Seret מהעבר: 30 שנה ללקום אתמול בבוקר

במלאות שלושים שנה לצאתו של הסרט "לקום אתמול בבוקר" (Groundhog Day) של הרולד ראמיס ("מכסחי השדים"), חזרנו לבחון מה הפך אותו לאחד הסרטים המוכרים, האהובים והמצוטטים ביותר בתרבות הפופולרית. הסרט הרוויח מעל 105 מיליון דולר, והיה לאחד הסרטים המרוויחים ביותר ב-1993. הוא זכה לביקורות חיוביות ובפרס ה"באפטא" הבריטי לתסריט המקורי הטוב ביותר, אך לא היה מועמד לאוסקר באף קטגוריה. תהילתו באה בהמשך כשהפך לסרט קאלט מדובר בשל השילוב המיוחד בין קומדיה, פנטזיה, והרהורים פילוסופיים על מהות הקיום האנושי. הוא עורר דיון אקדמי והפך לאלמנט מרכזי בתרבות הפופולרית. מחזמר ומשחק וידאו המבוססים על הסרט הם רק שתי דוגמאות לכך, שלא לדבר על שלל סרטי לולאת הזמן שבאו בעקבותיו ("מז"ל טוב", "קוד מקור", "פאלם ספרינגס", "קצה המחר" ועוד).

הסרט מספר על פיל (ביל מארי, "מכסחי השדים", "פרחים שבורים"), חזאי טלוויזיוני ממורמר בתחנת טלוויזיה מקומית, שחושב שהוא כוכב ענק ומתנהג בהתאם. הוא נשלח לעיירה קטנה שידועה בשל "יום המרמיטה" (כשם הסרט באנגלית). זהו טקס בו בכל שנה ב-2 בפברואר מוציאים את המרמיטה המקומית מגזע עץ ושואלים אותה עוד כמה שבועות חורפיים צפויים עד בוא האביב. לאחר השידור של הטקס, נתקע החזאי בעיירה בשל סופת שלגים וקם כל בוקר לאותו "יום מרמיטה" בלופ שנדמה אינסופי. כמו בכל סיפור אגדה, האהבה היא הכוח הגואל שיוציא אותו מהלופ, בכל המובנים. היא מתגלמת בדמותה המקסימה והאופטימית תמיד של ריטה (אנדי מקדואל, "סקס, שקרים ווידאוטייפ"), מפיקת התכנית.

במהלך הסרט עובר הגיבור שינוי מאדם מרוכז בעצמו, יהיר וחסר אמפתיה, לאדם חם ואנושי, שהופך למרכז החיים בעיירה הקטנה. זהו סיפור על גאולה של האדם מעצמו, שחרור מהתכונות שכובלות אותו לחיים חסרי משמעות. בדומה לסיפור הקלאסי "מזמור חג המולד" של צ'רלס דיקנס שבו הופך הקמצן האנוכי סקרוג' לאוהב אדם בעקבות חזיונות של העבר, ההווה והעתיד, ב"לקום אתמול בבוקר", הזמן הוא המאפשר את הטרנספורמציה מאנוכיות לאנושיות. הדים אפשר למצוא גם לסרטו הקלאסי של פרנק קפרה "אלו חיים נפלאים", בו הגיבור עומד להתאבד וניצל באמצעים פלאיים. "לקום אתמול בבוקר" ממשיך את המסורת של סיפורי גאולה כאלה, שמשלבים ממד דתי ופלאי בחיים המודרניים. המשל שבלב הסרט עוסק במעבר בין החורף, כמצב קיומי, לאביב של התחדשות ושינוי. מתי יגיע האביב אינה רק שאלה של מזג אוויר. כאשר מגלה הגיבור שהוא תקוע, תגובותיו הרגשיות מגוונות. מייאוש שבמהלכו הוא אומר שהחורף התמידי הוא המצב הקיומי האנושי, להכרה שאם אין מחר אז אין השלכות למעשיו והוא יכול לגנוב, לרמות ולשקר ככל העולה על רוחו, לניסיונות חוזרים ונשנים להתאבד, שאחריהם הוא "קם לתחייה" לאותו בוקר.

רק לאחר שהוא מבין שעזרה לאחרים ואהבה לבני אדם היא הגורם הנותן משמעות לחייו, הוא מסוגל גם ליצור קשר רומנטי אמיתי. באותו רגע של אושר הוא אומר ש"לא משנה מה יקרה מחר. אנחנו מאושרים עכשיו". רק ההכרה הזאת שוברת את הלופ, והוא מתעורר עם האישה שהוא אוהב לבוקר חדש. במובן מסוים, גם העיירה, שבה מחליטים שני הנאהבים לגור, היא מקום שקפא בזמן. היא משמרת את הקהילתיות והערבות ההדדית, מעין גרסה אוטופית של אמריקה. הגיבור, שבז בתחילת הסרט ל"כפריים הבורים", מגלה שהחום האנושי שלהם הוא התרופה לקור בחייו.

בצפייה מחודשת בסרט, לא כל הרגעים הקומיים מוצלחים. גם תיאור דמויות הנשים כאן לא היה עובר היום. מושא אהבתו של הגיבור היא מלאך עלי אדמות, שאת דמותה הוא מפסל בשלג. נדמה שהיא קיימת רק כדי לשרת את מסעו של הגיבור להארה. הנשים האחרות בסרט גם הן קיימות רק כדי לשרת את צרכיו של הגיבור, המיניים והאחרים.

ב-2020, הסרט הקצר שזכה באוסקר הוא סיפור מחדש של "לקום אתמול בבוקר" שבמרכזו גבר שחור צעיר, שנהרג שוב ושוב על ידי שוטר גזען. היקום המקורי של הסרט לבן כשלג, תרתי משמע, ואין בו מקום למתחים גזעיים, אבל החוויה הרגשית שבלב הסרט משכנעת יותר מתמיד. ביל מארי בתפקיד הראשי מפליא לגלם את התהפוכות הפלאיות שעוברת הדמות. הסצנות בהן הוא מנסה להציל ממוות את ההומלס המקומי וכושל כל פעם מחדש מרגשות עד דמעות. "לקום אתמול בבוקר" הוא משל אופטימי שמאמין בטוב האנושי למרות הכול.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן