Seret מהעבר: 30 שנה לסיוט שלפני חג המולד

היה זה מאוחר בסתיו בהאלווינלנד, ובאוויר עמדה צינה. לנגד הירח שלד ישב, לבד על הגבעה.

אלו לא סתם שורות משונות (בתרגום חופשי לעברית כמובן) אלא ההתחלה לשיר בן שלושה עמודים שכתב טים ברטון שיהפוך, בסופו של דבר, לסרט קאלט יחיד במינו. השלד על הגבעה הוא ג'ק סקלינגטון (בקולו של כריס סנדרסון בדיבור), מלכה הבלתי מעורער של האלווין טאון, העיר הקסומה האחראית על ליל כל הקדושים. הוא אוהב את העיר על תושביה המצמררים ואת חגם אך משועמם להחריד מהשגרה. חייו מתהפכים כאשר הוא מגלה חלקת יער ובה עצים קסומים המקשרים לעולמות חגים אחרים. כך מגיע ג'ק לכריסמס טאון השמחה והצבעונית ומחליט שהשנה יגייס את כל תושבי האלווין טאון וישתלט על חג המולד, למרות שאין לו באמת מושג מה הוא עושה.

את המילים העלה ברטון על הנייר עוד בשנת 1982 במהלך עבודתו כאנימטור בדיסני. באותה השנה יצא סרטו "וינסנט", סרט סטופ-מושן קצר בן 6 דקות, גם הוא על פי שיר שכתב וזכה להצלחה. הדבר עודד את ברטון לפתח זאת לסרט או ספיישל טלוויזיוני, אך דיסני לא הבינו את הראש ובאופן כללי חשבו שהסגנון שלו לא מתאים. שנתיים לאחר מכן הוא פוטר מהחברה.

ברטון לא רעב ללחם ופצח בקריירה מצליחה בתור במאי עם להיטים כמו "ביטלג'וס" ו"באטמן" אך רעיון ההאלווין-חג המולד לא הניח לו. בשנת 1990 פנה אל דיסני בניסיון לקנות את הזכויות ליצירה שלו, אך הפעם שינתה החברה את המנגינה לחלוטין. לא עוד 'זה מוזר ואפל מדי בשבילנו, לך מפה' אלא 'הנה 18 מיליון דולר, בוא ותייצר לנו להיט מוזר ואפל'. איזה הבדל עושות כמה שנים וכמה מיליונים בקופות.

כיוון שכבר היה מחויב לבימוי "באטמן חוזר" העביר ברטון את כס הבמאי להנרי סליק, אך שמר לעצמו את תארי המפיק והתסריטאי וכמובן קרדיט ענק בכותרת. עד היום נמשך דיון, שלא לומר ויכוח בקרב מעריצים, של מי באמת הסרט - אם כי ברטון וסליק תמיד הכירו בתרומת האחר לפרויקט. ברטון לא רצה להיות מעורב בתהליך המייגע של אנימציית סטופ-מושן (אוסף של תמונות בודדות שמייצרות אשליה כי אובייקט פיזי שמוזז באופן ידני נע בכוחות עצמו) ולא היה ממש נוכח על הסט במשך שנתיים של עבודה. עם זאת אין ספק שהטים ברטוניות שולטת ביד רמה או כפי שהנרי סליק ניסח זאת "זה כאילו שהוא הטיל את הביצה ואני הייתי צריך לגרום לה לבקוע".

קשה להאשים את ברטון שלא רצה להיות מעורב יותר, אנימציה היא תהליך ארוך וסבוך בכל פורמט. סטופ-מושן כבר גובל בסדיזם. עד תום הצילומים נבנו 20 במות צילום שונות. החל מהאפלוליות המורבידית של האלווין טאון לצבעוניות המנצנצת של כריסמס טאון ועד לאפרוריות של העולם האמיתי. 227 בובות נבנו בסך הכל כשכל אחת נדרשה גם לראשים או מסכות נוספות להבעות פנים. ג'ק סקלינגטון סיים את הסרט עם לא פחות מ-400 ראשים שונים. מישהו היה צריך לבנות פיזית כל שביב של הבעה שנראית על המסך, תזכרו את זה בפעם הבאה שתראו סרט סטופ-מושן. למרות ההתלהבות הראשונית, דיסני לא הביעו המון ביטחון ב"סיוט שלפני חג המולד". הם אף העדיפו להפיץ אותו תחת המותג "טאצ'סטון" הבוגר יותר שבבעלותם מאשר תחת מותג דיסני הקלאסי מחשש שהסרט מפחיד ואפל מדי עבור ילדים. אבל עם יציאתו לאקרנים באוקטובר 1993 התברר שהסיוט לא כזה נורא ואפילו מוצלח ביותר. אנשים אהבו את הסיפור הביזארי, את הדימויים המפחידים וכמובן את השירים הנפלאים של דני אלפמן, שאף סיפק את קול השירה של ג'ק סקלינגטון. הדבר היחיד שאנשים לא מסוגלים להסכים עליו עד עצם היום הזה הוא האם "הסיוט שלפני חג המולד" הוא סרט האלווין או כריסמס.

במשך השנים הפך הסיוט של ברטון לקאלט של מיליונים שנהנים לצפות בו בעיקר בסביבות החג, החג שנראה להם מתאים יותר כמובן. בנוסף יש צעצועים, תחפושות, ספרים, קומיקס, משחקי וידאו ועוד שלל פריטים ממותגים שהפכו את הסרט לחלק בלתי נפרד מתרבות הפופ. ישנם אפילו קונצרטים חיים לפי פס הקול של הסרט ובכיכובם של דני אלפמן, קת'רין או'הרה וקן פייג' שגילמו את ג'ק, סאלי ואוגי בוגי בהתאמה.

"הסיוט שלפני חג המולד" גם אחראי במידה מסוימת לפתיחת תיבת פנדורה של סרטי סטופ-מושן מפחידים במיינסטרים. הנרי סליק, לעד מתוסכל מחוסר הקרדיט על עבודתו, המשיך וביים את "ג'יימס והאפרסק הענק" שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 2009 היה חתום באופן רשמי על הבימוי של "קרוליין" הסרט, שאולי יותר מכולם, הציב את תקן הזהב לאנימציית סטופ-מושן מרהיבה ומפחידה כאחד. טים ברטון טבל את רגלו בעולם הסטופ-מושן שוב בשנת 2005 עם "חתונת הרפאים" ופעם נוספת עם "פרנקנוויני" שבע שנים לאחר מכן.

שמועות על סרט המשך רצות כבר במשך עשורים. עוד ב-2002 רצו דיסני ליצור פרק ב' באנימציה ממוחשבת, למרבה המזל ברטון שכנע אותם לרדת מהרעיון. ב-2019 החלו דיווחים כי דיסני שוקלים סרט המשך בסטופ-מושן או רימייק לייב-אקשן לסרט המקורי. בהתחשב בהיסטוריית הרימייקים העדכנית של החברה, האפשרות האחרונה נשמעת מבהילה במיוחד (ולא בקטע טוב).

אם בכל זאת חשקה נפשכם בעוד קצת מהסיפור, באוגוסט של השנה שעברה פורסם ע"י הוצאת דיסני ספר בשם "Long live the pumpkin queen" מאת שיי ארנשו. הספר מתרחש אחרי אירועי הסרט ומסופר מנקודת מבטה של סאלי, אהובתו של ג'ק. איכשהו, עם חלוף הזמן, הפך החזון המפחיד של טים ברטון לקלאסיקה לכל המשפחה. אולי אנשים פשוט התרגלו לסגנון ואולי הילדים שגדלו איתו והפכו להורים בעצמם, רוצים לחלוק עם הילדים שלהם את הקסם האפל של "הסיוט שלפני חג המולד".

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן