הדרך לפרדישן

Road to Perdition רוצח שכיר ידוע בעולם הפשע של שנות ה-30 יוצא למסע נקמה עם בנו לצידו,לאחר שאישתו ובנו השני נרצחים...סרט פשוט נפלא,מצולם היטב,משחק טוב של השחקנים הראשיים,אחלה סרט פשע,אהבתי מאוד.

סרט מדהים ממש מדהים מותח מענין ומרגש משחק מצוין תפוארה עוצמתית וניגוני רקע מאפנטים אני לא זוכר עצמי שנהנתי כל כך מסרט כמו שנהנתי מזה

פול ניומן גונב בחן ובקסם את ההצגה. תום הנקס מוכיח שהוא יודע לשחק. צילומים, מוסיקה, אווירה ועלילה סוחפים וגורפים. מעניין.

סרט ענק יפיפייה ובהחלט אחד מהסרטים הטובים של השנה מרתק שמשאיר אותך המום מתחילתו ועד סופו הלב שלי פשוט לא הפסיק לפעום...מי שיסתכל על הסרט הזה ויכנס ממש אליו יבין למה התכוונתי אני חייב להגיד שכל הקאסט משחק בצורה יוצאת מן הכלל ולסם מנדס הבחור גאון הוא בדיוק יודע מה הקהל רוצה והוא נותן להם את זה מי שלא ראה שיראה בכל דרך אפשרית!

סרט בהחלט מוצלח, עלילת גאנגסטרים בהחלט מעניינת, אבל לא צריך להיסחף יותר מידי...כמו של חלק מהכותבים כאן,לא עד כדי כך! א.ב

סרט ענק!!!!!!!!!

סרט נפלא,עם שחקנים נהדרים (פול ניומן יקבל,לדעתי,מועמדות לאוסקר בתפקיד המשנה). צילום ובימוי נהדר של עלילה מעניינת. כדאי מאוד לראות-הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה!!!!

סיכום של כל סרטי הגנגסטרים.סרט מעולה.משחק מצוין ובימוי הראוי לכל שבח.לאוהבי הז'נר במיוחד-חובה.

קולנוע במובן העמוק והמלא של המילה. עולם אחר שבוקע מתוך החשיכה. האין אלה כימיו הגדולים של הקולנוע ההוליוודי ?

שוב הבמאי סם מנדס (אמריקאן ביוטי) נותן הצגה קולנועית מרשימה. למעט האקספוזיציה הקצת מיגעת (כחצי שעם) מדובר בסרט מסע תקופתי מופלא. הצילומים בסגנון הפילם נואר נפלאים (חכו לסצינה האחרונה עם פול ניומן) והסיפור עצמו הוא מרתק. השימוש במשפט הפתיחה של הנער הוא אותו שימוש שעשה מדנס באמריקן ביוטי שבירת המתח הדרמתי. למרות המסקנה הידועה מראש או אולי בגלל. המסע הוא חזק דרמתי ופסיכולוגי. יחסים בין אב לבין הם יחסים בלתי אמצעים ושאלת המוסר לגבי הגיבור (טום הנקס) נפתרת במשפט " אינני יודע אם הוא טוב או רע אני רק יודע שזה אבא שלי". טום הנקס במשחק נפלא , אולי הטוב ביותר שלו. לכו לראות!!

אחד "המבקרים" פה כתב לשים לב לקטע עם הכדור? על איזה כדור אתה מדבר? איזה קטע? חוץ מזה, סרט טוב, מרתק ומהנה. מומלץ!

סרט פשוט נהדר, שחקנים מצויינים. הופעה מוצלחת של טום הנקס, דרמתי אבל לא משעמם, פעולה אבל ברוח שקטה. אין מצב שלא לראות את הסרט הזה (לאותם אלה שמתקמצנים על 30 שקל).

סרט מצויין. שחקנים נבחרו בצורה יוצאת מן הכלל. סרט לא אופייני כמו שאר הסרטים ההוליוודיים, לא יורד ברמה מ"אמריקן ביוטי". לדעתי, זכיה בטוחה באוסקר לטום הנקס ואולי גם לילד על תפקיד משנה.

אחד הסרטים הטובים של השנה, מומלץ ולא לפספס את הקטע אם הכדור. הסוף שלו קצת עצוב אבל הוא מתחבר טוב עם הסרט תחילתו והאמצע.

סרט איכותי למרות הז'אנר המוכר. למי שאוהב סרטי מאפייה הוא יהיה שינוי מרענן בכיכובו של טוםהנקס בתפקיד מפתיע. באופן כלשהו הסרט מעורר גם מחשבות על מציאות, משפחה, חיים בכלל. שווה.

סרט כל כך מאכזב!!! אם כזה קאסט ושלא לדבר על הבמאי ציפיתי לסרט טוב ובמקום זה קיבלתי סרט שרובו משעמעם צפוי ומאוד שקוף.אם כל הכבוד לטום הנקס(שחקן שאני מאד מעריך שעשה סרטים טובים)הוא פשוט לא זה בתפקיד הגנגסטר שנוקם בכולם.בקשר לפול ניומן שהוא פשוט שחקן אדיר לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני בסרט ואני בטוח שהוא יעדיף למחוק את הסרט הזה מהפילמוגרופי שלו.רק גאד לאו הביא משחק טוב והדמות שלו באמת הייתה מעניינת לעומת שלל הדמיות הפתטיות שהסתובבו לידו.ובאמת אם היה לי כוח הייתי ממשיך לדבר על הסרט הזה עוד אבל גם את זה הוא לא שווה(מישהו יכול להסביר לי למה כולם מדברים על הסרט הזה כאילו הוא הסרט של השנה?)אז חלאס נמאס לי ולסיום למה לעזאזל לא הלכתי לפסנתרן????????????????

לסרט הגעתי לאחר שחיכיתי לו במשך כחצי שנה. למרות שניתנו לי הזדמנויות, חיכיתי עד אשר אוכל לצפות בסרט על גבי מסכי הקולנוע בארץ. מהרבה סרטים אחרים שאליהם באתי כשרף הציפיות גבוה, התאכזבתי קצת. כזה לדוגמא היה "נפלאות התבונה", סרט טוב מאוד אולם אכזב אותי לאור המצופה ממנו. ואמנם, פחדתי שגם מה"דרך לאבדון" (אני מתנגד לקרוא לו בשמו הרשמי בעברית "הדרך לפרדישן") אני אתאכזב בסופו של דבר. עוד אנשים שראו את הסרט לפני, וגם הביקורת של האדם שראה חזקו את ההשערה שאני הולך לצאת מאוכזב מן הסרט. כמובן שטעיתי מאוד. מההתחלה קיבלתי סרט מדויק, החל מהפרט המזערי ביותר, והכל בשביל ליצור אווירה תקופתית; צילום מדהים, על גבול הפנומנלי; משחק וליהוק מושלמים (וכשאני אומר מושלם- אני מתכוון לכך); שטף ארועים, גם אם אלו לא "ארועים" במובן של תמונות- דברים המובנים לנו לגבי יחסים בין אנשים, לגבי מוסר של אנשים, לגבי היעוד בחיים, לגבי חניכות וכו'; ומעל הכל- צורת הבימוי... נאמר לפני בנאלי. בנאלי זה ממש לא. מנדז ידע בדיוק איך להכניס את הצופה לתוך הסרט, להבין אותו ולהעמיק בו. על ה"דרך לאבדון" כל אחד יכול להסתכל באופן שונה. אני הסתכלתי עליו באופן שגרם לי להודות לקולנוע שהוא כל כך אמיתי, נוגע ומשקף את המציאות.

הביקורות שלהלן הן חלק מביקורת אחת - נא רדו לתחתית הדף וקראו את שלושת ההודעות מהסוף להתחלה. תהנו מהקריאה ומהצפייה! עידו

הסרט מצולם יפה ע"י הצלם הוותיק קונראד האל, הצלם של "אמריקן ביוטי" ומי שגם צילם את ניומן לפני שנים ב"קיד וקסידי", "רוז" ו"איש המרתון". המוסיקה המהפנטת כרגלו היא של הכוכב העולה תומאס ניומן (וגם ג'ון מ. וויליאמס – נא לא לבלבל עם ג'ון ויליאמס הוותיק), שרשימת הסרטים שהלחין להם מוסיקה נראית כמו רשימת מועמדי האוסקר של השנים האחרונות – "בחדר השינה", "העבר את זה הלאה", "ארין ברוקוביץ'", "גרין מייל", "אמריקן ביוטי", "לפגוש את ג'ו בלאק", ואם נלך רחוק יותר – "חומות של תקווה", "ניחוח אישה", ו"עגבניות ירוקות מטוגנות", וכולל גם את נעימת הנושא של Six Feet Under, בקרוב בכבלים. חותמו על הסרט הוא משמעותי ביותר ומאפשר למנדז לקשר באווירה שבין שני הסרטים שלו. החלק החלש יותר של הסרט הוא, כמו שאמרתי, גם בעריכה הכ"כ לא מעניינת, למרות שכאן אני חושב מדובר יותר בתסריטאי לא מוצלח (דיויד סלף מ-"13 ימים", שעיבד את הסיפור שטוו מקס אלן קולינס, במאי ותסריטאי "המומיה" 1 ו-2 וריצ'רד פירס ריינר, פנים ירוקות לחלוטין) מאשר עורך לא מוצלח (ג'יל בילקוק, העורכת המצויינת של "מולן רוז'"). אז מה לעשות? לכו לראות. הסרט כבר קיבל מועמדות לבימוי בפסטיבל ונציה וסביר מאד שגם יגיע לאוסקר, אם כי הוא רחוק מלגרוף את מה שקודמו הצליח לקחת הביתה. ואם אתם מתעניינים מעט יותר בסרט – לכו ללינק הזה – http://www.awesomestories.com/movies/road_perdition/road_perdition_ch1.htm - ותמצאו בו פרטים רבים לגבי הסרט שאולי תשמחו יותר לקרוא אחרי הצפייה בסרט. 7 בסולם האנלייזר.

ניומן הוא גנגסטר בגודל בינוני, שיש לו קשרים רבים בעולם המאפיה של שנות השלושים, כשמעל לכל מרחפת רוחו של אל קפון. בנוסף יש לניומן בן מניאק וסורר שיסבך את כולם בפרשיית רצח מטופשת, שמייקל ג'וניור יהיה עד לה. כדי למנוע את דליפת הסיפור רוצח בנו של ניומן את אשתו של מייקל ואת בנו פיטר וכך נאלץ מייקל האב לברוח מהעיירה ולמצוא מקום מסתור עם בנו. הסרט כולו מזכיר קצת טרגדיה יוונית רחבת היקף – יש כאן אב (ניומן) עם בנו החורג האהוב (מייקל סאליבן) ובנו הביולוגי הסורר, המקנא ביחסי אביו עם האח הלא ביולוגי שלו. ושרשרת הרציחות, הכמעט צפויה, תתגלגל לה עד הסוף המר שיסגור את מעגל הדמים. הסרט מבוים ברובו באופן בנאלי לגמרי. השוטים צפויים, הסקוונסים ערוכים באופן כרונולוגי ומניעים את העלילה באופן צפוי לגמרי. זה למעשה המקום שבו סם מנדז פשוט גומר את הסרט. כלומר – רוב האנשים יהנו מהסרט, ללא ספק – הוא מלוטש ומרגש במידה מסוימת, אבל מאד לא מיוחד בהשוואה ליצאה הקודמת של מנדז. הנקס ושאר השחקנים הם פשוט סבירים. ואני עוד מאלה שאוהבים את הנקס. הוא מאד מרוחק כמעט כל הסרט ובמידה מסוימת לא שובר את הריחוק הזה – שבמידה מסוימת מעוגנת בדמותו של סאליבן – עד סוף הסרט. מי שמפתיע קצת הוא ג'אד לאו, שמצליח כל פעם להראות קצת אחרת ולשחק אחרת לגמרי – אם נשווה אותו ב"אינטיליגנציה מלאכותית", "מר ריפלי", "אקזיסטנס" ו"הדרך לפרדישן". שחקן טוב וכאן גם מטורף לגמרי.