בכל סרט שאנחנו עושים אני חושב על עצמי בתור הנער שיושב באולם

כמעט עשור של כתבות הכינו אותי לרגע שבו אפגוש את הדמות אותה ציטטתי מאות פעמים במדור חדשות הקומיקס שכתבתי כאן באתר, הדמות אותה ראיתי מאות פעמים בראיונות, הדמות אותה כל חובב קומיקס וקולנוע מכיר- נשיא חברת 'מארוול' והמפיק המצליח ביותר בעשור הנוכחי, קווין פייגי. יחד עם שלל התארים להם זכה, פייגי מתגלה כאחד האדם. טיפוס אמריקאי גבה קומה וצנוע בעודו לובש חולצת פוטבול השייכת לנבחרת וואקנדה. אני פוגש אותו בארה"ב לפני הקרנה של אחד הסרטים המאתגרים ביותר שנאלץ להפיק - "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" בבימויו של ריאן קוגלר ("קריד").

היעדרו של הכוכב הראשי צ'דוויק בוזמן שהלך לעולמו בגיל 43 באוגוסט 2020 כשהתסריט לסרט השני נמצא בשלבי סיום לאחר מאבק במחלת הסרטן, התגלה רק כאחת הבעיות של המפיק. הוא נאלץ להתמודד עם צוות ספוג אבל, כוכבת ראשית (לטישה רייט) הנמצאת בטראומה בעקבות תאונה על הסט, מגפה עולמית המונעת את התאוששותה של אותה כוכבת שגם הפיצה סרטון נגד החיסונים, כשעל הדרך הוא צריך לטפל בעוד חמישה סרטים שמצפים להיכנס להפקה. זה אחד הדברים שהפכו את פייגי לכל כך גאה בסרט המדובר.

"לעיתים קרובות, יש רגעים שאתה רודף אחריהם במשך הרבה זמן ולא באמת מגיע אליהם. אתה מראה אותם לקהל בפרימיירה והתגובה שלהם היא 'אה..', אז אתה אומר 'טוב נו, פספסת את זה'. אבל לפעמים יש גם רגעים שמתאחדים רק במיקס סאונד האחרון. רגע אחד שרדפתי אחריו הרבה זמן היה כשהנוקמים עומדים ביחד לראשונה, הענק שואג והמצלמה ממש מסתובבת סביבם. זה רגע שלא היה נראה מרשים בקוביית הגרין סקרין שלנו במקסיקו, אלא רק ברגע האחרון לאחר חודשים של עריכה. הרגע השני, שלדעתי היה מהמדהימים שעשינו, היה בסרט הזה והוא הפעם הראשונה שראינו את הפנתר השחור החדש".

איך התמודדתם עם האובדן של בוזמן?

"היו כמה שבועות שלא חשבנו בכלל לעשות את הסרט. חשבנו שהפנתר השחור ייזכר בתור סרט חד פעמי שלא ימשיך לסדרת סרטים. כשזה קרה, לא חשבנו בכלל על הסרט או על מה יקרה בהמשך הדרך. אני חושב שהדרך היחידה להמשיך הייתה באישורו של ריאן (קוגלר), שמעבר לכך שהוא במאי גדול הוא גם מנהיג שידע איך לסחוב את הצוות והשחקנים למרות האובדן של צ'ד. אפילו אחרי מה שקרה, הוא נותן לך את המוטיבציה ואתה רוצה ללכת אחריו לכל מקום שהוא ירצה."

המפיק נראה כעת נינוח אחרי שסרטו החדש פתח עם 181 מיליון דולר בארה"ב ו-331 מיליון דולר ברחבי כל העולם, הישג מרשים בעידן שכבר משך קולנוענים כמו סטיבן ספילברג ומרטין סקורסזה לעולם הסטרימינג. עם 803 מיליון דולר נכון לשורות אלו, רוחה של וואקנדה לא רק הצילה את העולם הבדיוני של 'מארוול' אלא גם את עולם בתי הקולנוע האמיתי שסבלו במשך חודשים ארוכים מהיעדר שובר קופות מרכזי ומאולמות ריקים. לצורך הדוגמה, רשת ‘AMC’, המגה-רשת המרכזית לבתי הקולנוע בארצות הברית, ועובדיה אמורים להוקיר תודה לפייגי אשר מצא דרך לשלם את חשבונות החשמל, הניקיון והעובדים, חשבונות שכמעט הובילו את הרשת לפשיטת רגל. "תמיד יהיו אתגרים להביא סרט לקולנוע", אומר המפיק שאחראי על יציאתם של לפחות שלושה שוברי קופות בשנה מאז 2017. "אני חושב ש'הפנתר השחור: וואקנדה לנצח' היה אחד האתגרים הקשים ביותר שלנו במארוול והייתה גם דאגה שאולי הסרט לא יצליח כמו הראשון. אבל דווקא בתקופה הזו אנשים כן צורכים תוכן שנעשה מתוך אהבה ואהדה, בין אם זה במכשירי הסטרימינג ובין אם זה בבתי הקולנוע. נכון, לא הצלחנו להתעלות על ההצלחה של הסרט הראשון, אבל עדיין קיבלנו ביקורות מדהימות ואני לא חושב שיש מישהו בין המשקיעים במארוול שיצא מאוכזב, במיוחד לא ב-AMC (צוחק)".

בנוסף למותו של בוזמן, התמודדתם עם אתגר נוסף שקרה באמצע הצילומים.

"כן, תאונת האופנוע של לטישה (רייט) הפתיעה את כולנו. זה היה הדבר הכי נוראי שיכול היה לקרות, בזמן הכי נוראי שיכול היה להיות. הצוות היה מבקר הרבה את הקבר של צ'ד, וריאן ידע איך לתת השראה לכולם, אבל כשהתאונה קרתה הם קיבלו הלם ולקחו צעד אחורה. כמובן שלטישה עברה הכי הרבה, וההשלכות הפסיכולוגיות של התאונה עליה היו מפחידות. היא הייתה צריכה לטוס בחזרה לביתה בלונדון, בעוד שיש סגר וקורונה באותו זמן. אבל למזלנו לטישה חזרה לתפקיד ולדעתי היא עדיין עשתה אותו בצורה הכי טובה שאפשר".

בסרט החדש מציגים האולפנים את אחת הדמויות האחרונות שנוצרו עבור 'מארוול' - רירי וויליאמס\איירון הארט, ביחד עם אחת הדמויות הראשונות שנוצרו עבור 'מארוול'- נאמור, הסאב-מרין. "היה זמן שחשבנו בכלל לא לעשות את נאמור בגלל שיש כבר כל כך הרבה סיפורים מתחת למים. יש כמובן את 'אקווהמן' ואת סרט ההמשך שיגיע, או הסרט החדש של 'אווטאר', אבל ריאן כל כך רצה לעבוד על הדמות הזו. עוד בפיץ' לסרט הראשון, הוא התבדח שבסוף הסיפור אנחנו נראה עקבות רטובים שיובילו לכס המלכות. מעין טיזינג לכך שאנחנו נביא את נאמור ליקום הקולנועי של מארוול. זה נחמד שזה בסוף קרה לצד ההצגה הראשונה של איירון-הארט שבדיוק הסתיימה ההפקה שלה לדיסני פלוס."

מה שהדהים אותי ברירי וויליאמס זה שרק לפני כמה שנים ראיתי קונספט ארט שלה שנוצר ע"י מעריצים שהתחננו להציג אותה ב-MCU. זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שאתם ב'מארוול' באמת קשובים למעריצים. כמה יש לקהל השפעה על הסרטים?

"אני אישית לא ראיתי את הקונספט (צוחק), אבל כן אני זוכר שהיה הרבה ביקוש לאיירון-הארט. לקהל יש הרבה השפעה אבל אנחנו תמיד רודפים אחרי התחושה והוויב. למדנו הרבה רק מלהסתכל על הקרנות מבחן לקבוצות קטנות ולבדוק מה השאלות שעלו, מלקרוא את ההערות של 'מה לא עבד'. אבל, וזה משהו שאני מייעץ הרבה לסטודנטים לקולנוע שמקבלים הערות מהמורים, לא תמיד העצה היא נכונה. אם עשרה אנשים מעירים שהם שנאו את הסצנה ההיא - אולי הם צודקים. אבל אם למישהו אחד יש רעיון מגניב להציג את הדמות הזו במקום הזו - אולי עדיף להמשיך להערה הבאה".

בתור הנשיא של 'מארוול', כמה השפעה ישירה יש לך על כל סרט?

"אני חושב שהתשובה היא שהכל אצלנו הוא מאוד בשיתוף פעולה. אין אצלנו דיקטטורה, אין אצלנו פשרות, יש לנו הערות שאנחנו חולקים ביחד. אני גם חושב שפשרה נתפסת כפשרה, רק אם אתה חושב שאתה תמיד צודק. אני לא חושב ככה, רוב היוצרים שאני מכיר לא חושבים ככה ולכן הם מטילים ספק בכל דבר. אני תמיד סומך על היוצרים שעובדים איתי וההשפעה שלי תמיד נעשית בשיתוף פעולה ביחד איתם".

(קווין פייגי. קרדיט: שאטרסטוק)

אחד ההישגים הבולטים שלך כמפיק הוא היכולת שלך לגלות יוצרי אינדי כמו קייט שורטלנד, טאיקה וואיטיטי, האחים רוסו, או אפילו תסריטאים צעירים כמו מייקל וורלדון. איך אתה יודע על מי לשים את ה-200 מיליון דולר?

"זה משתנה. יש לנו הרבה אנשים שנפגשים עם יוצרים ובמאים זמן רב לפני שאני פוגש אותם. הסיבה 'למה בחרת אותם' תמיד משתנה, אבל זה תמיד קשור לעבודות הקודמות של היוצר. בין אם העבודה היא כמה פרקים מדהימים בסיטקום כמו האחים רוסו, או שני סרטים מדהימים כמו ריאן. אני זוכר שחשבתי, 'אם הוא יכול לביים את סטאלון, הוא יכול לעבוד איתנו' (צוחק). אבל כן, זה מתחיל מהעבודות הקודמות ומגיע לעבודה שאנחנו מאמינים שנוכל לעשות ביחד".

בתור אחד שמפיק ארבעה סרטים וארבע סדרות בשנה אשר צריכים להיות קשורים אחד לשני, איך אתה מצליח לעקוב אחרי מהלך האירועים בטרם הם נראים על המסך. האם זה רשום על לוח או נעול בכספת?

"סוג של שניהם. זה התחיל כמעט לחלוטין בראש שלי, נכון לעכשיו, חמש השנים הבאות רשומות על לוח בחדר הפגישות שלנו. זה נעול שם תחת שלושה מנעולים כבדים שאפילו אני לא יכול לפתוח. זה לא קל אבל למזלי יש לנו צוות קריאייטיב מדהים באולפני מארוול".

האם ישנו קו מנחה עבורך בניווט של כל היקום הקולנועי?

"זו שאלה טובה, יש לי מטרות קרובות ומטרות רחוקות. כשהתחלנו את אולפני מארוול, המטרה הרחוקה הייתה 'הנוקמים', לאחד מספר דמויות לתוך סרט אחד. המטרה הקרובה הייתה לגרום לקהל להתאהב בדמות אחת והיא טוני סטארק. אבל המטרה הראשית היא תמיד הקהל. בכל סרט שאנחנו עושים, אני חושב על עצמי כנער יושב באולם שרואה מערבונים, סרטי קומיקס, סרטים ישנים, או סרטים חדשים של יוצרי קולנוע מבטיחים. זו גם הסיבה שאני מאוד אוהב במאים שמגיעים מסרטי אינדי כי אני גם מאוד אוהב סרטי אינדי קטנים יותר. מבחינתי זה גם לא קשור לתאורה, לצילום, לטכניות, זה תמיד נוגע לחוויה הכוללת, לשאלה עם מה הצופה ייצא מהסרט. המטרה שלי בסרט חדש של 'מארוול' זה לרתק אותי, לרתק את הנער ההוא שיושב בקהל."