לראשונה בתולדות טבלת המבקרים: טאר המנצחת זוכה לציון מושלם

אחרי שבחודש מרץ 2022 הסרט היפני זוכה האוסקר הבינלאומי "הנהגת של מר יוסוקה" זכה לציון הגבוה בתולדות טבלת המבקרים שלנו עם ציון ממוצע של 4.9 כוכבים ועקף את "רומא" של אלפונסו קוארון, שזכה לציון ממוצע של 4.8 כוכבים - מגיע כעת "טאר המנצחת" של טוד פילד וזוכה לציון מושלם של 5 כוכבים. לאחר הביקורת של יאיר הוכנר שהתפרסמה במדור הביקורות ותוכלו לקרוא כאן, ביקשנו גם מהמבקר שלנו רון פוגל ביקורת שתסביר את האיכויות יוצאות הדופן של הסרט הזה. זה מה שהוא חשב עליו.

לידיה טאר (קייט בלאנשט, המתמחה בגילום דמויות חזקות וגדולות מהחיים) היא פסנתרנית, חוקרת מוזיקה ומנצחת על התזמורת הסימפונית של ברלין. היא נחשבת עילוי, חיה ככוכבת רוק ומתנהלת בין מטוסים פרטיים וחדרי מלון יוקרתיים. יש לה עוזרת צמודה ונאמנה ובדירתה הענקית בברלין היא חיה עם בת זוגה ובתה. על פניו לידיה חיה את החלום. היא מוציאה ספר ומתראיינת על תכניותיה לעתיד בסצנה שמגביהה לשחקים ומסרבת לרדת. אבל לידיה עומדת לצאת בשעתיים ומחצה של הסרט "טאר המנצחת" למסע שידחק אותה יותר ויותר למעמקי מחילת הארנב שהיא בנתה לעצמה, מסע שיכול להוביל רק לתוצאה אחת.

כבר בסצנת הפתיחה של סרטו מזכיר טוד פילד ("ילדים קטנים", "בחדר המיטות") שלא ביים מזה 17 שנה איזה יוצר מוכשר הוא. לידיה טאר מתראיינת למגזין ניו יורקי נחשב ומדבר על ספרה החדש. זוהי סצנה שרק משתבחת ואני לא רציתי שתסתיים. מי שיצלח את הסצנה הזו בשלום, שאר הסרט יהווה כבר משחק ילדים עבורו. הסצנה היא הצהרת הכוונות של הסרט המודיע לצופה כי מדובר בסרט שכלתני, מלא במושגים שלא ברור אם הם מוכרים לקהל הרחב. האינטלקט ממש ניגר כמים בראיון וזו רק התחלת הסרט.לאט לאט נחשף הצופה לאפלה שעוטפת את טאר , אפלה שבסופו של דבר תערער את נפשה. מוזכרת איזו בת טיפוחים שהתאבדה, בנוסף העוזרת האישית של טאר (נעמי מרלן הנהדרת בעוד תפקיד משובח) מטורטרת קשות על ידה ויחסיה עם בת זוגה (נינה הוס בתפקיד די סתמי) לא מדהימים. היא מתעוררת בלילות וסובלת מסיוטים וכשהיא עושה ג'וגינג ברחובות ברלין היא נדמית כחיה רדופה (או כעוף טורף השועט לעבר טרפו, תלוי איזו אסוציאציה תעלה בראשו של הצופה).

ברור שלידיה מתחילה לאבד את הטאצ' שלה ופילד מנצל כל סצנה להלחיץ יותר ויותר אותה ואת הצופה. בקור של ברלין אי אפשר שלא לחוש מחנק תמידי בעת הצפייה. האם להעריץ את לידיה או לשנוא אותה ואולי בכלל היא זקוקה למעט חמלה? כמו בטי דייויס הגדולה בשעתה, דמותה של לידיה טאר בגילומה של קייט בלאנשט היא חמקמקה ומטרידה. בעוד סצנה שומטת לסתות היא מתעללת בסטודנט למוזיקה בג'וליארד, בטוחה ויהירה בצדקתה, מסרבת להכיר בעובדה שהיא לא אלוהים עלי אדמות. בסצנה מטרידה לא פחות היא מנסה למצוא צ'לנית בת טיפוחיה שלפתע נעלמת בתוך בית הרוס (או שמא זהו שוב דמיונה של טאר העושה בה שמות).

בלאנשט, שכבר זכתה בשני פרסי אוסקר בעברה (שחקנית משנה ב"הטייס" ושחקנית ראשית ב"יסמין הכחולה"), מבצעת בסרט את תפקיד חייה. היא נטמעת לחלוטין בדמותה של המנצחת הקרה עד קיפאון המחפשת את עצמה ומסרבת להיכנע לגורל הממתין לה. כמו הבימוי המדויק להפליא, גם משחקה של בלאנשט מופתי. כל תנועה וכל מילה מדודים ושקולים - עד להתפרצויות ולהתמוטטויות עצבים גדולות מהחיים. מזמן לא זכורה לי דמות שכה נחרטה בזיכרוני כמו דמותה של טאר. לטעמי, האוסקר כבר מובטח מזמן לבלאנשט על התפקיד שכמו נתפר למידותיה.

סרטו של פילד אינו מיועד לכל אחד ויש לצרף אזהרת מסע לסרט שמהווה מסע מטלטל בנפשו של גיבור מיוסר ואובדני. את פילד מעניינת הנפש וקולנוע מסחרי מבחינתו הוא מושג שהוא לא מכיר. ייתכן והייתי מקצר מעט את היצירה המיוחדת הזו, אולם אני בהחלט מוריד את הכובע בפני הבמאי על התעוזה.

מילה על הפסקול שמהווה שחקן בפני עצמו: הילדור גודנאדוטיר ("ג'וקר") האיסלנדית המוכשרת כשד מעצבת פסקול מטריד משופע במוזיקה קלאסית המלווה את הגיבורה במסעה לאבדון. המוזיקה אינה נחה לרגע ומותירה את הצופה עם נשימה עצורה לכל אורכו של הסרט. "טאר המנצחת" הינו התקפה בלתי פוסקת - ראשית על השכל ולאחר מכן על הרגש. מי שיצליח לעמוד בהתקפה הזו ובאתגרים שמזמן לצופה טוד פילד יזכה לחוויה קולנועית מן המעלה הראשונה.