Seret מהעבר: 10 שנים ללפני חצות

בסצנת הפתיחה של הסרט "לפני השקיעה" (החלק השני בטרילוגיה האהובה של ריצ'רד לינקילייטר על סיפור האהבה האפיזודי של ג'סי וואלאס האמריקאי וסלין הצרפתייה) המתרחשת בחנות ספרים בפריז, כתב סקרן שואל את ג'סי (איתן הוק) על הסוף הפתוח של ספרו: "האם הגיבורים ייפגשו שוב כפי שהבטיחו זה לזו?" הספר מבוסס כמובן על אירועי "לפני הזריחה", היום שבילו ג'סי וסלין ברחובות וינה תשע שנים לפני כן וההבטחה להיפגש שוב באותו מקום חצי שנה מאוחר יותר. התשובה של ג'סי היא תמצית התפיסה הקולנועית של טרילוגיית "לפני": "זה תלוי אם אתה רומנטיקן או ציניקן". כצופה אתה כבר תשלים את ההמשך אחרי הכתוביות, אבל לגלות מה קרה באמת יוציא את העוקץ מכל העניין.

"לפני השקיעה" הלך נגד המלצתו הוא וגילה לנו שג'סי וסלין לא נפגשו חצי שנה אחרי וינה, אלא רק באותה חנות ספרים קטנה בפריז תשע שנים מאוחר יותר. בסיומו, הוא שוב שלף את אותו הטריק מהכובע עם "בייבי, אתה הולך לפספס את הטיסה שלך", "אני יודע" ועמעום המסך עד לכתוביות הסיום. שוב נגזרו עלינו תשע שנים של ניחושים והשלמת החסר בהתאם לראיית העולם שלנו.

"לפני חצות", המתרחש במהלך חופשה של השניים ביוון, שוב ענה על התהיות והשלים את החסר, אבל תגמל ואיכזב בו זמנית את שני סוגי הצופים. בתשע השנים האלה ג'סי וסלין לא רק נשארו ביחד, הם התחתנו והקימו משפחה – נקודה לרומנטיקנים. אבל כמו זוג ממוצע מן המניין, הם גם פגשו במציאות הקשה ונפלו לסטיגמה של עייפות החומר בזוגיות ארוכה – הציניקנים צוהלים.

הסרט השלישי כמעט גורם לנו להתחרט שהוא קיים, שהסוף של קודמו לא נשאר פתוח לנצח. היינו מעדיפים לראות את הנאהבים האומללים סובלים מתשוקה שלא יכולה להתממש מאשר חברתו אחד של השניה. הסרט גורם לנו לשלם מחיר כבד על הרצון העז לבלות עוד שעה וחצי עם הגיבורים האהובים. אבל הם באמת עד כדי כך אהובים שאנחנו מוכנים להתעלם ממצב הצבירה בו הם מצויים, ולו רק בשביל אותן 109 דקות בחברתם. כי עדיין יש להם על מה לדבר והם עושים את זה כל כך יפה, ואם זה גם מלווה בהליכה – מה טוב.

ב-2014 השלים הבמאי ריצ'רד לינקלייטר פרויקט שאפתני שצולם במשך 12 שנים ועקב אחרי ילד ההופך לנער, בשם "התבגרות". עם "לפני חצות" הוא השלים טרילוגיה המתפרשת על פני 18 שנים ומכסה שטחים נרחבים הרבה יותר בחקר האנושי, כשהוא מגובה בכתיבת התסריט בצמד השחקנים הראשיים שלו. אם נתבונן בשלושת הסרטים זה לצד זה, נראה בבירור את האבולוציה של הדמויות ותפיסת הזוגיות ככל שהם מתקדמים יותר בחייהם. מנאיביות ודיבורים על פילוסופיה לחיים עצמם, מחלומות על העתיד לחרטות על טעויות עבר, מגילויי התאהבות ותשוקה לעוקצנות ותקיפה ממוקדת של הנקודות הכואבות. ההצצה האפיזודית השלישית אל תוך חיי ג'סי וסלין הייתה לחוויה שונה בתכלית - נקודת מבט אמיתית וכנה על החיים וההבנה שהרומנטיזציה של שני החלקים הראשונים לא יכולה לחזור על עצמה. שינוי הנוף העירוני של וינה ופריז לאי יווני בישר מראש על שינוי כללי באווירה. למרות זאת, הסרט המשיך בקו המינימליסטי האופייני לסדרה, עם משחק נהדר ודיאלוגים אינטליגנטיים שמרגישים טבעיים למרות היותם מורכבים ומחושבים.

אף אחד מסרטי הטרילוגיה לא שבר קופות וגם לא היה מיועד להיות כזה. "לפני חצות" היה יחסית המוצלח יותר קופתית עם הכנסות של 23 מיליון דולר בכל העולם מתקציב של 3 מיליון. כמו קודמו, הוא היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית התסריט המעובד עבור שלושת התסריטאים, ריצ'רד לינקלייטר, איתן הוק וז'ולי דלפי. דלפי הועמדה גם לגלובוס הזהב בקטגוריית שחקנית. יותר מכל, הסרטים זכו באהדה עקבית של המבקרים והקהל, בהתאם לשמירה על רמה גבוהה לאורך כל הסדרה, עם ציון IMDB כמעט זהה לכולם, הנע בסביבות 8.0. "לפני חצות" עצמו היה לסרט בעל הדירוג השני הגבוה ביותר לשנת 2013 באתר Rotten Tomatoes, אחרי "כוח משיכה".

ציון 10 שנים לצאת הסרט האחרון מסמל בין השאר את ההבנה שהנה עברו תשע שנים נוספות, אבל לא ראינו סרט חדש יוצא בשנה שעברה. הסיום של "לפני חצות" היה פחות פתוח מזה של קודמיו, אבל עדיין לא חד משמעי. כיאה לשני צדדים של המטבע, שני השחקנים השמיעו את קולם בשנים האחרונות לגבי סרט המשך אפשרי. ז'ולי דלפי שללה את האיחוד בתואנת מחסור ברעיונות טובים ומיצוי כללי של העשייה מצדה. איתן הוק היה משמעותית אופטימי יותר והביע רצון לסרט רביעי, גם אם לא יגיע אחרי תשע שנים. תבחרו בעצמכם למי מהם אתם מעדיפים להאמין.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן