היה לי חשוב ש'גולדה' ירגיש כמו סרט ישראלי

הבכורה העולמית של סרטו החדש של הבמאי הישראלי גיא נתיב, "גולדה" על ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר בימי מלחמת יום הכיפורים התקיימה אמש (שני) בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-73 בברלין בנוכחות הבמאי והכוכבים הלן מירן (זוכת האוסקר על "המלכה"), ליאור אשכנזי וליב שרייבר ("ריי דונובן").

הקאסט זכה לתשואות על השטיח האדום עליו עלו באופן מפתיע לצלילי שירים ישראליים עכשוויים של נועה קירל והראל סקעת. נתיב, שכבר הקרין לפני 3 שנים בברלינלה את סרטו "סקין" בכיכובו של ג'יימי בל ופנה לקריירה בינלאומית לאחר שזכה בטקס האוסקר בקטגוריית הסרט הקצר על סרט באותו שם, נראה מאושר מאור הזרקורים ואמר לקהל: "זה מדהים לחזור לברלין מבחינתנו, זה לא היה סרט קל לעשייה". הוא הודה להלן מירן: "היה פשוט מדהים לעבוד איתך, חוויה יוצאת דופן".

טרם ההקרנה התייחס נתיב במסיבת העיתונאים לביקורת שהושמעה על הבחירה במירן, שחקנית לא יהודייה, לתפקיד. "מנקודת המבט שלי כבמאי, כשפגשתי את הלן בביתי, הרגשתי שאני פוגש בן משפחה, כמו דודה. הרגשתי שאני פוגש אדם יהודי. מבחינתי, יש לה את המרכיבים היהודיים לגלם את גולדה. מלבד העובדה שאני מעריץ את הלן, אני חושב שהיא אחת השחקניות הטובות בעולם, פשוט מצאתי אותה מאוד אותנטית".

עוד הוסיף נתיב כי "הלן אמרה משהו מאוד חכם: היא אמרה 'אז בוא נגיד שרק יהודים יכולים להציג יהודים אבל מה עם יהודים שמשחקים לא יהודים - האם גם זה אסור יותר?'", שאל. "ברחבי העולם אפשר לראות ששחקנים ישראלים נמצאים בהפקות בינלאומיות ולכן מבחינתי כבמאי ישראלי יהודי לא הייתה לי בעיה עם הליהוק". נתיב סיפר גם על הבחירה לעבוד עם צוות ישראלי ברובו לצד מירן: "אחד הדברים שהיו חשובים לי בבימוי הסרט הזה היה להקיף אותה בקאסט ישראלי, להביא עורך ישראלי ולהביא עוד אנשים מישראל, כדי שזה ירגיש כמו סרט ישראלי". מירן נמנעה בעצמה מלהשיב על שאלת הליהוק אך סיפרה כי "בצורה מוזרה, זה היה קצת כמו לשחק את המלכה אליזבת הראשונה במובן של המחויבות המוחלטת שלה למדינה שלה. ההתמסרות המוחלטת וההקדשה של חייה לכך, ומה שהיא השיגה מבלי להיות סוג של דמות דיקטטורית מטורפת בכלל. היא הייתה אישה מאוד אימהית. היא הייתה אדם מדהים להיכנס אליו ולחוות אותו מבפנים".

הקרנת הסרט התעכבה ביותר משעה בשל טקס בחירת עשרת שחקני השנה באירופה, ולכשהתקיימה לבסוף הסתבר שההמתנה לא הייתה משתלמת. ראשית, העובדה כי "גולדה" מתקיים רובו ככולו בשפה האנגלית ושחקנים ישראליים כדביר בנדק, ליאור אשכנזי כרמטכ"ל דדו, רמי הויברגר כמשה דיין נאלצים לחרוק שיניים ולנהל דיאלוגים מלאכותיים לצד קאסט בינלאומי שכולל את מירן, קמיל קוטין הצרפתייה ("10 אחוז") כעוזרתה וליב שרייבר כמזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר - לא מסייעת לאמינות של הסרט.

שנית, על אף שהסרט מבוים בצורה הוליוודית גדולה מהחיים עם שוטים מוקפדים ההופכים את עשן הסיגריה של גולדה לעשן המלחמה ומדמים את הסיוטים שהיא חווה, הוא לא מצליח לגרום להזדהות אמיתית ולהבנה של הדמויות ומניעיהן. יותר מכך, נתיב בוחר במכוון שלא להראות סצנות קרבות ממלחמת יום כיפור, דבר שגורם לכך שמרבית הסרט מתמקד בראשים מדברים על המלחמה בדומה לדרמות מלחמה שהיו בערוץ הראשון בזמנו או לסדרה הנשכחת של יאיר לפיד "חדר מלחמה".

נתיב הוא במאי מוכשר שמבין בקולנוע, והוכיח זאת הן בסרטיו הישראליים ("מבול", "הבן של אלוהים") והן בסרטו הקודם "סקין". יש סצנות בסרט שעובדות והלן מירן מוצלחת כהרגלה. ניכר כי הוא מנסה לשקם את תדמיתה של גולדה שנחשבת לאחראית הישירה למחדל ההיערכות למלחמה ולבנות נרטיב אחר של אישה שמנסה ככל יכולתה למנוע ממדינתה תבוסה היסטורית תחת נסיבות קשות במיוחד. אבל בסופו של דבר "גולדה" לא הצליח מבחינתי לענות על ההבטחה הגדולה.