חדשות טלוויזיה / סדרות

"ריפלי": ביקורת סדרה

ריפלי: ביקורת סדרה
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
ספריה של של פטרישיה הייסמית' על הנוכל טום ריפלי עובדו כבר לשלל גרסאות קולנועיות, בהן "הכישרון של מר ריפלי" בכיכובו של מאט דיימון. לאחרונה הגיעה לנטפליקס הגרסה הטלוויזיונית שיצר סטיבן זאיליאן ("ליל האירוע") בכיכובו של אנדרו סקוט ("כולנו זרים") כפסיכופת בעל שיגעון הגדלות. יבגני גרינברג על סדרה בעלת בימוי מלוטש, צילום יפהפה בשחור-לבן וקצב איטי, מותח ומתגמל
"ריפלי", הסדרה החדשה של נטפליקס, מבוססת ברובה על "הכישרון של מר ריפלי", הראשון בסדרת ספרים מאת פטרישיה הייסמית' העוסקים באנטי גיבור בשם טום ריפלי. הסדרה מונה חמישה ספרים שיצאו בין 1955 ל-1991, שלושת הראשונים מתוכם זכו לגרסאות קולנועיות מ-1960 ועד היום, כשטום מגולם על ידי שחקנים כמו אלן דלון, דניס הופר, ג'ון מלקוביץ', ומאט דיימון בגרסה המפורסמת ביותר עד כה של אנתוני מינגלה, "הכישרון של מר ריפלי" משנת 1999 שבה כיכבו גם ג'וד לאו, גווינת פאלטרו, קייט בלאנשט ופיליפ סימור הופמן. מלקוביץ' עצמו מפציע בסדרה החדשה בתפקיד אורח.

בסדרה החדשה טום של היוצר סטיבן זאיליאן ("ליל האירוע") מגולם ריפלי על ידי השחקן האירי אנדרו סקוט ("שרלוק", "כולנו זרים"), לצד דקוטה פנינג ("מלחמת העולמות") ואליוט סאמנר, שחקנית וזמרת נזילה מגדרית והבת של סטינג, שמגלמת דמות של גבר - פרדי מיילס. אפשר לטעון שהליהוק הזה מכוון, כי טום עצמו מתחבט לגבי הזהות המינית שלו וממש לא מחבב את פרדי לפי העלילה.

טום ריפלי הוא נוכל קטן וכושל שמעביר את ימיו בניו יורק בהתחזות לאנשים אחרים, זיוף חתימות, צ'קים והוצאת סכומי כסף קטנים במרמה מאנשים פרטיים. כמה אירוני שדווקא בגלל טעות בזיהוי טום מגויס על ידי איל הון כדי לשכנע את בנו, דיקי גרינליף, לחזור משהייתו הממושכת באיטליה עם חברתו מארג' לקריירה משמעותית יותר באמריקה. לטום כמובן אין שום קשר לדיקי, אבל הבלש הפרטי של הגרינליפים מאתר אותו בתור החבר של דיקי מהלימודים באוניברסיטה. כך הרמאי הזוטר שלפני רגע גילגל אופרציה שלמה של התחזות למרפאת שיניים מתוך דירתו המעופשת, רק כדי להיכשל ברגע האמת בסניף הבנק שעולה על הזיוף, מוצא את עצמו באחד המקומות היפים בעולם עם תקציב בלתי מוגבל.



אטרני היא העיירה הקטנה ביותר בכל איטליה עם אוכלוסיה של פחות מאלף איש, השוכנת ברצועת חוף אמלפי בדרום איטליה, והיא נבחרה על ידי זאייליאן לשמש מוקד ההתרחשויות בחלק הראשון של העונה, במקום מונג'יבלו הדמיונית מהספר. האתר AirBnB מדווח על זינוק של עשרות אחוזים בהזמנת דירות באטרני והסביבה מאז צאת הסדרה בנטפליקס. האיטלקים מקווים שנהירה המונית של תיירים לא תפר את שלוותם ואת האווירה במקום. אבל סיפורה של אטרני הוא לא במתכוון כמו זה של ריפלי עצמו שמטפס כלפי מעלה בגרמי המדרגות האינסופיים של העיר.

עני או עשיר, האדם לא משנה את טבעו. ככל שהוא מתברג יותר בחברה הגבוהה, ריפלי רק חומד עוד ועוד וצולל אל תוך חיים של שקרים, זיופים, התחזויות ורצח. אבל כמו שהיה נוכל זוטר כושל ומרושל, כזה הוא גם בתור פושע ורוצח. שתי הרציחות, שלכל אחת מהן מוקדש פרק שלם, הן פשוט קומדיה של טעויות רצופות שגורמות לצופה לתפוס את הראש מרוב גיחוך. למרות שובל של ראיות שהוא משאיר מאחוריו, איכשהו טום מצליח שוב ושוב לחמוק מלהיתפס, עם יותר מזל ואוזלת יד של המשטרה האיטלקית משכל. במהלך משחק חתול ועכבר שלו עם הרשויות, טום מדלג בין נקודות רבות באיטליה, ביניהן רומא, סיציליה, ונציה ועוד. כל הנופים המרהיבים ונקודות הציון במקומות אלה מעוקרים מיופיים לחלוטין על ידי הצילום המהמם בשחור-לבן של זוכה האוסקר רוברט אלסוויט ("זה ייגמר בדם"). במקום זה, אנחנו רואים צד אחר של איטליה, האפל והקודר, בהתאם לאופי הדמות של טום. יש מספר סיבות לבחירה של זאיליאן בצילום המונוכרמוטי. אחת מהן מתיישבת עם הזזת עלילת הסדרה משנות ה-50 ל-60, השנים שלז'אנר הפילם-נואר, היצ'קוק ופליני האיטלקי.



סיבה נוספת מתכתבת עם האובססיה שטום מפתח ליצירותיו של קאראווג'ו. הצייר שפעל במאה ה-16 שילב אלמנטים של אור וחושך. בכל מקום אליו הוא נודד, ריפלי מעביר זמן רב בגלריות המציגות את ציוריו ואף רוכש קטלוג מקיף של כל עבודותיו. הצייר היה נודע בזכות אלימות שהציג על הקנבס ומחוצה לו, בנוסף להיותו ביסוקסואל. ריפלי הוא מספיק פסיכופת ונרקיסיסט כדי להעביר את ההקבלה בינו לבין קאראווג'ו, לראות את עצמו בציוריו ואף לעטות את דמותו החיצונית.

"ריפלי" עצמה היא ממש כמו יצירה של קאראווג'ו. אור ואפלה, הנצחה פואטית של אלימות, בימוי מלוטש, צילום יפהפה, קצב איטי, מותח ומתגמל. לועמת זאת, המשחק אנמי ביחס לגודל ההפקה, למעט זה של דקוטה פנינג ומאוריציו לומברדי. נקודת התורפה הגדולה היא ריפלי עצמו. טום של אנדרו סקוט הוא לא דמות חביבה שאפשר להתחבר אליה, לעומת אנושיות של אנטי גיבורים בפילם-נואר הקלאסי או רומנטיזציה של הפשע בסרטים כמו "תפוס אותי אם תוכל" ואפילו "הכישרון של מר ריפלי" המקורי.

סקוט אינו שרמנטי כמו אלן דלון, לא חביב כמו מאט דיימון ולא כובש כמו מלקוביץ'. הוא מציג דמות רקובה מהיסוד של פסיכופת בעל שגעון גדלות שאפשר להבין בקלות למה הוא לא יושב טוב בעין של כל הסובבים אותו. אך יותר מזה, זאייליאן טוען שכל הדמויות שלו נגועות באופורטוניזם, כמו מארג' שמנצלת את צלמי הפפראצי לטובת קידום עצמי או מפקח המשטרה שמשקר לגבי אשתו. היצירה של זאייליאן הוא ללא ספק צלילת העומק הכי מפורטת אל נבכי דמותו של הפושע החלקלק, גם אם אינה מצליחה להנגיש אותו לצופה, אבל מכינה את הקרקע לעונות נוספות.

הסדרה "ריפלי" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן
יבגני גרינברג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2024
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
2022
2023
2024
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
The Great Escaper1הבריחה הגדולהציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.0
Bad Boys Ride or Die2בחורים רעים: הכל או כלוםציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 2.0
The Sixth Child3הילד השישיציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.4
Radical4רדיקליציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 4.3
Hemda5חמדהציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 3.3
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט