אני לא מתגעגע לכלום מהאייטיז: ראיון עם פרנסואה אוזון, במאי קיץ 85

הוא אחד הבמאים הצרפתיים המובילים בעולם בעשורים האחרונים, יוצר שכמעט כל סרט חדש שלו ("פרנץ", "בריכת שחייה", "צעירה ויפה" ועוד) מוקרן בבכורה באחד הפסטיבלים הגדולים בעולם וגם מגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל וגם גיי מוצהר שעוסק ברבים מסרטיו בנושאים שקשורים לקהילה. סרטו החדש של פרנסואה אוזון, "קיץ 85", המבוסס על ספרו של איידן צ'יימברס, מחזיר אותו לאחר מספר שנים לעסוק בסיפור אהבה חד מיני והוא במובנים רבים הסרט האישי ביותר שלו, ואפילו הסרט הראשון שהוא חלם לביים בחייו.

"קראתי את הספר לראשונה בשנת 85 ומאוד נהניתי ממנו. לא ידעתי אז שאהפוך לבמאי. זה היה רק חלום ובחלום שלי אמרתי שאם אעשה פיצ'ר, זה יהיה הסרט הראשון שלי. כשהפכתי לבמאי הבנתי שאני צריך זמן כדי לספר את הסיפור הזה באופן הטוב ביותר שאוכל ולקח לי 30 שנה לספר אותו", מספר אוזון בראיון זום לאתר "סרט".

למה זה לקח לך כל כך הרבה זמן?

"אולי הרגשתי קרוב מדי לדמויות, הם היו יותר מדי אני. כעת יש לי מרחק טוב יותר כדי לספר את הסיפור בתור אדם מבוגר. אני גם מבין יותר את השחקנים ויש לי יותר עדינות כלפיהם. עם הזמן כבר הייתי בטוח שבמאי אחר יקנה את הזכויות לספר והייתי יכול להיות צופה נלהב של סרט כזה. התלהבתי מאוד כשדיברתי לפני 3 שנים עם איידן (הסופר) והוא אמר לי שבמאים רבים רצו לעבד את הספר אך זה מעולם לא קרה".

אתה חושב שכיום יש פתיחות גדולה יותר שיש לספר סיפורים להט"ביים בקולנוע מהתקופה בה הספר נכתב?

"אני חושב שהעובדה שהבחורים הם הומואים היא לא עניין בספר, כמו שכך שאחד מהם הוא יהודי לא מהווה עניין. הספר היה מודרני לזמנו. אנו לא היינו רגילים אז לקרוא ספר שאין בו אשמה על כך שהדמויות בעלות נטייה חד מינית. כיום זה לא עניין יותר. זה היה מאוד מפתיע לראות שלדור הצעיר של השחקנים אין שום בעיה לשחק גייז. זה לא היה דומה לפני 10 שנים עם שחקנים מהדור שלי".

[*]

רואים את ההבדל בסרט בגישה של ההורים של אלכס לזהות שלו.

"באותה תקופה היציאה מהארון לא התקיימה. שמרנו סודות בנושא המיניות. זה לא היה מובן מאליו לספר להורים שלנו שאנחנו הומואים ולא דיברנו על זה. זה מה שהראיתי בדמויות של ההורים של אלכס, הם לא מדברים על כך אבל יש דיאלוג בסאב-טקסט. ההורים לא רוצים לראות, הם מעדיפים לחשוב שזה לא קיים. זו לא באמת קבלה של הנושא ולא דרך להביט במציאות". האם העובדה שיש שינוי בייצוג של גייז בתרבות זו הצלחה של במאים כמוך שעוסקים בנושא?

"אני לא יודע. עבורי העובדה שהדמויות הן גייז היא לא עניין. זה נושא אוניברסלי שיכול לקרות גם בין בחור ובחורה. זה גם מה שנהניתי ממנו בספר. אבל אני כן חושב שקולנוע יכול לגרום לאנשים להבין יותר את המגוון של המיניות. אם זה יכול לעזור לאנשים להכיר בכך, זה טוב".

עלילת הסרט מתרחשת בעיירת חוף בנורמנדי בשנות השמונים ומספרת על מפגש בין אלכס (פליקס לפבר) נער בן 16 נאיבי שמגלה את עצמו ומיניותו לבין דוד (בנימין ווזין) בן ה-18, בחור יהודי כריזמטי ופלרטטן שמציל אותו מטביעה. דוד מציע לפליקס עבודה בחנות הדייג של אמו ובין השניים מתפתח רומן של קיץ, בו צד אחד – אלכס – מגלה עניין ומתאהב יותר מהצד השני, דבר שמוביל להשלכות הרות גורל.

עד כמה הסרט מבוסס גם על הנעורים שלך בתקופה הזו?

"מה שהבאתי לעלילה מהנעורים שלי הוא סוד (הוא צוחק), אבל התסריט הוא שילוב בין הנעורים שלי ולספר. אני מזהה את עצמי בשני הגיבורים. בשנות ה-80 הייתי יותר אלכס ועכשיו אני דוד. בכללי, שנות השמונים לא היו זמן טוב עבורי, אני לא מתגעגע לכלום מהתקופה הזו. הבגדים היו נוראיים, המוזיקה הצרפתית גם הייתה מחרידה. זה היה גילוי המיניות והאיידס בו זמנית. איבדתי חברים רבים, אין לי נוסטלגיה לתקופה הזו".

כיצד בחרת את הלוקיישן לסרט?

"היה קשה למצוא מקום טוב לצלם את הסרט, עד שסיפרו לי על העיירה הזו בנורמנדי. זה מקום שנותר מאוד אותנטי. הוא יכול להיראות כמו בשנות ה-80, מקום חופשה של מעמד הפועלים, אז זה היה מושלם לסיפור. זה נראה כמו העיר הקטנה שהספר מתרחש בה בדרום אנגליה".

מדוע בחרת לצלם את הסרט בפורמט קלאסי של 16 מ"מ?

"כל הסרטים הקצרים שלי צולמו בפורמט כזה וזה היה מובן מאליו מבחינתי לחזור אליו. זו הייתה דרך לצלול אל העבר. אני מאוד אוהב 16 מ"מ, זה מאוד סקסי. היום בדיגיטל הכל מאוד חד ואתה יכול לראות את כל הפרטים ומה שאני אוהב ב-16 מ"מ זה היציאה מפוקוס בשוטים רחבים. זה אולי מטריד דורות צעירים שלא ראו סרטים מאותה תקופה אבל לי זה היה חשוב".

היו סרטים משנות ה-80 שהשפיעו עליך בסרט הנוכחי?

צפיתי קצת בסרטי נעורים משנות ה-80 וביקשתי מהשחקנים לצפות בהם. יש לנו רפרנסים מסרטים כאלה כמו 'נערי הכרך' של קופולה, 'שיגעון של מסיבה', 'אני והחבר'ה'. הסצנה במועדון הייתה מחווה לסרט 'שיגעון של מסיבה' (La Boum) והבנו שהיא חשובה מאוד לסרט ושהיא הלב שלו. אתה יכול לראות ששתי הדמויות לא רוקדות לצלילי אותה המוזיקה וזה מראה רבות על מערכת היחסים שלהם".