המחברות של אליש: ביקורת סרט

לאחר מותה של אלישבע רייז נמצאו בביתה שבקיבוץ הדתי עין צורים מחברות אותן הייתה כותבת מדי שנה לכל אחד משבעת ילדיה מהרגע בו נולדו ועד ליום מותה. המחברות חושפות את סיפורי המשפחה ומערכת היחסים המורכבת בין הילדים לאמם, אשר מעולם לא ידעה להביע אהבה.

הסרט הנו הסרט הדוקומנטרי הראשון באורך מלא של הבמאי גולן רייז, בוגר בית הספר מעלה לקולנוע שבירושלים. מעבר לסיפור המשפחתי נוכח בסרט גם סיפורו הפרטי של גולן, אשר לאורך כל הסרט עסוק בלהבין את העבר שעיצב את דמותו ולענות על השאלה מדוע סבתו לא ידעה איך לאהוב את ילדיה.

[*]

עיקר הסרט מצולם בביתה העזוב והריק של אלישבע בקיבוץ. יש בו שימוש רב בקטעי ארכיון, צילומים משפחתיים ושירי ילדות, שמעבירים לצופה את חוויית הילדות בקיבוץ ואולי אף מפגישים אותו עם ילדותו שלו. בנוסף לסיפור האישי ישנו בסרט גם סיפור היסטורי על שנות השיא של הקיבוץ בישראל והשינויים שהוא עובר כאשר האידיאלים של חיי הקולקטיב מתחילים להתפורר. הוא מעלה שאלות קשות על אורח החיים הקיבוצי, הלינה המשותפת והשפעתה על הילדים. הבמאי מפגיש כל אחד מהילדים עם קטעים מיומנה של אמם אשר נכתבו לגביו, לפי סדר הילודה, ואט אט נרקמת תמונת המשפחה כשהחוט המקשר הוא האם המתבוננת מהצד, חושפת מעט מעולמה הרגשי אותו לא זכו הילדים להכיר בחייה ומספרת את סיפור חייהם. דרך המחברות לוקחים הילדים את הצופה למסע בזמן שמתחיל בילדותם בבית הילדים, ממשיך במעברם לבית ההורים עם פירוק הלינה המשותפת ומסתיים בבגרותם. שבעת האחים נפגשים מחדש עם ילדותם, מביאים עדויות חושפניות מעברם ומספרים על רגעי התבגרות, אהבות ראשונות וסימני שאלה לגבי הדת.

זה סרט מרתק אשר מכניס את הצופה אל תוך מרקם היחסים השברירי בתוך משפחה אחת, בקיבוץ אחד עם אמא אחת ושאלה גדולה שמהדהדת בראש לאורך כל "המחברות של אליש" - מדוע לא ידעה האם לאהוב את ילדיה? מומלץ למי שאוהב להתרגש ולהתרפק על העבר (תכינו ממחטות).

הסרט "המחברות של אליש" יוצג החל מיום רביעי (1.11) בסינמטקים ובתי קולנוע ברחבי הארץ.