לקראת טקס האוסקר ה-95 שיתקיים הלילה בוחרים כתבי האתר את הסרט האהוב עליהם בקטגוריה המרכזית של הסרט הטוב ביותר מ"אהבה בשחקים: מאווריק", דרך "הפייבלמנים" ועד "רוחות אינישרין" ו"הכל בכל מקום בבת אחת"
הכל בכל מקום בבת אחת
סרט עם לב אחד גדול שפועם בחוזקה ומצליח לרגש אפילו עד דמעות. הדניאלס יצרו כאן יצירה קולנועית שכל כולה היא אהבה לאימהות. הם עושים זאת באופן הכי מקורי ומפתיע שיכול להיות. מסע קולנועי שלא נראה כמותו. כל מה שנותר לכם הוא להיצמד למושב הכיסא ולהיסחף אל תוך הטירוף של חוויית הצפייה יוצאת הדופן של הסרט הייחודי הזה, עם הופעת אורח מופרעת במיוחד של ג'יימי לי קרטיס גם כפקידת מס מרושעת וגם כמאהבת של מישל יאו בעלת אצבעות מגבינה. יש גם דביבון, שתי אבנים שמתקשרות בשתיקה מוחלטת על רקע מדבר צינה וגם הגורילות מאודיסאה בחלל קופצות לביקור. (יאיר הוכנר)
אהבה בשחקים: מאווריק
יצירה מהפנטת ומלאת הרפתקאות, מסרטי ההמשך הבודדים שמצליחים להתעלות על קודמם. 36 שנה אחרי יציאת הסרט הראשון, ג'וזף קוסינסקי לוקח את אחד מהפרויקטים הכי מדוברים בשנים האחרונות, ומרכיב יחד סרט שהוא מפסגות הקולנוע הכי גדולות בשנה האחרונה. כתיבה מבריקה ומלאת רבדים, משחק מעולה ובימוי קצבי שנותן נפח לכל סצנה. (מישאל רוברט)
רוחות אינישרין
סרטו החדש של המחזאי/קולנוען האירי מרטין מקדונה אודות חברות בין שני גברים שמדרדרת לטרגדיה באי שכוח אל (ופיקטיבי) באירלנד הוא הדבר הכי אקטואלי ורלוונטי שתראו בתקופה האחרונה - לא רק לסיטואציה בארץ, אלא לעולם כולו. חזק יותר מסאטירות רבות, הסרט - שהגיע מהרהורים של מקדונה בסכסוך העתיק בין צפון אירלנד לאירלנד - מבטא תמות של גבריות רעילה, בדידות, אלימות כפתרון בו גברים נדרשים לנקוט, אגואיזם וחוסר תקשורת מודרנית ללא קמצוץ של התנשאות, אלא באמצעות חינניות קודרת, הומור שחור מרומז, צילום מרהיב בנופים מרהיבים לא פחות ותצוגות משחק כמעט מושלמות של קולין פארל, ברנדן גליסון (שמתאחדים מסרטו הראשון של מקדונה, "ברוז'"), קארי קונדון ובארי קיוגאן. "רוחות אינישרין" הוא אמנם לא ממש "קומדיה שחורה" קלאסית כפי שרבים מגדירים אותו (קומדיה זה לא האלמנט הבולט כאן) והוא לעיתים אינו קל לעיכול, אבל זהו כנראה אחד הסרטים שהכי שקעתי לתוכם בזמן האחרון. (דניאל עמיר)
אהבה בשחקים: מאווריק
יכול להיות שהוא נופל מחבריו לקטגוריה באספקטים כמו סיפור, עלילה ואפילו משחק, אבל יש לו משהו שלאחרים אין – לב. וגם את טום קרוז, שמוכיח שוב ושוב שהוא אחד הגדולים בהוליווד. בימים שהכל ממוחזר, משוחזר ומאותחל, גם "מאווריק" הוא חלק מהמיינסטרים אבל בשונה מסרטים אחרים, הוא מצליח לרגש ולחדש את עצמו עם סיפור נוגע ללב על גאולה וכפרה וללא שימוש יתר באפקטים – שבעידן של גיבורי על, CGI ובינה מלאכותית, זה הישג אדיר כשלעצמו. (לירן יושעי)
אלביס
סרטו הסוחף והיפהפה של באז לורמן הוא סיפור מחדש על האייקון דרך עיניו של "קולונל פארקר", הסוכן המתחזה של הזמר, בגילומו המבריק של טום הנקס. אנו מקבלים הצצה לדמות של המתחזה האולטימטיבי והמניפולטיבי, ודרכו חווים מחדש את הטרגדיה של אלביס, המגולם להפליא על ידי אוסטין בטלר. אפשר לומר ש"אלביס" הוא סיפור על שני חייזרים באמריקה, שנאבקים למצוא את מקומם. סרט מרגש חכם ויפהפה לכל אורכו, ועד כותרות הסיום שהן יצירה בפני עצמה. הכי מרגשת היא ההכרה השזורה לאורך כל הסרט: אין רוקנרול בלי האבות והאימהות המייסדות שלו, שאת המוזיקה שלהם ספג אלביס הצעיר, וקיבל ממנה נשמה והשראה, שמהדהדות עד היום. (יעל מאורר)
רוחות אינישרין
סרטו החדש של מרטין מקדונה ממשיך ברצף הנפלא של הבמאי ולא פחות התסריטאי המוכשר הזה ("ברוז'", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". הוא כתוב לעילא, משוחק להפליא, מצחיק בקול ומפלח את הלב. הוא גורם לקהל לחשוב על חוסר הטעם שבמלחמות המטופשות של המין האנושי שהופכות שכנים וחברים לאויבים, על גבריות רעילה ועל האלימות המחרידה שאנו מסבים לעצמנו ולאחרים. זו סאטירה מושחזת וחכמה, ביזארית לעיתים ומצולמת להפליא, שאולי לא תזכה בפרס אבל תישאר בלב ובהרהורי הנפש זמן רב לאחר הצפייה. (אלעד שלו)
הפייבלמנים
סרטו האישי והחשוף ביותר של סטיבן ספילברג, שכן הוא מבוסס על סיפור חייו האישיים, הוא פשוט יצירת מופת מרתקת. הבמאי הוותיק מצליח לסחוף את הקהל בשעתיים וחצי לתקופת ילדותו ולתת הצצה לאירועים המכוננים בחייו שתרמו לאהבתו הגדולה לקולנוע ולסרטים שיצר. ידו המיומנת מצליחה לארוג את האירועים לסרט מעניין, עשוי טוב ושופע הומור יחד עם ליהוק השחקנים הנפלא (פול דאנו מדויק, סת' רוגן בליהוק דרמטי מפתיע ואמין, מישל וויליאמס מעולה ומעל כולם התגלית: גבריאל לה בל המרגש). פשוט סרט חובה. (מיכל ליבר רונן(
במערב אין כל חדש
עיבוד סוחף ומרשים לספר הקלאסי על חוויותיו של צעיר גרמני במלחמת העולם הראשונה. הצילומים מדויקים ומדגישים את זוועות המלחמה, הסרט מזכיר את סרט המלחמה "1917" באופן שבו הוא מציג מראות קשים מבלי ניסיון לעדן אותם. הדיאלוגים אמינים ומרגשים וכך הדמויות מקבלות עומק נוסף. מוטיב ייחודי בסרט הוא המרדף אחר מזון, כשהחיילים הרעבים מוכנים לסכן את חייהם בשביל ארוחות טובות. זהו הסרט השלישי שמבוסס על הספר והפעם הראשונה שהסרט אינו אמריקאי, אלא גרמני ואותנטי למקור. (נמרוד שובל)
משולש העצבות
זוכה פסטיבל קאן הוא סרט המהווה נסיעה מהנה ומספקת ברכבת הרים שנדמה ואיבדה לחלוטין את בלמיה. "משולש העצבות" לא מפסיק להפתיע ,לתעתע ולבלבל. זהו סרט פרוע וכאוטי של במאי שבניגוד לתזזיות המצלמה שלו יודע בדיוק מה הוא רוצה לומר וגם משאיר הרבה חומר למחשבה לצופה. בעיניי רובן אוסטלונד הולך ומשתפר בכל יצירה קולנועית שהוא מביים. (רון פוגל)
הצביעו לסקר וענו מה הסרט האהוב עליכם מבין המועמדים לקטגוריית הסרט הטוב בטקס האוסקר
מה הסרט האהוב עליכם מהמועמדים לאוסקר 2023?אהבה בשחקים: מאווריק אווטאר: דרכם של המים הפייבלמנים במערב אין כל חדש הכל בכל מקום בבת אחת אלביס רוחות אינישריןשלח/י