מדור סרטי האימה החודשי של זוהר צלח: סרט ההמשך Ouija: Origins of evil של הבמאי העולה מייק פלאנאגן והסרט Under The Shadows שנבחר לייצג את בריטניה באוסקר
Ouija: Origins of evil
ב-2014 הגיע לבתי הקולנוע "Ouija", סרט אימה עם תקציב קטן (5 מיליון דולר) שלא היה מוצלח במיוחד, אבל כן שבר קופות עם הכנסות של מעל 100 מיליון דולר, מה שכמובן הוביל לסרט המשך.
לסרט ההמשך גייסו האולפנים את מייק פלאנאגן, אחד מהשמות העולים שכבר ככיכב השנה במדור עם "Hush" המרענן מה שהעלה מעט את הציפיות לקראת ההמשכון שנשמע בהתחלה מיותר.
הסרט, שמתרחש בשנות ה-60 עוקב אחר אליס זנדר (אליזבת רידר, "האנטומייה של גריי") המגלמת אם חד הורית המרוויחה כסף כמדיומית, אלא שכבר בתחילת הסרט אנחנו מגלים שהיא נעזרת בבנות כדי ליצור את אותם "אפקטים" ובעצם הכל תרמית. על מנת לשדרג את הטריקים שלה מכניסה אליס לוח וויג'ה שמביא עימו כוח אפל אשר משתלט על בתה הצעירה (לולו ווילסון) ומציב את המשפחה כולה בסכנה.
פלאנגאן עושה כאן עבודה מצוינת בבניית דמויות וסיטואציות והסרט כולל לא מעט סצנות נהדרות ומותחות שגם מצליחות להבהיל. המשחק בסרט די טוב (לולו ווילסון בהופעה קריפית במיוחד) ובסך הכל מדובר בסרט די מוצלח, אבל בכל זאת יש כאן תחושת פספוס.
תחושת הפספוס נובעת מהעובדה שהסרט לא הולך מספיק רחוק. אנחנו לא מקבלים סצנות קשות, דם או משהו מטריד במיוחד, כל מה שאנחנו מקבלים זה המון אווירה וג'אמפ סקרז בעוד סרט אימה שמנסה להתאים את עצמו לקהל צעיר, במקום ללכת צעד קדימה וליצור משהו באמת מרשים. התוצאה היא עוד סרט אימה מוצלח למדי, אבל בהחלט לא יוצא דופן.
Under The Shadows
אחד מסרטי האימה המדוברים של העת האחרונה, שנבחר לייצג את בריטניה במרוץ לאוסקר הקרוב. סרט הביכורים של באבאק אנווארי מתרחש בשנות ה-80 בטהרן, כשברקע המלחמה הקשה בין איראן לעיראק ועוקב אחרי שידה (נרגס ראשידי), שפעילותה הפוליטית בימי המהפכה עולה לה באפשרות לחזור ללימודי הרפואה. כאשר בעלה של שידה נשלח למערכה כדי לעזור והקונפליקט מחריף, שידה נשארת עם בתה בבית ודברים מוזרים מתחילים לקרות.
משהו בווייב הכללי של הסרט ייחודי מאוד, הכל מחלחל לאט ומתפתח לאט, קצת כמו "הבאבאדוק" או הפתיחה של "הטינה". הבעיה היא שאותה ציפייה שמשהו יקרה אף פעם לא באמת מתממשת והסרט, במקום ללכת לכיוון של סרט אימה מוצלח במיוחד, הולך לכיוון של מסרים פוליטיים או דרמות קטנות וכל מה שאנחנו נשארים איתו זה האווירה וכמה סצנות טובות שלא הולכות לשום מקום.
עם זאת שווה לראות את הסרט בגלל בעיקר הבימוי המדויק של אנווארי, שבטח עוד נשמע עליו בעתיד, וגם כי מדובר בסרט לא רע בכלל (אבל לא סרט אימה מוצלח במיוחד).