"דבש" הוא סרט אסתטי ונעים העומד בשאיפותיו הצנועות. הבעיה היא שבתור סרט העוסק בנושא רגיש כהמתות חסד מילות תואר כאסתטי ונעים הן לאו דווקא מחמאה. בסופה של הצפייה בו, ניתן להגדיר את "דבש" כסרט בעל כוונות טובות, אך נשכח למדי. מסוג הסרטים שנעים על מי מנוחות ומתאימים לצפייה נינוחה של קהל בוגר, שאינה מאתגרת או תובענית דיו.הסרט עוקב אחר אירן, צעירה איטלקיה שמסייעת לחולים סופניים לבצע המתות חסד בעזרת חומרים להרדמת כלבים אותם היא מבריחה ממקסיקו. אירן, שכינויה המקצועי הוא דבש, היא צעירה רגישה ואידיאליסטית הרואה שליחות בפעילות הבלתי חוקית אותה היא מבצעת ומלווה את המטופלים בכל ההליך עד למותם. תפיסותיה המוסריות עומדות לכדי מבחן לאחר שהיא מגלה כי לקוח קשיש בשם קרלו (קרלו צ'צ'י), לו סיפקה חומר הרדמה כלל אינו חולה ושואף לשים קץ לחייו מסיבות נפשיות. אירן מחליטה להתערב בחייו של קרלו בכדי למנוע ממנו להתאבד ונאלצת לבחון אף את עצמה ועמדותיה כלפי עבודתה וחייה ככל שמעמיק קשר זה.
פרסומת
עלילת הסרט עוקבת בכל סצינה וסצינה אחר אירן, כך שיותר מהתקדמות עלילתית ליניארית, הסרט מתעניין יותר במחקר הדמות והאופן בו תפיסות המוסר שלה עומדות למבחן המציאות ומתנגשות בחייה הפרטיים. את אירן מגלמת בכישרון בלתי מבוטל השחקנית האיטלקיה בעלת המראה האנדרוגיני המסקרן יסמין טרינקה ("חדרו של הבן"). טרינקה מעבירה בהצלחה את קשת הרגשות אותן מנסה אירן להסתיר בתהליכים החוזרים ונשנים של המתות החסד ואת חוסר הביטחון המצוי ביסודה של דמותה, אולם בכל סצינה בה חורג הסרט מן העלילה הראשית ומתמקד במערכות יחסים נוספות של אירן עם אביה ועם מאהבה הנשוי, הוא מאבד מהקצב שלו והופך למונוטוני ומעייף למדי.מערכת היחסים הנוצרת בין אירן לקרלו נעה בין סצינות בעלות כנות ורגש לבין רגעים לא אמינים, שנדמים כפויים למדי להתקדמות העלילה. הסרט לא מוצא איזון נכון בין מרכיביו השונים וחוויית הצפייה בו מנתקת את הצופה רגשית מן הדמויות והופכת אותו לחסר עניין של ממש, עד לסצינת הסיום היפה, המעניקה לו את המימד הפואטי הנוסף שכה חסר לו.
זהו סרטה הראשון של הבמאית האיטלקיה ולריה גולינו, שהייתה מוכרת עד כה בתור שחקנית בסרטים כמו "איש הגשם" ו"לעזוב את לאס וגאס". גולינו מפגינה כישרון בהעמדת מצלמה ובבימוי אסתטי המעניק לסרט מראה מוקפד, לעיתים יתר על המידה, יחסית לנושא הנפיץ בו הוא עוסק. האסתטיקה באה פעמים רבות על חשבון הקצב הפגום של ההתפתחות העלילתית ונותנת תחושה כי אנו צופים בסרט שמתאמץ להיות יפה וחשוב, אך לא באמת פוגע במטרות אליו כיוון. בסופו של דבר צניעותו של הסרט פוגמת בו מלהיזכר לטווח הארוך וגורמת לו להפוך לחוויית צפייה נעימה ונשכחת למדי.
אין כאן שום דבר "משנה חיים", אבל הרעיון של הסיפור מאוד מעניין. ההתמודדות מול שאלה מוסרית בשני דרגים: התשלום על עשיית חסד, כביכול, והשאלה מי ראוי לאותו חסד- מי נחשב זקוק להמתה ואיך קובעים את זה?
הסרט מעלה שאלה פילוסופית מעניינת, ואז זז הצידה להתעסק בזוטות. חבל.
שם:אנהגיל:3808/03/2014 15:50:01
1/10
דבר ראשון, אציין כי מאוד התחברתי לנושא הסרט. הבעיה היא שמעבר לכך לא מצאתי בו ולו טיפת עניין. הדיאלוגים והסצינות הרגשיות אינם אמינים, הדיאלוגים קלושים, ובאופן כללי פשוט סרט משעמם. הייתי יוצאת באמצע אלמלא התקווה (הנכזבת) כי יחול שיפור. ככלל, סרט על נושא רגיש, שטופל בחוסר מקצועיות ובחוסר אמינות משווע. מאוד מאכזב.
שם:מאירגיל:7013/02/2014 09:33:49
8/10
סרט מצויין על עיסוק בעייתי והמחוייבויות הכרוכות בו לאנשים המיואשים מחייהם. לא לצעירים מאד.