קאן 2023: אנטומיה של נפילה הוא הזוכה הגדול, טרנטינו גנב את ההצגה

היום הלפני אחרון בפסטיבל והעייפות מתחילה לתת את אותותיה. אני צופה בסרט "La Chimera", קשקוש מקושקש שהתחפש ליצירה קולנועית. סרטה של הבמאית אליס רורוואכר, שאני לא נמנה עם מעריציה, עוסק בגונבי יצירות אמנות באיזה חור באיטליה ואני מודה שממש לא הבנתי על מה ולמה הסרט ובקושי הצלחתי להחזיק את כולו. איזבלה רוסליני הוותיקה קצת מצילה את המצב וכרגיל אחותה של הבמאית אלבה משתתפת בסרט. שאלוהים ישמור אותי מסרטים כאלה.

העיר די התרוקנה וחלק מהמבקרים נסעו לצפות במרוץ הפורמולה 1 המתקיים במונקו שלא רחוקה מקאן. אני משתדל קצת להאט את הקצב .בערב עוד מסיבה בדירה הסודית המשקיפה על העיר וזהו. היום האחרון של הפסטיבל הגיע. כרגיל זהו היום שבו מקרינים מחדש את כל סרטי התחרויות השונות. אני משלים צפייה בכמה סרטים שחמקו לי - הסרט ״ארבע בנות״ הטוניסאי, סרט מוזר שלא לומר מיותר על במאית שעושה סרט על ארבע בנותיה. מעבר לכך שנדיר לראות סרט מטוניסיה אני לא מצאתי עניין בסרט שמשתתף בתחרות הראשית. מעניין הרבה יותר הוא הסרט ״פסי טיגריס״ - סרט אימה ממלזיה על בחורה מתבגרת שהופכת אט אט לטיגריס. מזכיר לי את הסרט הפיני ״הזאב הוויקינגי״ על נערה שהופכת לאיש זאב. הסרט הוא אלגוריה חברתית שנונה והוא אף זכה בפרס הראשי במסגרת ״שבוע המבקרים״. אני חושב שזה הסרט הראשון שראיתי ממלזיה.

הסרט האחרון שאני מצליח להשלים לפני שאתכונן לטקס הסיום הוא ״קובי״ - סרטו החדש של גאון הקולנוע היפני טקאשי קיטאנו ("זטואיצ'י") ואחד הבמאים הכי אהובים עליי. קיטאנו מעבד סיפור היסטורי על מלחמות שוגונים ביפן הפיאודלית. הוא ללא ספק שאב השראה מנגישה אושימה, שליהק אותו בזמנו לסרטו״טאבו״, וגם ב״קובי״ יש תמות הומו-ארוטיות רק שאצל קיטנו הכל מתובל בלא מעט הומור (וזו הבעיה של הסרט כי ההומור חותר תחת העלילה הסופר כבדה). מרגש לראות שקיטאנו הוותיק עדיין פעיל.

כעת זה הזמן לטקס הסיום, שמתקיים באלם לומייר המפואר והנוכחים בו כמו בפרמיירות הם בעיקר אנשי התעשייה וסלבים. עד היום צפיתי בטקס בשידור חי באולם שליד הלומייר, השנה הוזמנתי לטקס עצמו בזכות היותי מצביע לגלובוס הזהב. סרט הנעילה הוא הסרט החדש והמצופה ״אלמנטלי״ של דיסני-פיקסאר עליו אכתוב כשייצא בבתי הקולנוע בישראל.

הזוכה הגדול בטקס היה הסרט הצרפתי "אנטומיה של נפילה". השחקנית האגדית ג'יין פונדה הגישה את הפרס לבמאית ג'וסטין טרייה והדגישה את חשיבות הנשים היוצרות בתעשיית הקולנוע. זו הפעם השלישית בלבד שבה במאית זוכה בפרס דקל הזהב, אחרי ג'יין קמפיון על "הפסנתר" וז'וליה דוקורנו על "טיטאן". טרייה נשאה נאום חריף ומאוד אמוציונלי שבו דיברה על חשיבות המחאה בצרפת שמדוכאת כעת על ידי המשטר.

ואיך הסרט? טוב אבל לא מדהים בעיני. הוא עוסק במותו של אדם באזור מרוחק באלפים. אשתו מואשמת ברצח והסרט מתאר בדקדקנות היצ'קוקיאנית איך מנסים עורכי הדין לחשוף את האמת בין כותלי בית המשפט. את האלמנה מגלמת השחקנית הנפלאה סנדרה הולר, הזכורה כגיבורת ״טוני ארדמן״ הנהדר. הסרט יופץ בהמשך השנה בבתי הקולנוע בישראל ע"י קולנוע חדש.

(ג'וסטין טרייה ופרס דקל הזהב. צילום: גטי אימג'ס)

הטקס התחיל עם קארה מאסטרויאיני, הבת של קתרין דנב ומרצ'לו מאסטרויאיני, שהנחתה אותו. בפרס הראשון, פרס השחקן, זכה קוג'י יקוזו מהסרט "יום מושלם" של הבמאי הוותיק וים ונדרס, שבו הוא מגלם בסרט מנקה שירותים ציבוריים בטוקיו. הגישה לו הפרס זוכת שנה שעברה, השחקנית האיראנית הגולה זאר אמיר איברהימי מהסרט "עכביש קדוש", שבקרוב תשתף פעולה עם גיא נתיב בסרט חדש שהשניים יביימו.

פרס השחקנית הוענק לשחקנית הטורקייה מרווה דיזדר, כוכבת הסרט ״העשב היבש״ של גאון הקולנוע הטורקי נורי בילג׳ה ג׳ילן. היא התרגשה מאוד והודתה ל"במאי הנפלא" והקדישה את הפרס ל"כל הנשים שחוות קשיים ברחבי העולם". השחקן ג'ון סי ריילי העניק את פרס התסריט לסקמוטו יוג'י על הסרט "מונסטר" של הירוקזו קורה אדה, היפני השני שזכה בטקס הנוכחי. קורה אדה קיבל את הפרס במקומו ודיבר על הסרט שעוסק בשני צעירים שמחפשים את מקומם בעולם.

פרס חבר השופטים הוגש על ידי השחקן אורלנדו בלום. הוא דיבר על העבודה הקשה של השופטים, שראו לא פחות מ-21 סרטים בתחרות הראשית. הפרס הוענק לבמאי הפיני אקי קאוריסמקי על סרטו "עלים נופלים". השחקנים הראשיים שראיינתי במהלך הפסטיבל עלו לקבל את הפרס. המסר של הבמאי: "תודה וטוויסט אנד שאוט" - הדבר היחיד הלא מעונב בטקס הערב.

במאי האנימציה של פיקסאר פיט דוקטר העניק את פרס הבימוי לבמאי הווייטנאמי טראן אן-האנג (״ניחוח הפפאיה הירוקה״) על על סרטו ״התשוקה של דודין בופה״. הסרט עוסק בשף המחליט למסד את יחסיו עם הטבחית הוותיקה שלו (ז׳ולייט בינוש בתפקיד לא הכי משכנע). הסרט הוא בערך "החגיגה של באבט" בצרפתית ולכן הבמאי מודה לאשתו שהיא בעצם הבשלנית שלו.

אורח מפתיע בטקס הסיום היה הבמאי הכבר חצי ישראלי קוונטין טרנטינו שהגיע להעניק את פרס הגרנד פרי. הוא הזמין לבמה את במאי הבי מוביז, רוג'ר קורמן, וכולם עמדו ומחאו כפיים בזמן שטרנטינו סיפר לבמאי בן ה-97 עד כמה הוא מעריץ אותו. הפרס הוענק ל"זון אוף אינטרס" של ג'ונתן גלייזר על מפקד מחנה אושוויץ, רודולף הס, ומשפחתו המתגוררת בסמוך למחנה ההשמדה ומנהלת חיי שגרה. גלייזר הודה לשחקניו הראשיים ולמנהל מוזיאון אושוויץ בירקנאו.

(טרנטינו ורוג'ר קורמן. צילום: גטי אימג'ס)

זה היה הפסטיבל השביעי שלי בקאן וכל שנה שעוברת אני נהנה יותר. לאו דווקא מרמת הסרטים שהשנה קצת איכזבו אותי, אבל סוף סוף אחרי הקורונה חזר הפסטיבל לפעילות מלאה ואפשר היה להרגיש את הדוחק בכל מקום - בתור לסרטים, במסיבות העיתונאים הגדושות ואפילו בתור למסיבות.ראיתי סך הכל 26 סרטים ומתוכם 20 מ-21 סרטי התחרות הראשית. קיימתי לא מעט ראיונות והלכתי להמון אירועים ומסיבות, התקנתי מזוזה בביתן הישראלי עם מנכ"ל משרד התרבות וזה הזמן להיפרד עם מסיבת הסיום בחוף של הפסטיבל. עד לשנה הבאה בקאן.