים ונוער, לדעתי אוכלוסיה צעירה לא תתחבר לעלילה. יכולה לאמר לכם שיצאתי בהרגשה מרירה וכבדה שבעולם שלנו הכל לא פייר ומאוד כואב. מנחשת שחסידי צרלי קאופמן מתחלקים ל 2 קטבים, אוהבים ומהללים או מאוכזבים, אי אפשר להתפשר על אמצע או בינוני. ושוב כדרכי אם אפרט על הדמויות, על היחסים שלהם, אז יהיה פה ספויילר מרגיז, אז אתאפק כי את התרשמותכם מגיבור הסרט עליכם להרגיש לבד, יש כמה רעיונות מבריקים בסרט שיגרמו לכם להזדהות ולהבין אותו וסצינות אחרות יפתיעו ואולי אצל חלקכם יהפכו את הקערה על פיה לצד שני.

סופר משועמם מחייו מחפש ריגושים ואולי אהבה חדשה שתעיר אותו. הסרט נראה מבטיח בתחילתו אבל בהמשך הוא די פשטני. אפשר לראות!

סרט מורכב ומאוד מיוחד, יחד עם זאת חסר משהו.

ראיתי בטרום בכורה בפטיבל אוטופיה בסינמטק ויש לי 2 מילים "יצירת מופת". צ''ארלי קאופמן גאון.יש קטעים מאוד בוטים וגסים, לא לילדים