Seret מהעבר: 30 שנה לגברת דאוטפייר

כריס קולומבוס, שכתב את התסריט לסרט הקאלט "גרמלינס" (1984) וכבר זכה להצלחה ענקית כבמאי של "שכחו אותי בבית" (1990), יצר ב-1993 עוד להיט קופתי. "גברת דאוטפייר" בכיכובו של רובין וויליאמס, שהיה אז בשיא הקריירה הקולנועית שלו, הוא (עוד) סיפור על גבר המתחפש לאישה, ומגלה מחדש את עצמו, בדומה ל"טוטסי"(1982) בכיכובו של דסטין הופמן, שעסק בנושאים דומים עשור לפניו. בצפייה חוזרת בסרט, שלושים שנים מאוחר יותר, הוא מעלה כמה שאלות בנושאי גבריות, נשיות וייצוגים קוויריים על המסך הגדול.

הסרט מספר על גבר גרוש ושחקן כושל. הוא עובד כמדבב סרטים מצוירים, וכך הצופים מקבלים עוד טעימה של הכישרון המופלא של רובין וויליאמס, שדיבב את הג'יני במנורה ב"אלאדין" שנה קודם לכן. כדי להתקרב מחדש לילדיו הוא עונה למודעת דרושים של גרושתו, המחפשת אומנת וסוכנת בית עבור ילדיהם, מתחפש לאומנת בשם המופרך גברת דאוטפייר, ומצליח לקבל את העבודה, מבלי שאף אחד מזהה מיהו. החוויה של חיים בגוף של אישה מבוגרת, והמשימה של טיפול בילדים, מלמדים אותו שיעור על הורות אחרת.

בסוף הסרט, הוא שומר את זהותו כאומנת, הפעם כתפקיד על המסך בתכנית טלוויזיה לילדים. יחסיו עם גרושתו משתפרים, אך הם אינם חוזרים לחיות יחד כזוג. בדמותו כאומנת בסדרת הטלוויזיה, הוא מייעץ לילדה שהוריה התגרשו במונולוג המדבר על אפשרות לסוגים שונים של משפחות, שבכולן המרכיב החשוב ביותר הוא אהבה. אבל המונולוג המרגש הזה לא כולל משפחה שיש בה שני אבות או שתי אימהות.

אחיו של הגיבור ובן זוגו הם העוזרים לו ליצור את הדמות של גברת דאוטפייר. את האח מגלם הרווי פירסטיין, שחקן מחזאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי ואייקון גיי. בסצנה מרכזית בסרט, מגיע הגיבור לביתו של אחיו ומבקש ממנו להפוך אותו לאישה. הם מאפרים אותו והופכים אותו לדמויות אייקוניות שונות. כך הוא הופך למשל גם לברברה סטרייסנד. זה כמובן נותן מקום לוויליאמס להפגין שוב את כישרון החיקוי הבלתי נדלה שלו. הצמד בונה לו מסכה והופך אותו לאומנת המבוגרת. בסוף הסצנה אנו רואים את התגובה של הזוג ליצירה שלהם. התוצאה מסתבר, היא "כמעט אמא שלהם". כלומר, יש צורך בשני גייז כדי ליצור חיקוי משכנע מספיק של אישה. על פי הסרט, התחפושת עובדת מעל ומעבר למצופה. .

הסרט נחל הצלחה מסחררת וגרף מעבר ל-400 מיליון דולר. אך המבקרים לא בדיוק התלהבו. הופעתו של וויליאמס נתפסה כגבר המשחק את עצמו משחק אישה בניגוד לסרט "טוטסי", שבו דסטין הופמן בתפקיד הראשי תואר כשחקן טוב המצליח לגלם אישה באופן משכנע. אך "טוטסי" דומה כל כך ל"גברת דאוטפייר" ששני הסרטים ממש מתחברים בדמיונו של הצופה. האם "גברת דאוטפייר" הוא סרט פמיניסטי המציג חזון של משפחה "אחרת" ומציג מודל אחר לגבריות ולאבהות? האם דמותו של גבר בדראג היא מקור להשראה או מוקד ללעג ולגיחוך? מצד אחד, רובין וויליאמס עצמו העיד שהוא תומך בקהילה הגאה ושמח לגלם דמויות קוויריות. אך האם הסרט רומז שרק "אישה", גם אם היא מחופשת לכזאת, יכולה לספק לילדים את מה שהם צריכים? מין מרי פופינס, קפדנית אך גם רכה כשצריך, שתמלא את התפקיד שההורה האמיתי לא יכול למלא? האירוניה כאן היא שהגבר צריך להתחפש לאישה מבוגרת על מנת להיות אבא טוב לילדיו.

עולה גם שאלה של ייצוג גבר בדראג כדמות נלעגת ומגוחכת, משהו שאינו טבעי, ונועד רק לשרת תפקיד. בסופו של דבר, הגבר משמר את תחפושת האישה כאמצעי כלכלי. בהתחלה הוא מקבל שכר מגרושתו כאומנת של ילדיו, במקום שיהיה הוא זה שישלם את המזונות עבור הטיפול בהם. אחר כך הוא משתמש בתחפושת המוצלחת על מנת להמשיך לעבוד כשחקן. בשני המקרים, זוהי עסקה כלכלית שבה, שוב באופן אירוני במיוחד, תחפושת האישה עוזרת לגבר להשתכר בעולם שבו ידוע שנשים משתכרות הרבה פחות מגברים.

כסרט משעשע לכל המשפחה, שבו רובין וויליאמס הנפלא תמיד מצליח להביא למסך את הפרסונה הגדולה מהחיים שלו, "גברת דאוטפייר" עדיין עובד. אבל נדמה שהתקדמנו מעבר לייצוג של גבר סטרייט בדראג, לתפיסה אחרת. תכניות ריאליטי מצליחות כמו "המרוץ לדראג של רו פול" מגלמות סוג אחר של דראג: זוהר, יפה, מודע לעצמו ומשחק בתוך התפקידים המגדריים בצורה מתוחכמת ומעצימה, ולא משפילה ומלעיגה.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן