הילד: סקירת סרטו של יהב וינר זל שנרצח בכפר עזה

רק לפני 4 חודשים, שנדמים כמו נצח, זכה "הילד", סרט הגמר של יהב וינר בביה"ס לקולנוע מנשר, בפרס הצילום הטוב ביותר בטקס הסיום של פסטיבל סרטי סטודנטים. כעת, לאחר מותו הטרגי וההרואי של וינר, שהגן על אשתו שי-לי ובתו התינוקת בטבח בכפר עזה ב-7 באוקטובר ושילם על כך בחייו, מוצג הסרט ברשת בתי הקולנוע לב במחיר של 20 ש"ח לכרטיס כשכל ההכנסות מההקרנות יועברו כתרומה למשפחתו של וינר.

יהב נולד וגדל בקיבוץ כפר עזה, בצל סבבי הלחימה ומטחי הטילים שהתרגלנו לראות כ"טפטופים" כל עוד הם נותרו באזור העוטף. בשנת 2008 הוא היה הראשון בכפר עזה שראה את המוות של חבר הקיבוץ ג'ימי קדושים שנהרג מפגיעת פצמ"ר כשעבד בגינת ביתו. תקרית זו שינתה את חייו, כפי שמתבטא בסרטו הקצר שמוקדש לזכרו של קדושים.

(נמרוד פלג מתוך הסרט "הילד". צילום: בן פלד)

לפני הפקת "הילד", יהב יצא בקמפיין גיוס המונים ובו כתב: "הסרט הזה מבוסס על חוויות אישיות שלי, שחוויתי על בשרי ועל בשר אחרים. הקיבוץ שלי שאני כל כך אוהב, שלאחרונה חזרתי לגור בו עם אשתי, שתושביו מגדירים אותו כ-95 אחוז גן עדן וחמש אחוז גיהנום, ספג מהלומות קשות לאורך השנים, ואני רוצה לתת קול אמנותי למקום הזה, לתושבים שלו".

העלילה עוקבת אחר אב ובנו תושבי הקיבוץ כפר עזה - אבינועם (יורם טולדנו, "בלאדי מורי"), חקלאי הממשיך בשגרת עבודתו בצל הלחימה ובנו ברק (נמרוד פלג, שמשחק בהצלחה דמות פגיעה ושברירית), שסובל מפוסט-טראומה בעקבות המגורים במקום. שוט הפתיחה הסטטי המצמרר בן שתי דקות מראה את עזה ברקע הקיבוץ, כשהמואזינים קוראים בערבית ושטף מים אדיר פורץ מהשדה ולא דועך. עזה נוכחת בכל רגע בסרט בן ה-25 דקות: באזעקות צבע אדום שנשמעות בו, שבמהלכן חברי הקיבוץ מתפזרים במהירות למרחב המוגן בזמן שברק אינו מסכים להתפנות ומוטח ע"י אביו מתחת לשולחן בחדר האוכל, במשקפת שבה ברק צופה לעבר עזה, בטלוויזיה שבה הוא מתעקש להמשיך ולצפות בחדשות בזמן שבני משפחתו מעדיפים להסיח את דעתם מול "נינג'ה ישראל", בגדר מוקפת התיל סביב הקיבוץ לידה יוצא ברק לריצה ובחיילים שמוקפצים לאחר שהוא חוטף התקף בשטח הקיבוץ כתוצאה מעוד מטח.

(יורם טולדנו מתוך הסרט "הילד". צילום: בן פלד)

העצב, הדריכות והמתח של חיים בצל לחימה ואויב שנמצא מעבר לגדר מורגשים לאורך כל הסרט ומועצמים פי כמה כשאנו יודעים את ממדי הטבח המזוויע שהתרחש בקיבוץ לאחר הצילומים. 58 מתושבי הקיבוץ נרצחו ע"י מחבלי החמאס, בהם 40 תינוקות וילדים, עוד 17 נחטפו ונמצאים ברגעים אלה בשבי בעזה. כך גם התמה של ההתמודדות עם פוסט-טראומה בעקבות החיים בכפר עזה, מעלה צמרמורת של ממש כשעולה בפני הצופה השאלה האם עתידם של חברי הקיבוץ שנותרו יהיה כשל גיבור הסרט ברק.

מדובר בסרט קצר אך חזק ועוצמתי, שכולל הופעות משחק מאופקות ומוצלחות וצילום משובח של בן פלד שמבהיר כיצד החיים היומיומיים וה"שגרתיים" לכאורה בעוטף היו הכל חוץ משגרתיים והובילו לטראומה של ממש בקרב התושבים, עוד לפני הטבח הנורא. הצפייה בסרט גם מותירה תחושה של החמצה על יוצר צעיר ומוכשר שהפסדנו וגם מבהירה כי מה שהיה לא יכול לחזור על עצמו וכי חיים שמתנהלים בצל "שגרת לחימה" תמידית הם מתכון לאסון שרק חיכה להתממש.

וינר, שהיה קולנוען מבטיח אשר יצר והפיק מספר סרטים קצרים שכיכבו בפסטיבלים בארץ ובעולם, הפך לאב חודש לפני מותו. אשתו שי-לי עטרי, אותה הכיר בלימודים בסטודיו למשחק ניסן נתיב, נותרה לבדה עם בתם שייה. וינר, שנאבק במחבלים והחזיק את ידית חלון הממ"ד כדי לאפשר לשתיים אפשרות להימלט, הציל במותו את חיי שתיהן. שי לי ערכה את סרטו "הילד" ועתידה גם לערוך את סרט הביכורים שלו "הגדת קיבוץ", שהפך גם לסרטו האחרון, ובו משתתפים חברי הקיבוץ, חלקם כבר אינם בין החיים.

הסרט "הילד" מוקרן החל מיום ראשון ברשת בתי קולנוע לב וזמין לצפייה ללא תשלום למנויי סלקום TV