האמא: ביקורת סרט נטפליקס

בסרט האקשן החדש "האמא" מבית היוצר של נטפליקס, בבימויה של הבמאית הניו-זילנדית ניקי קארו ("מולאן"), ג'ניפר לופז מגלמת חיילת לשעבר, מתנקשת מיומנת שחצתה את הקווים וחברה לצמד פושעים. לאורך כל הסרט לא נאמר שמה, מה שמחזק את תיאורה כ"אמא" שבשם הסרט. מאחר שהיא לא רואה לעצמה עתיד לאחר השירות הצבאי, היא חוברת לאדריאן (ג'וזף פיינס, "סיפורה של שפחה"), חייל מארינס לשעבר שהפך לפושע, ולמבריח הנשק הקטור (גאל גרסייה ברנאל, "ואת אמא שלך גם"). שני הגברים הם גם המאהבים שלה. אך היא מסגירה את שניהם כאשר מתברר לה שהם עוסקים ביותר מהברחת נשק.

מה שמסבך עוד יותר את המצב הוא היותה בהיריון מתקדם. מי האב? הסרט לא מגלה לנו. כפי שאומרת האם באחת הסצנות: אף אחד מהם, הילדה שלי. הפושעים ישתמשו בבת על מנת לנקום באם שניסתה להסגיר אותם. האם נאלצת לוותר על בתה, אך שומרת עליה מרחוק, עד הרגע שבו מגיעים הפושעים אליה.

כאשר רואה האם את בתה בת ה-12 זואי (לוסי פאז), אחרי שנים בהן חייתה הבת חיים נורמליים במשפחה אומנת, היא צופה בה דרך כוונת טלסקופית של רובה צלפים. פירוש שמה של הבת הוא "חיים" ולכן יש בסצנה הזאת גם ממד אירוני. הדימוי הזה חוזר על עצמו מספר פעמים בסרט. הסתירה בין היותה של האם גורם הסיכון העיקרי עבור בתה, לבין כך שהיא המושיעה שלה, נמצאת במרכז הסרט.

האם שנאלצה לעזוב את בתה, תחבור אליה שוב, וביחד יגלו השתיים הישרדות והעצמה נשית מהי. יש בסרט סצנות חוזרות של אמא זאבה והגורים שלה, שמתכתבות עם הדמות של לופז כ"אמא זאבה" שתעשה הכול על מנת להגן על הבת שלה. ב"טבע", כפי שמזכיר לנו הסרט שוב ושוב, האם מגינה על גוריה בכל מחיר. הזכר/האב לעומת זאת יהיה נכון להרוג את הצאצא שלו בלי בעיה. כפי שאומרת האם לבתה: "גילית מי אני. אני רוצחת. אבל אני גם אמא שלך. מישהו ניסה להרוג אותך לפני שנולדת, אבל שרדת. את נס". לא במקרה מוזכר כאן ניסיון הרצח של התינוקת ברחם אמה, ניסיון שלא צלח. השפה כאן מתכתבת עם טיעונים נגד הפלות, למרות שכאן מדובר בניסיון רצח ממש ובקלוז אפ אכזרי על סכין ננעצת בבטן הרה. הסרט הזה מתיימר לומר משהו על היחסים בין אם לבתה. מהו תפקידה של האם? האם האינסטינקט האימהי חזק מכל דבר אחר? מה צריכה האם ללמד את בתה?

"האמא" הוא סרט אקשן שמספק את כל הסחורה המצופה מהז'אנר. יש בו מרדפי מכוניות, אופנועים ואופנועי שלג. מרדפים בסמטאות הצפופות והציוריות של קובה. סצנות צייד ומרדפים באלסקה המושלגת. יריות, דקירות, מכות ואפילו קצת ארוטיקה מרומזת. לופז היפהפייה והקשוחה מספקת את הסחורה. ג'ני מהבלוק מפגינה כישורי לחימה והישרדות על-אנושיים אך נשארת סקסית, כפי שאומר לה הקטור, הפושע/מאהב שלה באחת הסצנות הקרינג'יות ביותר בסרט.

בסצנה מוצלחת יותר בסרט, צדה האם אייל מול עיניה המשתאות של בתה. כשהן יושבות לאכול, אומרת הבת שהיא "לא מוכנה לאכול את אמא של במבי". האם מסבירה לה שזה היה זכר, כלומר "אבא של במבי". "אין שום אוכל שאת אוכלת שלא כרוך באלימות", מסבירה האם לבתה. כולל טופו ואגוזי קשיו. זוהי סצנה יפה משום שהיא חושפת את הניתוק של האדם המערבי, שחי רחוק מהטבע מהדרך שבה מגיע האוכל לצלחת שלו. בסופן של שעתיים ארוכות מדי, "האמא" אינו מצליח להתעלות מעל הנוסחתיות שלו. הוא אינו מייצר דמויות עגולות עם מוטיבציה משכנעת. אולי לחובבי אקשן יש כאן מספיק כדי לעורר עניין. אבל עבור כל השאר, בהחלט אפשר לוותר.

הסרט "האמא" משודר בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן